פרשת פולקסווגן: האוטו שלנו גדול וירוק. אז זהו, שלא

פרשיית הרמאות בפולקסווגן, שבה התברר שהצהרותיה בענייני זיהום האוויר ופליטות תחמוצות חנקן במכוניות הדיזל שלה מוטעות, גרמה ללא מעט תהיות, שאלות והרמות גבה גם לגבי חברות רכב אחרות. שכן, סוכנות ההגנה על הסביבה האמריקאית חשפה כי חברת פולקסווגן השתמשה בתוכנה שמזהה מתי הרכב (דיזל) עובר בדיקות תקופתיות של פליטת פחממנים וגרמה לרכב להציג תוצאות משופרות. זו הטעייה מכוונת.

מה שקרה בפולקסווגן הוא שהתברר כי בעת נסיעה רגילה, התוכנה שמאתרת ומודדת את הפליטות כבויה ומאפשרת למכוניות של פולקסווגן לפלוט זיהום אוויר עד פי 40 מהמותר (לפי חוק אוויר נקי בארה"ב), בעוד שבעת הבדיקה, התוכנה מופעלת והתוצאות, למעשה, מסולפות.

המדהים בכל הסיפור שדווקא חברת פולקסווגן נתפסה. דווקא היא ששמה לנגד עיניה את כל נושא האחריות התאגידית והקיימות כחברת רכב של מעמד הביניים פלוס. בפתח אתר האחריות התאגידית המרשים מאוד שלה היא כותבת כך: "חברות יכולות להתפתח בהצלחה רק בסביבה משגשגת. חינוך ובריאות הם תנאים מוקדמים לעובדים פרודוקטיביים. תשתית מדעית טובה חיונית לתחרותיות של החברה ולקידום חדשנות בה. הרבה לפני שחברת פולקסווגן פיתחה מערכת אסטרטגית היא הבינה כי הנושאים החברתיים והסביבתיים הינם הרבה יותר מפילנתרופיה, אלא חלק מהפיתוח העסקי של עסקים מודרניים, המבינים כי הקיימות והאחריות החברתית הם חלק מהערך המוסף של החברה. זה אמין כי זה מתמשך ושקוף".

צילום: בלומברג

אז איך נפלו גיבורים אתם שואלים? ועל מי ניתן לסמוך שבאמת ישמור על הסביבה שלנו?

ראשית, לגבי חברות הרכב עצמן. בהמשך לגילויים לגבי פולקסווגן, מצטרפות לרשימת החשודות חברות הבת של פולקסווגן - אאודי, סקודה ואפילו BMW. המשמעות היא שרמת איכות האוויר שאותו אנו נושמים, שנקבעה על סמך הביצועים, לכאורה, של אותם רכבים אינה מספקת לציבור את איכות האוויר הנדרשת והפליטות גורמות למחלות, הוצאות יתר על אשפוזים, פגיעה ביבולים חקלאיים, פגיעה במבנים ובערך הדירות. החברות המזהמות, ובמקרה זה לא רק חברות הרכב, חייבות להבין שמוטלת עליהן אחריות כבדה בשמירה על איכות הסביבה שלנו, ולא ניתן לשחק בנתונים, במספרים ובתוכנות ולו רק כדי למכור.

שיפור איכות הסביבה והאוויר שאנו נושמים צריך לעמוד בלב החשיבה התכנונית של הפירמות היצרניות (בתעשיית הרכב ובכלל) וצריך להיות מטרה של כולם - של הממשל, של הציבור ושל היצרנים. האכיפה בעניין זה חייבת להיות יסודית ומדוייקת כי מי שמפסיד, בסופו של דבר, הוא הציבור שמשלם על הנזקים הסביבתיים, והתשלום הוא בבריאות של כולנו. וכמובן, השאלה היא האם הקנס שתשלם פולקסווגן, שהערכות זהירות מדברות על 18 מיליארד דולר ואחרות מגיעות לכדי 35 מיליארד דולר (!) יועמד לרשות אותם אלה שנפגעו מזיהום האוויר?

הסוגיה השנייה שעולה בהקשר לרמאות זו היא סוגיית הרגולציה. אחד מכלי המדיניות הסביבתית שבהם ניתן להשתמש, על מנת לשפר את איכות הסביבה, הוא שימוש בתמריצים כלכליים.

נהיגה "אימפולסיבית" מגבירה את פליטת המזהמים

רשות המסים בישראל החלה בשנת 2009 להטיל את שיטת המיסוי הירוק על רכבים פרטיים. על פי מנגנון זה, כך הצהירה הרשות, ניתן יהיה לבסס מדיניות ארוכת טווח בנושא הגנת הסביבה, להביא להפחתת זיהום אוויר תוך שימוש בתמריצי מס, להעלות את המודעות הציבורית לנושא וכמובן - להתאים את רמת המיסוי לעלות הנזק למשק - כך שכל הרוכש רכב מזהם ישלם שיעורי מס קנייה גבוהים ואילו בעת רכישת רכב שמידת הזיהום שלו נמוכה, ישלם הרוכש מס רכישה נמוך משמעותית.

הסקאלה של הזיהום נקבעה להיות בין 1 ל-15 (כאשר 1 היא הדרגה הירוקה, הנמוכה ביותר) והיא מתבססת על הצהרות היצרנים. אז מעבר לתרמית שהתגלתה, המטילה בספק את אמינות הנתונים, לעובדה זו יש גם השלכה משמעותית לגבי הביצועים האמיתיים של כלי הרכב בתנאי הכביש והשטח. כלומר, לא בהכרח קיים מתאם בין תנאי המעבדה (הצהרות יצרן או בדיקה בעת טסט שנתי) ובין התנאים האמיתיים, אשר חלקם תלויים בתנאי השטח (טופוגרפיה, למשל) וחלקם תלויים בנהג עצמו (נהיגה "אימפולסיבית", עם האצות ועצירות פתאומיות המגבירה את צריכת הדלק ופליטת המזהמים).

הציבור קיבל את המסר של רשות המסים והגיב בהתאם. מספר המכוניות החדשות שעלו על כבישי ישראל בשנת 2011 היה גבוה, אך הכנסות המדינה ממסים פחתו ב-5.7%. הציבור קנה מכוניות קטנות ויעילות, שצריכת הדלק שלהן נמוכה ומידת הפליטה שלהן נמוכה. באופן פרדוקסלי, רשות המסים מתקנת מדי פעם את המפתח לחישוב, על מנת למזער את הפגיעה בהכנסות המדינה.

ברור כי אירוע פולקסווגן יפרוץ ויעצב מחדש את כל תחומי החקיקה, הרגולציה, הפיקוח וההחלטות שיתקבלו באחד האתגרים הגדולים של משרדי הסביבה - בארץ ובעולם - והוא הפחתת זיהום אוויר מתחבורה. האכיפה במקרה זה קשה הרבה יותר מאכיפה ישירה על ארובות של מפעלים, שכן התחבורה היא מה שנקרא 'מקור נייד' ולא ממוקד והאכיפה עליו קשה פי כמה. הצורך בטיפול בכל שרשרת הזיהום - החל מיצרניות הרכב, דרך השימוש ברכבים ומדידת הזיהום בתנאי מעבדה (טסט) ובתנאי שטח.

האם זה האות לפריצה הגדולה של מכוניות חשמליות? ברור שהיצרניות של מכוניות אלה מחככות את ידיהן בהנאה לאור המקרה ויש בהחלט סיכוי שזה יקרה לאור ירידת התדמית והערך של חברות אלה כלפי הציבור.

הכותבת היא פרופסור, ראש תחום סביבה במוסד שמואל נאמן וראש החוג לניהול משאבי טבע וסביבה באוניברסיטת חיפה