אני לא מרגיש, טוב?

החודש החלה פייסבוק בניסוי שבמסגרתו תחשוף בפני משתמשים מקומץ מדינות ובהן ספרד ואירלנד שישה כפתורי הבעת רגש, לצד הלייק. הכפתורים מופיעים כאייקונים קטנים, בסדר הבא: לייק, לב, סמיילי צוחק, סמיילי מאושר, סמיילי מופתע, סמיילי עצוב וסמיילי כועס.

מבחינה טכנולוגית השינוי קטן. פייסבוקית – הוא דרמטי, ולא לחינם צוקרברג בודק אותו כמו שקיפודים עושים אהבה - לאט ובזהירות. קצת רישול, והממשק הנקי והמפורסם של פייסבוק ייהפך לערב-רב ילדותי של לבבות וצהלות. כל חריקה אפשר לתקן, אבל אכן, את רוב התיקונים והכיוונונים עדיף לבצע אחרי הפיילוט ולפני החשיפה לעולם.

צוקרברג כבר הסביר שכפתור דיסלייק או אנטי־לייק לא יהיה בפייסבוק, כי הוא "חסר ערך חברתי ולא תורם לקהילה". אלא שהאימוג'י החדשים, ושני הרגשות השליליים שהם מאפשרים להביע מתוך חמש אפשרויות, נראים כמו צוהר לשינוי גישה. וגם הצוהר הזה דחוק: הכפתור העצוב נועד בעיקר להביע הזדהות עם פוסטים קודרים בלי להסתכן בתגובה חסרת טאקט, או בלייק חסר טאקט עוד יותר. והכעס בכלל משרת את פייסבוק. כעס הוא רגש ויראלי. מאז צץ כפתור השיתוף ונהפך ללהיט בן לילה, התרגלו אנשים רבים להיכנס לפייסבוק כדי לכעוס יחד. כעס הוא שמן על גלגלי הוויראליות. כפתור לועג, להבדיל, כנראה לא נמצא באתר של צוקרברג. לעג מפורר מערכות יחסים וקהילות, וקהילות זה כל מה שיש לו.

שאלה אחת נותרת פתוחה: למה. למה לתקן את מה שלא מקולקל, ועוד בתקופה שבה ההכנסות והרווחים רק עולים מרבעון לרבעון? האם זה עוד ריענון לממשק, נוהג שנפוץ בפייסבוק יותר מאשר ברשתות חברתיות אחרות? האם המטרה היא לשפר את החוויה הפייסבוקית של משתמשי המובייל? זה השוק שבו פייסבוק, גוגל וטוויטר מתמקדות בשנים האחרונות. משם תגיע הצמיחה, והרי האימוג'י מלכתחילה נולדו במזרח הרחוק, ותודלקו הודות לקושי להתנסח בסמארטפונים באמצעות כתבי הסימניות המורכבים. פייסבוק אמנם עדיין לא פועלת רשמית בסין, אבל כשהיא תגיע לשם, היא תגיע מוכנה יותר.

כנראה כמו בהרבה מהלכים טכנולוגיים כל התשובות נכונות. ויש עוד סיבה אחת, שהיא אולי המניע החזק ביותר: פייסבוק היא חברת פרסום. בסופו של יום היא מפרנסת את עובדיה ובעליה בזכות שירות אחד: התאמת פרסומות אישית. וכדי להתאים פרסומות לאנשים צריך להכיר אותם. בשנה שעברה נחשף ניסוי סודי של החברה שעורר לא מעט זעזוע. פייסבוק חשפה בפני מאות אלפי גולשים יותר פוסטים עם תוכן שמח ואופטימי, ובפני מאות אלפים אחרים היא הציגה יותר פוסטים עצובים. הגולשים לא ידעו על הסינון המניפולטיבי, ובוודאי לא ידעו שבמטה הרשת החברתית עוקבים אחרי הפוסטים שלהם, ומנסים לבחון כיצד רגשותיהם והתנהגותם ברשת מושפעים מהשינוי בפיד. בפייסבוק לא ניסו לחולל פריצת דרך במדע. הם ניסו ללמוד יותר על איך להתאים לאנשים תכנים ופרסומות.

גולשים שמתקשרים זה עם זה יותר הם גולשים שפייסבוק יודעת עליהם יותר. כשהם מביעים רגשות ברורים, שמחה, אהבה, עצב, כעס, אפשר להשקיע פחות בניתוח סמנטי מורכב של הפוסטים שלהם. קשת הרגשות החדשה תיתן לפייסבוק אינספור סקרים מפולחים על רגשות המשתמשים, הם יגיעו על מגש של כסף ובלי לסבך את הרשת עם ביקורת על פלישה לפרטיות.

ואם חשבו על זה שם, בקמפוס המפואר שמכסה 40,000 מ"ר של משרדים ופארקים במנלו פארק, קליפורניה, אז סביר שזו רק ההתחלה. ספק אם פייסבוק תעצור רק בניתוח הרגשות, בלי לנסות להשפיע עליהם באופן שייטיב עם לקוחותיה, כלומר המפרסמים. האימוג'י של פייסבוק הם יותר משיגעון של מנהל הקריאייטיב הכי קולני בחדר. הם חמודים, אבל הם יאפשרו לפייסבוק ללמוד את הגולשים, וללמוד איך לתמרן אותם בלי ידיעתם, כפי שהיא כבר נתפסה פעם אחת עושה. וזה כבר משהו שמצדיק דיסלייק.