"תכנון הים הוא סוגיה בינלאומית. לישראל יש אחריות מעבר למים הכלכליים שלה"

"תכנון הים הוא סוגיה בינלאומית. לישראל יש אחריות מעבר למים הכלכליים שלה". כך אמר היום (ב') צ'ארלס איהלר, היועץ הבינלאומי של התוכנית הימית בטכניון, בכנס אשדוד הבינלאומי לקיימות.

"התפיסה של אנשים לגבי הים זה שמדובר בשטח ריק, והכל בסדר שם - אז למה לתכנן? אבל אנחנו בתקופה בה אנו עוברים משימושים מוגבלים של הים כמו דיג או ביטחון לתקופה של קידוחים, דיג תעשייתי, התפלה, השטח הזה הופך לעסוק עם הזמן, והזמן הנכון לתכנון הוא לפני שיש השקעות גדולות ולפני שבונים תשתיות רבות בים. קשה להזיז אסדה אחרי שבנו אותה.

"אנחנו עושים פעילויות רבות יותר בים - מקור למזון, תחבורה, שימושים צבאיים, הגנה על הטבע, אנרגיה, מינרלים, מחקר, פנאי ותיירות - וכן שמירה על זני בעלי חיים ועל סביבת החיים הטבעית שלהם. קונפליקטים בין השימושים האלה הם בלתי נמנעים.

"דיג למשל - אוכלוסיית הדגים בעולם היא בסכנה גדולה. הפכנו לדייגים יעילים מאוד. כל אזורי הגידול הימיים מנוצלים. 60% משטחי הדיג קרסו, ומקור מזון גלובלי נתון בסכנה אמיתית. איבדנו 30% משוניות האלמוגים בעולם תוך 30 שנים. 3 הזנים של צבי הים בים התיכון עברו לסכנת הכחדה. דגים גדולים כמו כרישים או דגי טונה, שחשובים מאוד למאזן האקולוגי בים - 90% מהם אבדו. כל זה קורה יחד עם זינוק באוכלוסיית העולם וזינוק בכמות הבתים על החוף.

צ'ארלס איהלר בכנס אשדוד לקיימות צילום: נמרוד גליקמן

ארגוני סביבה אומרים שהתשובה לכך היא שאנחנו צריכים יותר שמורות טבע בים. וזה נכון. אבל הבעיה היא שעדיין רק 3% מהשטח הימי בעולם הם מוגנים, ואם נסתכל על מי באמת מוגן בפועל אנחנו מגיעים ל-1%, אז זה רחוק מלהיות בעל השפעה על המרחב הימי כולו. לכן אנחנו צריכים תכנון ימי - שלא מדבר רק על שמורות טבע, אלא מהווה ניסיון של איך אנחנו הולכים לאזן את כל השימושים בים, מסחריים, כלכליים, אזרחיים, סביבתיים. וזה תהליך ציבורי. הים הוא שטח ציבורי ומשאב ציבורי. האנשים שאחראיים על ניהול המשאב הזה הם שרי הממשלה.

המאפיינים של תכנון ימי - לפי אונסק"ו - התכנון צריך להיות ממוקד מיקום. המים של ישראל, הים התיכון, האזורים האלה צריכים תכנון. התכנון צריך להיות שקוף, לשקלל את כל בעלי העניין באזור, מרובה מטרות ואינטרגרטיבי. אנחנו צריכים להבין איך כל השימושים מתקיימים יחד באותו אזור. התכנון צריך להיות עתידי, והוא צריך לשנות את העתיד. אנחנו רוצים להגיע למצב טוב עוד 20-30 שנים, ולהיות ממוקדים בכך. מדובר בתהליך מתמשך, ובתהליך שמגיב לשינויים. זה לא תוכנית על שלא משתנה, אנחנו פועלים בסביבת ים שבה יש הרבה אי ודאות ומעט ידע, ואנחנו רוצים תוכנית שמתעדכנת על בסיס קבוע, ובוחנת האם מה שאנחנו עושים מוכיח את עצמו בשטח.

לפני 10 שנים, 3 מדינות אישרו תוכניות לשטחים הימיים שלהן. אוסטרליה למשל היתה אחת החלוצות. ב-2006 הצטרפו עוד כמה מדינות, במיוחד בים הצפוני. ב-2025 אמורות להיות מעל 50 תוכניות ימיות מאושרות בעולם.