רכבת ישראל איחרה ביותר מחצי שעה - ותפצה את הנוסעים

בית המשפט המחוזי בתל אביב אישר היום (ד') תובענה ייצוגית נגד רכבת ישראל שעניינה פיצוי בשל איחורים של מעל 30 דקות בהגעת הרכבת ליעדה. "מדובר בגוף ציבורי, שמצופה ממנו לנהוג בהגינות ולהביא לידיעת ציבור הנוסעים את זכויותיו בדרך הפשוטה והיעילה ביותר", נכתב בהחלטה.

במרכזה של הבקשה לייצוגית עלתה דרישה לקבלת פיצוי מרכבת ישראל עבור איחורים של מעל לחצי שעה בהגעת הרכבת ליעדה. התובע הייצוגי, אבנר גבאי, עורך דין במקצועו, הגיש את הבקשה בשנת 2007 לבית המשפט המחוזי בתל אביב באמצעות עו"ד ניר מילשטיין ממשרד שניצר גוטליב סאמט.

גבאי, כך לפי התביעה, רכש במשך שנים כרטיס נסיעה "חופשי חודשי" ברכבת כדי לנסוע בקו הוד השרון-תל אביב. לפי תביעתו, בקו זה היו איחורים רבים וכשפנה בעניין לרכבת הובהר כי הוא זכאי לפיצוי בדמות כרטיס נסיעה חינם. לשיטתו, פיצוי זה אינו מפצה את נוסעי הרכבת שרכשו כרטיס תקופתי חודשי, שכן מדובר בכרטיס נסיעה לא הגבלה במהלך החודש כולו. התובע הייצוגי טען עוד, כי הרכבת אינה מגלה לנוסעים את זכותם לפיצוי ולכן מרבית הנוסעים כלל לא מקבלים את הפיצוי. לכן, הוסיף, יש לפצות את הן את הנוסעים שהחזיקו בכרטיס חופשי חודשי והן את כלל הנוסעים בשל הטעיה ואי גילוי הזכות לפיצוי.

הרכבת, באמצעות עו"ד יצחק יונגר ויהונתן דה שליט ממשרד פרידמן יונגר ושות', טענה כי לא הוכחה במקרה זה עילת תביעה אישית ואף לא עילת תביעה לכלל הקבוצה. עוד לשיטת הרכבת, גם אם יוכח כי הייתה הפרת חוזה, הרי שהתובע הייצוגי לא הוכיח שנגרם לו או לחברי הקבוצה כל נזק.

עוד לפי בא כוחה של הרכבת, כל מה שניתן לנכות כהוצאה לפי דיני המס, למשל כרטיס רכבת, אינו נכלל בגדר מוצר או שירות אישי. כך, נטען, עילות מכוח חוק הגנת הצרכן אינן חלות על התובע ועל מי שעושים שימוש ברכבת כדי להגיע לעבודתם, שכן אין מדובר בצרכנים, הרוכשים את השירות לשימוש אישי. לטענת הרכב, אין לומר כי מדובר בהטעיה כיוון שהתובע הייצוגי ידע על בעייתיות זו בפיצוי והמשיך לנסוע ברכבת.

הרכבת: הכרוז לאאמור לעודד קבלת פיצוי

השופטת, ד"ר מיכל אגמון גונן דנה בהחלטתה בשאלה מה דינה של נסיעה ברכבת למקום העבודה בראי הגנת הצרכן במסגרת השינויים בעולם הדיגיטלי הכלכלי והתעסוקתי של ימינו, שעה שמוצרים כמו נסיעה ברכבת משמשים הן לעבודה והן לשימוש פרטי. האם חוק הגנת הצרכן חל גם על מי שרוכש כרטיס נסיעה ברכבת לצרכי עבודתו? שואלת השופטת. בהחלטתה נקבע כי כרטיס נסיעה ברכבת נכלל בעניינים שחוק הגנת הצרכן התכוון לחול עליהם כשהגדיר צרכן כמי שעושה שימוש אישי בשירות. השופטת דחתה את טענת הרכבת וציינה כי המבחן הראוי אינו אם ניתן לנכות תשלום עבור השירות במסגרת דיני המס, אלא האם מדובר בעוסק המתגבר על כשלי השוק של ידע חסר וכוח מיקוח נחות.

השופטת דנה עוד בבקשת התביעה להורות לרכבת כי הכרוז המודיע על כך שהרכבת איחרה, יודע גם על זכותם של הנוסעים לקבל פיצוי. הרכבת התנגדה לדרישה זו בטענה כי אינה צריכה "לעודד" קבלת פיצוי על ידי הנוסעים, אולם החלטת בית המשפט דוחה טענה זו.

רכבת ישראל צילום: גיל נחושתן

"הרכבת", כך לפי ההחלטה, "מנסה לכל אורך ההליך להחזיק במקל משני קצותיו. מחד, כאשר נטען שלא פרסמה כראוי, מדגישה הרכבת את חובותיה הציבוריות, ואת היות זכות הפיצוי זכות סטטוטורית המופיעה בתקנות, ועל כן כל אדם מוחזק כיודע את הדין, לרבות זכות זו. מאידך, כאשר נתבע ממנה להודיע על כך לציבור הנוסעים באמצעות הכרוז, לפתע היא 'עוסק' רגיל, שאין לדרוש ממנו לדרבן את לקוחותיו לדרוש פיצוי. אין לאפשר לרכבת להתנהל באופן זה. אמנם פעילותה במכירת כרטיסים ומתן שירות היא עיסוק מסחרי, ועל כן הסמכות העניינית נתונה לבית המשפט זה. עם זאת, מדובר בגוף ציבורי, שמצופה ממנו לנהוג בהגינות ולהביא לידיעת ציבור הנוסעים את זכויותיו בדרך הפשוטה והיעילה ביותר".

לפי ההחלטה, כאשר גורמים רבים מעודדים נסיעה בתחבורה ציבורית, לרבות ברכבת, "יש חשיבות, בראש ובראשונה לדאוג כי מדובר יהיה בשירות יעיל. אולם, לחלופין, יש לדאוג כי הפיצוי הכספי שנקבע בתקנות, ולפחות פיצוי זה, ינתן לכלל הנוסעים כאשר הרכבת בה נסעו איחרה ליעדה ביותר מ-30 דקות. כפי שציינה הרכבת עצמה, חלק מהמגמה של השימוש ברכבת נועדה להסעת עובדים מהפריפריה, האם ראוי שעובדים אלו לא יפוצו? יתכן כי אם הפיצוי ישולם בפועל, הדבר יתמרץ את הרכבת למנוע איחורים כאמור. הדיון בתובענה הייצוגית יבהיר את חשיבות השירות, והפיצוי, ויתכן, שלכשעצמו, יגביר את המודעות של הצרכנים לזכותם לפיצוי".

רכבת ישראל: שני מקרים בודדים מהעבר

בעקבות אישורה של הבקשה, הורה בית המשפט לרכבת להגיש כתב הגנה וכן חייב אותה בהוצאות משפט בגובה 50 אלף שקל.

מרכבת ישראל נמסר: "פסק הדין אינו מתייחס למציאות הנוהגת היום אלא לשני מקרים בודדים שאירעו בעבר הרחוק. כפי שגם נכתב בפסק הדין, סוגיית הפיצוי בגין איחור ללקוחות אשר מחזיקים בכרטיס תקופתי הוסדרה כבר לפני מספר שנים ולכך מתייחס פסק הדין. כרטיס תקופתי חודשי אינו קיים ברכבת מזה שנים והוא הוחלף בכרטיס גמיש ל-30 ימים. כמו כן, נוהל הפיצוי בו דן בית המשפט בוטל כבר ב-1.11.2013 ובנוהל החדש אין יותר הבחנה בין מחזיק בכרטיס תקופתי לכרטיס אחר".

למרות שהתביעה הוכרה כייצוגית, ולמרות שהרכבת הגיבה על התביעה לפני מספר שעות, הנושא טרם דווח לבורסה.