ניצל פרצה בחוק כדי להשיג הטבות מס - העליון דחה את הערעור
בית המשפט העליון קבע כי המערער ביצע "עסקאות מלאכותיות" כדי להשיג את הטבות המס, עסקאות שתוצאתן נוגדת את כוונת המחוקק, ולכן עליו לשלם מס כאילו אלו לא התבצעו
יחזקאל גוטשל מחזיק בבעלות מלאה בחברה האחזקות "יחזקאל גוטשל השקעות". גוטשל גם החזיק ב-75% ממניות חברת "אשפרה", ובכ-34% ממניות חברת "טיב תשלובת טכסטיל".
במאי 2002 גוטשל מכר את מניותיו בחברות לחברת האחזקות תמורת כ-59 מיליון שקל. כדי לממן את העסקה נטלה חברת האחזקות הלוואה מהבנק, וב-2003 העביר אליה גוטשל את הסכום כדי שתפרע את החוב מול הבנק, והגדיר אותו כ"הלוואת בעלים".
בין 2004 ל-2006 חולקו באשפרה ובטיב דיבידנדים, כך שחברת האחזקות קיבלה מעל ל-19 מיליון שקל. את הסכום הזה העבירה החברה לגוטשל, כדי לסגור חלק מהלוואת הבעלים האמורה.
גוטשל וחברת האחזקות הגישו דיווח לפקיד השומה למפעלים גדולים, לפיו הם פטורים ממס. פקיד השומה שהתנגד לדיווח, סבר שלמעשה העסקאות שבוצעו בין גוטשל וחברת האחזקות הן "עסקאות מלאכותיות", שמטרתן התחמקות מתשלום מס. הפקיד סבר שצריך למסות את גוטשל כמחזיק בפועל במניות החברות בשיעור מס של 25% על רווח ההון.
ערעורם של גוטשל וחברת האחזקות הגיע לפתחו של ביהמ"ש המחוזי בתל-אביב שדחה אותו ביוני 2013. לכן המערערים ניסו את מזלם בשנית וערערו לבית המשפט העליון.
לטענתם לעסקאות שביצעו היו טעמים כלכליים-מסחריים לגיטימיים, שנבעו מהרצון להרים את ערכה של חברת האחזקות כחברת הזנק.
תכנון מס, בוטלו "עסקאות מלאכותיות"
עוד טענו המערערים כי העסקאות שביצעו משקפות למעשה תכנון מס חיובי (על בסיס מדיניות מכוונת של המחוקק, המעניקה פטור או הקלה במס), ולא תכנון מס שלילי (על דרך של ניצול פרצה בחוק לטובת הנישום, שלמעשה לו היה מובא למחוקק, הוא היה מתנגד לו) כפי שסברו פקיד השומה וביהמ"ש המחוזי.
פקיד השומה השיב כי פעולותיו של גוטשל יצרו שינוי משפטי פורמלי בלבד באופן הבעלות בחברות, אולם למעשה אין בכך השפעה מהותית על זכויותיו, לפיכך העסקאות נכנסות להגדרת תכנון מס שלילי.
תכנון מס שלילי
השופטים אורי שהם, עוזי פוגלמן ומני מזוז דחו את הערעור, וקבעו כי מדובר בעסקאות מלאכותיות שמטרתן הימנעות ממס.
השופטים הסבירו כי זכותו של נישום לבצע תכנון מס שיטיב עמו, אולם הוא אינו רשאי לנצל פרצות בחוק כדי ליצור הטבות מס אליהן המחוקק לא התכוון.
לדעתם, העסקאות שבוצעו בין המערערים הן למעשה תכנון מס שלילי, בין היתר משום שכשבוחנים את כל העסקאות כמכלול, כפי שאמורים, עולה כי גוטשל נהנה מהטבות מס משמעותיות נוספות כשהתייחס להכנסותיו מדיבידנדים כפטור הנובע מפרצה בחוק.
משכך סברו השופטים כי החיסכון במס בשיעור של 25% יצר לגושטל יתרון מיסויי, והוא זה שעמד בבסיס העסקאות. זאת בניגוד לטענת המערערים, שלא הוכחה, לפיה העסקאות הביאו לחברות תועלת מסחרית.
לבסוף קבעו שופטי העליון כי פקיד השומה רשאי להתעלם מהעסקאות המלאכותיות ולמסות את המערערים על פי מהותן הכלכלית. המערערים יחויבו בהוצאות המשיב בסך 30 אלף שקל.
• ב"כ המערערים: עו"ד נועה לב גולדשטיין, עו"ד אדם קדש
• ב"כ המשיב: עו"ד אדם הירשברג
הכותב, עו"ד ד"ר חיים גבאי עוסק בדיני מסים
* הכותב לא ייצג בתיק* המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין "
