ביהמ"ש: פיצוי של 9.5 מיליון שקל לצעירה שנפגעה בתאונת דרכים
הצעירה שנפגעה באופן קשה ונקבעה לה נכות של 100%, תקבל את הסכום בתשלום חד-פעמי עבור 20 השנים הבאות; החל מהשנה ה-21 תקבל 30.8 אלף שקל לחודש צמוד למדד
הצעירה שתבעה את חברת הביטוח נפגעה פגיעת ראש קשה בתאונת דרכים בשנת 2007 בעת שנהגה ברכב בעיר מגוריה בצפון הארץ. כתוצאה מהתאונה אושפזה במשך לסירוגין בבתי חולים שונים, לרבות שיקום ממושך בבית לוינשטיין ברעננה. משם עברה לבית הוריה. מומחים רפואיים קבעו לה נכות של 100%.
בלב המחלוקת בבית המשפט עמדה שאלת תוחלת החיים של התובעת. חברת הביטוח טענה כי תוחלת חיי התובעת קוצרו בשל התאונה באופן משמעותי וזאת כדי שיהיה על המבטחת לשאת בפחות תשלומים; לפיכך עתרה חברת הביטוח שהפיצוי ייפסק בתשלום עתי, כלומר מדי חודש בחודשו, ולא כסכום חד-פעמי או בשיטה המשולבת כפי שביקשה התובעת.
תאונת דרכים (ארכיון) צילום: גדי קבלו המומחה הרפואי שמונה על ידי בית המשפט להכריע בשאלת תוחלת החיים סקר את המאמרים הרפואיים שעוסקים בסוגיה, במקרים של חבלות ראש חמורות, וקבע כי קביעת תוחלת החיים היא נושא בעייתי, מאחר ואין בארץ סטטיסטיקה המתייחסת לאוכלוסיית הנכים בישראל, קיים קושי להעתיק נתונים ממדינות אחרות, ובנוסף קיימות מחלוקות גם בין מומחים בחו"ל בענפי הרפואה השונים. המומחה ציין שקיימות שתי אסכולות בשאלת תוחלת החיים של פגועי ראש קשים, האחת מחמירה ואחת מקלה.
אלה הדוגלים באסכולה המחמירה, מציינים כי תוחלת החיים של אשה צעירה בגילה של התובעת, עם פגיעת ראש דומה, היא 26 שנים. ואילו לדעת הרופאים הדוגלים באסכולה המקלה, תוחלת החיים של החולים במצבה של התובעת אשר שורדים את השנים הראשונות, דומה לזו של האוכלוסיה הכללית.
במצב כזה, נקט המומחה בשיטת "יחלוקו" והעריך את תוחלת חייה של התובעת ב-42 שנים.
בפסה"ד, בית המשפט סקר את הפסיקה, ובמיוחד את הפסיקה המתייחסת "לשנים האבודות" והחליט ללכת בדרך משלו, ולשלב בין ראש הנזק של השנים האבודות לבין הסדר התשלומים העתיים ובכך קיבל את עמדת התובעת. כך נפסק לתובע סכום חד-פעמי למשך כ-20 שנה, וכן נפסקו תשלומים עתיים החל ממועד זה ולמשך כל שנות חייה.
את התובעת ייצגו עורכי הדין ד"ר פנחס זלצר וגליה זלצר-ליפשיץ.
