מתווה הגז על כרעי תרנגולת: פיתוח לווייתן מבוסס על יצוא, אבל לא ברור לאן

מתווה הגז הממשלתי, שיאושר כפי הנראה בקרוב, תלוי לחלוטין בחוזי יצוא - פשוט משום שהמשק הישראלי קטן מדי ולא מצדיק כלכלית פיתוח מאגרים נוספים מלבד תמר. כשמסתכלים על שורת מזכרי ההבנות שנחתמו בשנה וחצי האחרונות לקראת חוזי יצוא, רואים מאוד בבירור שרוב הביצים של משק הגז הישראלי מונחות בסלסלה המצרית. היא אמנם לא היחידה, ועל הפרק עומדות גם ירדן, טורקיה, הרשות הפלסטינית, מדינות רחוקות יותר כמו יוון, קפריסין ואיטליה. אבל העניין הוא שלמעט חוזה אחד, קטן יחסית, שכבר נחתם מול חברת פוטאש הירדנית, כל יתר החוזים טעונים אישורים כאלה ואחרים שצריכים להגיע ממדינות שלרובן בעיות יציבות קשות או בעיות ביחסים עם ישראל, או שני הדברים גם יחד.

מצרים, לדוגמה, היא מבחינת ישראל חור שחור שאין לדעת מה ינחית עלינו בפעם הבאה. לראייה, בישראל הופתעו מאוד מגילוי מאגר הגז העצום של החברה הממשלתית האיטלקית Eni בקיץ, או מחשיפת הבוררות בעניין צינור הגז שפוצץ לפני שלושה ימים, שבעקבותיו הודיע שר הנפט על הקפאת כל מגעים ליבוא גז מישראל.

מצרים נחשבה לאי של יציבות תחת משטר מובארק, אבל בשנים האחרונות איבדה ממעמדה. חלקים מסיני נשלטים על ידי גורמי אסלאם קיצוני למרות מאמץ צבאי מתמשך להדבירם, ופיצוץ המטוס הרוסי האזרחי בשמי סיני הבהיר למה הם מסוגלים. ויש עוד סימנים שצריכים לעורר דאגה, כמו חיסול התובע הכללי המצרי הישאם ברכאת לפני כמה חודשים בקהיר, שעורר שאלות לגבי מידת החדירות של גופי המודיעין המצרים. ברכאת, סמל למאבק בטרור האסלאמיסטי, נחשב לאחת הדמויות המאובטחות ביותר במדינה. פיגועי טרור הפכו עניין שבשגרה במצרים, והאיום ליציבותה נשקף גם ממה שמתחולל אצל השכנה לוב, שהפכה לכר האימונים והיציאה לפיגועים של ארגוני הג'יהאד העולמי.

תשובה. הזדרז להבטיח שלווייתן יפותח גם בלי חוזי היצוא למצרים צילום: אוראל כהן

המזרח התיכון כולו עובר בחמש השנים האחרונות תמורות מרחיקות לכת שאת סופן קשה לצפות. משטרים ערביים קורסים ומדינות שהכרנו חדלו להתקיים במתכונת הישנה. לתוך הוואקום הזה נשאבות תנועות טרור אסלאמיות קיצוניות, שלא רק שהצליחו להשתלט על טריטוריות ולהשליט את מרותן, אלא שהשפעתן מורגשת גם במדינות שנחשבות עתה כבטוחות. דוגמה בולטת לכך היא ירדן.

אף שכלפי חוץ ניתן להתרשם מהיציבות השלטונית בממלכה נוכח הסערה האזורית המתחוללת, הרי שמתחת לפני השטח ישנם יותר ויותר סימני שאלה לגבי עתידה נוכח האיום החיצוני הגובר מצד גורמי אסלאם קיצוני בגבולותיה עם סוריה ועיראק. למתח הפנימי המסורתי שבין הרוב הפלסטיני למיעוט ההאשמי השלט מתווסף עתה גורם נוסף – התגברות התמיכה באותו אסלאם קיצוני. מצבה הכלכלי הרעוע של הממלכה, שהורע מאז 2011 ומאז שהוצפה בפליטים סורים, אינו תורם לתחושת הביטחון לגבי עתידה.

משק האנרגיה הירדני זקוק לגז מישראל, אף שהמשימה לשווק את העסקה ברחוב הירדני אינה פשוטה. מעבר לכך, גלי ההדף של הסלמה משמעותית בין ישראל לפלסטינים (כמו למשל קריסת הרשות הפלסטינית) יורגשו היטב ברחוב הירדני ועלולים להוביל לצעדי ענישה מצד עמאן.

טורקיה היא לקוחה אפשרית נוספת לגז הישראלי, מאחר שהיקפי הסחר בין המדינות לא נפגעו מהמתיחות הפוליטית. המגזר העסקי הוא זה שדוחף לעסקים עם ישראל, בייחוד נוכח השינויים במזרח התיכון והגבלת יכולתה של טורקיה לשנע סחורות אל ומהאזור. עם זאת, האימפולסיביות של הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן ואי היכולת לצפות את התנהלותו כלפי ישראל הם גורמי סיכון. ספציפית באשר ליבוא גז, נכון שטורקיה מחפשת מקורות נוספים לגז הרוסי, אם כי מבחינה כלכלית הוא המשתלם לה ביותר. אבל גם כעת, בשיאו של המשבר, ארדואן פנה לבנות בריתו הקרובות קטאר ואזרבייג'אן כדי לבחון אפשרות ליבוא גז, ולא לישראל. דומה כי שתי האופציות הללו כלכליות ומשתלמות לטורקיה יותר.

בגזרה האירופית המגעים אמנם בחיתוליהם, אבל גם שם עלול הגז הישראלי להיתקל במכשולים. ביוון לדוגמה, פתיחת שוק האנרגיה לתחרות והפרטת חברת האנרגיה הממשלתית DEI כלולות בהסכם החילוץ האחרון של הטרויקה (האיחוד האירופי, הבנק המרכזי האירופי וקרן המטבע הבינלאומית) מול המדינה. קשה להאמין שהמהלכים הללו יעברו בצורה חלקה, וייתכן שהמשברים הצפויים ישפיעו על התקדמות המשא ומתן על חוזים לאספקת גז. גילוי מאגר הגז הקפריסאי אפרודיטה ומאגר הגז הגדול מול חופי מצרים עשוי לספק חלופה הן ליוון והן לקפריסין.

ישראל ניהלה מגעים ראשוניים גם עם איטליה, שככלכלה הרביעית בגודלה באירופה תצטרך לתרום את חלקה למחויבות האיחוד האירופי להפחתת פליטת גזי חממה. סביר שהממשלה תעשה מאמץ להפוך את הגז למקור האנרגיה הראשי של המדינה, תואר בו נושא כיום הפחם. אבל גילוי המאגר מול חופי מצרים על ידי חברת האנרגיה האיטלקית הממשלתית Eni עשויה לספק צורך זה מרגע שהוא יהיה פעיל.

אין יד מכוונת

מהמורת הגז המצרית שנולדה בתחילת השבוע, שתחילתה בפסק בוררות לטובת חברת החשמל בשווי 1.8 מיליארד דולר וסופה בהקפאה רשמית של ניסיונות יצוא הגז למצרים, גררה את כל הגורמים הישראלים לנסות ולשדר עסקים כרגיל. שותפויות הגז דלק קידוחים, אבנר, דור, רציו וישראמקו פרסמו אתמול הבהרות שלפיהן הן אינן צד בסכסוך שבין חברת החשמל לחברות הגז המצריות, וחידדו שהן עדיין "מקדמות משאים ומתנים ליצוא גז טבעי למדינות שכנות ובהן מצרים, שאינם מתנהלים מול חברות הגז הלאומיות המצריות אלא מול חברות מסחריות".

דלק קידוחים ואבנר העידו באותה נשימה ש"הצדדים ימשיכו לפעול מול הרשויות המוסמכות בממשלות ישראל ומצרים לקבלת כל האישורים הדרושים" - פירוש הדבר הוא שבלי אישור מצרי רשמי אף מ"ק של גז לא תוכל לעבור מישראל למצרים.

מי שעוד הזדרז להגן על האינטרס הישראלי היה שר האנרגיה יובל שטייניץ, שהצהיר ש"מדינת ישראל חייבת להגיע לפיתוח מהיר של שדות הגז שהתגלו על מנת להשיג סוף סוף רמה סבירה של ביטחון אנרגטי. לכן נמשיך בקידום אפשרויות היצוא, לא רק למצרים, אלא גם למדינות נוספות באזור, כגון ירדן, יוון וטורקיה, ואף למדינות מערב אירופה". נשמע ששטייניץ מנסה להיאחז בשאריות ההיגיון של מימוש מתווה הגז גם בלי הלקוחה הכי גדולה שלו - מצרים.

מעבר לכל ההצהרות, התחושה העיקרית היא שמשק האנרגיה שוב מתנהל ללא יד מכוונת, וכי פסק בוררות של חברה ממשלתית אחת לקחה כבן ערובה את כל מתווה הגז הממשלתי בצד השני. אחרת קשה להבין כיצד חברת החשמל ניהלה את התביעה ללא עזרה ממשרד החוץ, כיצד משרד המשפטים לא היה מעורב וכיצד לכולם היה נוח להתעלם ממה שקורה עם השכנה שלנו מדרום, בין אם מדובר בהתנהלות של חברות ממשלתיות בה או בהתנהלות חברות מסחריות שמחפשות מאגרי גז מתחת לאף של ישראל.

מי צריך את מצרים

ראשי דלק ונובל אנרג'י הזדרזו להצהיר שיפתחו את לווייתן גם בלי המצרים. בועידת "גלובס" לעסקים שנערכה אתמול בתל אביב אמר מנכ"ל נובל ישראל בנימין (ביני) זומר: "אם ראש הממשלה חותם על מתווה הגז, אנחנו מתחילים לעבוד מיד. אנחנו מחויבים לפיתוח המאגרים, השקענו שם כבר מיליארד דולר. אנחנו יודעים איך להתמודד עם אי ודאות מסחרית, אבל אנחנו לא יודעים איך להתמודד עם אי־ודאות רגולטורית. העלו לנו מסים, לא אישרו לנו מתקן קבלה והגבילו את היצוא בהחלטה שלקחה שנתיים. אסור לנו לשווק גז מלווייתן לשוק המקומי - זה נשמע הגיוני? זו עברה פלילית כי המדינה עוד לא נתנה לי אישור".

זומר הבטיח שהגז של לווייתן יצא מהים גם ללא חוזה עוגן מצרי. מנכ"ל דלק קידוחים יוסי אבו חזר על דבריו של זומר והבטיח שלווייתן יפותח. "יו"ר ועדת הכלכלה איתן כבל לא מבין שכבר לפני שנה היה חוזה גז מוכן לחתימה וממשלת ישראל פישלה בכך שהממונה על הגבלים עסקיים עצר את ההסכם עם הירדנים. הוא עומד ומחכה לאישור המתווה, ואם אין על כך מחלוקת - אז יאללה, בואו נאשר את המתווה. ביחס למצרים, אני רואה הרבה מומחים לאנרגיה מצרים וכולם רקדו על הגגות כשמצאו מאגר מצרי לפני שלמדו את הביקוש שם. ממשלת מצרים פרסמה השבוע מכרז למתקן יבוא גז שלישי לשם. יש מחסור משמעותי והאינטרס ביצוא גז למצרים הוא משותף לנו ולהם. ההסכמים הללו יביאו ליציבות", אמר.

לגבי המגעים מול המצרים, בדיקת "כלכליסט" מעלה ממצא מעניין. חברת החשמל פעלה בנושא גם כדי לגבות את הכסף וגם כדי להראות לבעלי החוב שלה שהיא עושה הכל כדי להשיג אותו. בסביבת חברת החשמל אומרים שניסו להגיע לפשרה מחוץ לבוררות, כי ידעו שפסק דין פומבי יהפוך למתיחות בין הממשלות. מוסד הבוררות פרסם את הפסיקה דווקא בישורת האחרונה של המתווה, תזמון לא טוב מבחינת חברת החשמל, שקיוותה שייחתם חוזה שיאפשר שימוש בצינור המושבת של EMG טרם הפרסום.

מצרים הרשמית שותקת

החלטת הבוררות הבינלאומית כי על מצרים לשלם כ־2 מיליארד דולר פיצויים לחברת החשמל ולחברת EMG בעקבות הפסקת אספקת הגז המצרי לאחר מהפכת 2011 עוררה תגובות סוערות במצרים, ולעתים סותרות, כששום גורם מוסמך, כמו ראש הממשלה או שר הנפט, לא השמיע בקולו את העמדה הרשמית.

בראשון בערב נמסר כי ראש הממשלה המצרי הורה בשלב זה על הפסקת המו"מ ליבוא גז מישראל. בהודעה אחרת נמסר ממשרד הנפט כי יוגש ערעור על פסק הבוררות בתוך כשישה שבועות.

אתמול נמסרה הודעה לקונית מפי דובר ממשלת מצרים, שלפיה הממשלה המצרית אינה חלק במחלוקת המשפטית. הודעה קצרה זו לא מסייעת לפזר את מסך העשן בסוגיית הפיצויים לישראל, שכן שני גופים השייכים למשרד הנפט המצרי הם שחויבו בתשלום הפיצויים.

פרשנות מעניינת ניתנה על ידי ד"ר איבראהים אחמד, מומחה מצרי לחוק הבינלאומי, שרוקן מתוכן את הודעת הממשלה על הגשת ערעור. לדבריו, לא ניתן לערער על פסק הבוררות הבינלאומית, ורק במקרים חריגים ניתן להגיש תביעה לביטול הפסיקה: כשמוכח מקרה קיצוני של תנאים ביטחוניים או כוח עליון.

בכל אופן פסק הבוררות הפך ליום חגה של האופוזיציה המצרית. אחד מהעיתונים המזוהים עם האחים המוסלמים דיווח על הפרשייה בכותרת "קללת גז היהודים רודפת את מצרים".

דורון פסקין הוא מומחה לכלכלות המזרח התיכון