הלחץ על יצרניות הנפט יגבר ב-2016

אחת ההפתעות הכלכליות הגדולות של 2015 היתה שהירידה החדה במחיר הנפט כמעט לא השפיעה לחיוב על שיעור הצמיחה העולמי. חרף הצניחה במחיר לחבית מ־115 דולר ביוני 2014 עד לכ־35 דולר לחבית החודש, מרבית המודלים המאקרו־כלכליים מראים שההשפעה של ירידת מחיר הנפט על הצמיחה הגיעה ל־0.5% במקרה הטוב. החדשות הטובות הן שגם ההשפעה הצנועה הזו היא מבורכת, ונראה שהיא לא תיעלם ב־2016. החדשות הרעות הן שמחיר הנפט הנמוך ימשיך להכביד על המדינות המייצאות אותו.

הירידה האחרונה במחיר הנפט מזכירה את צניחת המחירים של 1985 ו־1986 שהונעה על ידי היצע עודף. ארגון המדינות המייצרות נפט אופ"ק (במילים אחרות, סעודיה) החליט אז להסיר את המגבלות על הפקת הנפט והציף את השוק. מנגד, המגמה הנוכחית מזכירה גם את ירידת המחירים של 2008 ו־2009 שהונעה מצניחה בביקוש בעקבות המשבר הפיננסי העולמי.

משחק סכום אפס

כל עוד ביקוש נמוך הוא שמניע את הירידה במחיר הנפט, איש לא מצפה שתהיה לכך השפעה חיובית על הצמיחה. כאשר הירידה מגיעה בגלל עודף היצע, הציפייה היא שתהיה השפעה חיובית על הצמיחה. במקרה הנוכחי נראה שלשני הגורמים יש השפעה במשקל דומה על המגמה.

ירידה במחיר הנפט היא במובן מסוים משחק סכום אפס שבו הצרכנים מרוויחים כאשר היצרנים מפסידים. התפיסה הרווחת היא שמחירים נמוכים יציתו עלייה בביקוש מכיוון שהצרכנים ירצו לנצל את המצב לטובתם. היצרנים, מצדם, נדרשים לקצץ בהוצאות.

מדינות כמו מקסיקו הצליחו להסתדר בזכות שער החליפין הצף של המטבעות שלהן. מדינות עם שער חליפין צמוד לדולר, כמו סעודיה, יתמודדו עם קשיים עצומים צילום: בלומברג

בשנה שחלפה המצב היה שונה. סיבה אחת לכך היא שליבואניות הנפט בשווקים המתעוררים יש השפעה כלכלית עולמית גדולה יותר מבעבר, והתנהלותם בשוק האנרגיה אגרסיבית יותר משל הכלכלות המפותחות. מדינות כמו הודו או סין נוהגות לסבסד את מחירי האנרגיה עבור הצרכנים הפרטיים. עלויות הסובסידיות הללו נסקו כשמחיר הנפט היה גבוה, ומדינות מתפתחות רבות חיפשו כבר אז דרכים לחסוך. לכן, כשמחיר הנפט ירד, הן אפשרו לעצמן לצמצם את הסובסידיות. בה בעת, יצואניות הנפט קיצצו חדות בהוצאותיהן לנוכח הצפי לרווחים נמוכים.

אחרי שנים של צמיחה מהירה, ההשקעה העולמית בחיפוש ופיתוח מאגרי נפט צנחה השנה ב־150 מיליארד דולר. המגמה הזו תגולם בסופו של דבר במחירים, אבל זה ייקח זמן. לפי המסחר בחוזים עתידיים, מחיר הנפט יגיע שוב ל־60 דולר לחבית רק בסביבות 2020.

ראש מעל המים

החדשות הטובות הן שההשפעה החיובית המתונה של מחיר הנפט הנמוך על הצמיחה העולמית תימשך גם ב־2016. אבל, עבור יצרניות הנפט הסיכונים רק ימשיכו לעלות. מדינות כמו מקסיקו, קולומביה ורוסיה הצליחו להסתדר פחות או יותר עד עכשיו בזכות שער החליפין הצף של המטבעות שלהן. מנגד, מדינות עם שער חליפין צמוד לדולר, כמו סעודיה, צפויות להתמודד עם לחצים כלכליים עצומים.

בסיכומו של דבר, מחיר הנפט לא היה גורם משמעותי במיוחד בצמיחה העולמית ב־2015 כפי שרבים ציפו בתחילת השנה. יתרות מט"ח גדולות ומדיניות מוניטרית שמרנית אפשרו למרבית יצרניות הנפט לסיים אותה במצב טוב יחסית. אבל השנה הבאה עלולה להיות שונה עבורן, ולא לטובה.

הכותב הוא הכלכלן הראשי לשעבר של קרן המטבע הבינ"ל ופרופסור לכלכלה באוניברסיטת הרווארד. פרוג'קט סינדיקט, 2015. מיוחד לכלכליסט.