חקר ביצועים: השבוע של יוגב, דרעי ובואי

הפרטת תעש כישלון חרוץ

המכרז על תעש — שמציע בלפחות 1.1 מיליארד שקל תעשייה ביטחונית אדירה, או ליתר דיוק את מה שנשאר ממנה אחרי שנים של חוסר יעילות וניסיונות הפרטה כושלים — היה אמור להיות ההפרטה של השנה, פתיחה לגל חדש של הפרטות בחברות ממשלתיות, שאחריה יבואו הדואר, אולי התעשייה האווירית, בחלום הרטוב אפילו חברת חשמל. כל החלומות האלה נגוזו השבוע בזה אחר זה, כשמבקר המדינה החליט לבדוק את המכרז ומשרד האוצר הקפיא אותו. גם אם בדיקת המבקר לא תגלה שחיתות או ניגוד עניינים והמכרז יושלם, העובדה שיש בו רק הצעה רלבנטית אחת היא כבר כישלון, וכל התגלגלות ההליך היא תזכורת כואבת לכך שהממשלה כאן מעולם לא ידעה להפריט את נכסיה בזמן הנכון או במחיר מתאים.

נעמה סיקולר

אורי יוגב. המכרז שהוביל הוקפא

התנגדות לפנסיה המוזלת

אם יש רפורמה אחת שכמעט בוודאות תגדיל את התחרות בשוק הפנסיה, זו קרן ברירת המחדל שמובילה הממונה על שוק ההון והביטוח דורית סלינגר. הקרן תציע את דמי הניהול הנמוכים בשוק, והיא תכלול אוטומטית את כל החוסכים החדשים (אלא אם כן יבקשו לעבור) וחוסכים ותיקים שירצו להצטרף. כדי להבין עד כמה היא יכולה לשנות את הענף, מספיק להסתכל על התגובות לה מצד בעלי אינטרס, ישיר ועקיף. השבוע התברר שגם למעסיקים יש כנראה אינטרס כזה; נציגם שרגא ברוש ויו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן טענו שלא שיתפו אותם בהחלטה ושצריך לקיים שולחן עגול בנושא, לדון, לבחון — מילים יפות שמנסות למסמס יוזמה חשובה. כל מה שצריך לעשות כדי להוציא אותה לפועל זה שסלינגר תתקין את התקנות הנדרשות, עם גיבוי מלא וחד־משמעי של שר האוצר משה כחלון. בלעדיו, המסמוס של בעלי האינטרסים עוד עלול להצליח.

גולן פרידנפלד

כחלון. צריך לתת גב צילום: נמרוד גליקמן

השינויים בפנסיה החלו

דורית סלינגר דחפה, והמודל הצ'יליאני יוצא לדרך. גופים שהחלו ליישם אותו כבר הודיעו כי החשיפה למניות בתיקי הפנסיה של הצעירים תגדל משמעותית ותגיע ל־60%. על פניו, הכיוון נכון. בפועל, נדרשות כרגע שתי הסתייגויות חשובות. ראשית, המודל הזה מתבסס על ההנחה שלאורך זמן מניות תמיד עולות. אבל עד 2008 ההנחה היתה גם שהנדל"ן תמיד עולה. כבר למדנו שאין הנחות מוחלטות. שנית, זו תקופה לא טובה להגדיל בה את החשיפה למניות; חוסר הוודאות בשווקים גדול, התנודתיות רבה. גם אם הכוונה העקרונית ראויה, צריך להיזהר ממהלך שיוביל לכך שאת רוב השנים הבאות במודל הצ'יליאני החוסכים הצעירים לפנסיה יקדישו לתיקון הנזקים של השנים הראשונות.

אתי אפללו

דורית סלינגר. המודל הצ'יליאני - כן, אבל צילום: עמית שאבי

שביתה במעונות לילדים בסיכון

כבר שבועיים ש־520 עובדי עמותות חסות הנוער שובתים בניסיון לשפר את תנאי העבודה שלהם. מדריכים, עובדים סוציאליים ואנשי מקצוע אחרים התומכים בכל יום בנערים בסיכון מסתפקים לרוב בעיצומים מוגבלים מאוד, 4 שעות פה, יום שלם שם, כדי למזער את הפגיעה בבני נוער שכבר נפגעו שוב ושוב. גם משרד הרווחה בראשות השר חיים כץ מנסה להימנע מפגיעה בקטינים, מחפש פשרה ובמקביל שולח את עובדי המשרד למעונות הנוער, כי טיפול בילדים הרי אי אפשר להשבית. במילים אחרות, כץ ואנשיו שוברים שביתה ומחזירים לאחריות המדינה את תפעול המעונות שהופרט, וכך עובדי מדינה בשכר ראוי עוסקים במלאכת הקודש שהופקדה בידי עובדי קבלן בשכר מבזה. אין הוכחה טובה מזאת לאבסורד שבהפרטת שירותים רגישים כל כך.

מיקי פלד

כץ. האבסורד שבהפרטה צילום: עמית שעל

דרעי - למה פנים לא?

הנימוק המרכזי נגד מינוי אריה דרעי לשר הפנים הוא שמדובר בחזרה למקום הפשע, למשרד שבו קיבל בעבר שוחד. שר כלכלה הוא יכול להיות, אנחנו סומכים עליו, אבל כשר פנים הרי ברור שלא יעמוד ביצרו. ההיגיון ממש לא ברור. מקום הפשע, אם כבר, הוא הממשלה, אלא שחוק יסוד: הממשלה קובע כי אדם יכול להתמנות לשר שבע שנים אחרי שיצא מהכלא, ולא עוסק בשאלה איזה שר. לכן לא נראה כיצד אפשר לחלק את הממשלה לאזורים מותרים ואסורים לדרעי, למעט אולי משרדי אכיפת חוק (המשפטים וביטחון הפנים). אם החשש מחזרה למקום הפשע אמיתי, הכנסת צריכה לחוקק חוק שמרחיק עבריין מהממשלה לנצח. אבל להגיד שלכלכלה הוא כשיר ולפנים הוא פסול זה לעשות צחוק גם מההיגיון וגם מהממשלה.

משה גורלי

דרעי. מחלוקת על המינוי צילום: אלכס קולומויסקי

הקנצלרית לא בדאבוס

ביום רביעי ייפתח בדאבוס הפורום הכלכלי העולמי, שגם השנה יארח 2,500 מנהיגים ואת הצמרת העסקית הגלובלית. אבל קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל הודיעה השבוע שהיא לא תגיע. מאות נשים הותקפו מינית בידי פליטים שהגיעו לגרמניה, היקף התופעה הוסתר מהציבור עד שנחשף בימים האחרונים, מרקל ספגה ביקורת ציבורית קשה, ובאופן כללי היא הבינה שעליה להתמקד בטיפול באזרחיה ובהתמודדות עם אורחיה, לא במינגלינג אינסופי עם עמיתים זרים. זו תובנה מנהיגותית מתבקשת, אבל לא מובנת מאליה; עובדה, אינספור מנהיגים אחרים יגיעו לדאבוס כרגיל. טוב שלפעמים יש מי שמבין שהחיים הם מה שקורה אצלך בבית בזמן שאחרים שותים קוקטיילים בין הפסגות המושלגות של שוויץ.

תמר טוניק

מרקל. נשארת בשטח צילום: אי פי איי

הרובוט של Double - הבית סופח למשרד

פציעה קלה גרמה לי השבוע להישאר בבית במקום לצלוע לעבודה, ולשמוח על כך שהבוסים שלי עדיין לא שכרו את שירותיו של Double Robotics, סטארט־אפ קליפורני שמאפשר לעבוד מהבית ולהישאר מחוברים למשרד. בשבוע שעבר, בתערוכת CES, הושק הדגם החדש של הרובוט של החברה — מעין מוט על גלגלים שמחובר לאייפד, מקרין את מי שעובד מהבית, מצלם את עובדי המשרד וכבר יודע להתגלגל לצדם לצורך שיחות מסדרון ולהעביר בלייב את כל הישיבות. זה קריפי, ומטשטש בדרכים חדשות את הגבול שבין בית למשרד. מצד אחר, ההצלחה של Double, שמכרה כבר אלפי יחידות מעקב למעסיקים, עשויה להעיד על כך שהאנושות עדיין לא ויתרה לגמרי על תקשורת פנים מול פנים. טוב, אייפד מול אייפד.

דור צח

בואי: האייקון מת

נדמה כאילו דיוויד בואי תמיד התבייש קצת בהיותו בן תמותה. הוא צץ כמו חייזר, החליף דמויות כמו מיתוס, הקפיד להיראות חסר גיל ולהילחם עד חורמה בפפראצי, והמוזיקה שלו תמיד היתה מחוץ לקופסת הזמן והמקום. לאורך 40 ומשהו שנה הוא שימש השראה למי שרצו להתבלט, ונחמה למי שהשוני נגזר עליהם. לכן הידיעה המפתיעה על מותו, כמעט בהיחבא, צובטת את הלב. אפילו גלגמש, גיבור האפוס הפרימיטיבי שיצא להילחם באלים ולזכות בחיי נצח, מכיר בסוף בטעותו ובכך שהמוות מחכה לכולם, גם לגיבור־העל הראשון בתולדות האנושות. האלבום האחרון של בואי, "Blackstar", נתפס כעת כמכתב פרידה. אבל עד מותו אף מבקר לא ניחש זאת. הם תיארו את האלבום כיצירת ביניים לקראת עוד שינוי. ואולי הם צדקו. אולי הוא לא מת, אלא רק חזר הביתה.

אסף אביר

בואי. בסוף, בן אנוש צילום: איי אף פי