בנק ישראל מסביר למה תקציב המדינה הוא פיקציה

בדו"ח מקיף על תקציב המדינה וההתפתחויות השונות במשק בשנה שעברה זורק בנק ישראל פצצה קטנה. בצורה מנומסת, כמו שרק בנק ישראל יודע, הוא מפרק לגורמים את הטריקים והבלופים שהכניסו אנשי האוצר בתקציב ומסביר למה לא מן הנמנע שבשנה הבאה נמצא את עצמנו מול גל קיצוצים בשירותים הציבוריים ללא כל סיבה נראית לעין.

3 סיבות מונה היום בנק ישראל מדוע תקציב המדינה כולל בתוכו בלוף גדול, בו המספרים שהממשלה והכנסת אישרו פשוט לא רלבנטיים.

הסיבה הראשונה על פי מחלקת המחקר של הבנק שעוקבת אחר תקציב המדינה, היא שהבור שצפוי למדינה בשנה הבאה הוא של 14 מיליארד שקל. כלומר כבר היום המדינה התחייבה בפני גופים שונים – תוספות שכר להסתדרות, גידול בקצבאות הילדים, אינפלציה נמוכה מהצפוי ועוד – על 14 מיליארד שקל יותר ממה שמותר לה להוציא בשנה הבאה על פי תקרת ההוצאות שהיא עצמה אישרה בתקציב האחרון, שכללה בור של כ-9 מיליארד שקל. המשמעות היא שכבר היום לממשלה אין אפשרות להתחייב על הוצאות נוספות בשנה הבאה ללא קיצוץ באותו הסכום במקום אחר ואם הממשלה תרצה לעמוד ביעדי הגרעון שקבעה לעצמה בשנים 2017-2020 היא תצטרך לבצע קיצוצים והעלות מס בשווי כולל של 20 מיליארד שקל.

שר האוצר משה כחלון צילום: עמית שעל

הסיבה השנייה היא תקציב הבטחון. לאור ההסכמות בין האוצר ומשרד הביטחון על מתווה התקציב הרב שנתי למערכת הביטחון, יוגדל התקציב שלה על פי חישובי בנק ישראל בכ-4 עד 5 מיליארד שקל השנה. הכסף הזה לא מתוקצב בתקציב המדינה הנוכחי, אבל כאן מגיע פתרון הקסם של האוצר. הכסף למעשה כן קיים, אבל הוא נמצא בכל מיני סעיפים תקציביים במשרדים ה"אזרחיים" כמו חינוך, בריאות, רווחה, תחבורה ועוד. בבנק ישראל למעשה אומרים שמכיוון והמשרדים האזרחיים גם כך אף פעם לא מנצלים את כל התקציב שעומד לרשותם אז העודפים מהם יגיעו למערכת הבטחון ומכאן שהגידול המסויים שנרשם בהוצאה האזרחית בשנה הנוכחית הוא בחלקו פשוט פיקציה.

ויש סיבה שלישית, לכאורה טכנית מאוד אבל בעלת משמעות דרמטית – הגרעון האמיתי בתקציב המדינה לא יעמוד על 2.9% מהתוצר כפי שנקבע בתקציב המדינה, אלא 3.3% או בערך 4 מיליארד שקל. ההסבר לזה הולך כך: כאשר הוא בנה את התקציב אגף התקציבים באוצר לא הכניס את כל כל העלויות של יישום הסכמי הגג ושל מחיר למשתכן אלא רק חלק מהעלויות. כך לדוגמה הכספים שיועברו לטובת תכניות הדיור הללו מרשות מקרקעי ישראל לא נרשמו ככספים לצורך מימון של פרוייקט ספציפי אלא כהכנסות של המדינה שמותנית בהכנסה ולכן אינה חלק מהוצאות המדינה לצורך עמידה בתקרת ההוצאה. הטריק החשבונאי הזה מאפשר לאגף התקציבים לבנות תקציב בו מצד אחד יש הוצאות ציבוריות גדולות על תכניות דיור ומצד שני לא נדרש לקצץ הוצאה אחרת, אבל בשורה התחתונה זוהי פיקציה שמעוותת את הנתונים על גודל ההוצאה של המדינה על תכניות הדיור ומונעת חשיבה על אלטרנטיבות אחרות לכסף הזה, כמו לדוגמה הורדת החוב הממשלתי ומכאן הורדת נטל המס העתידית על הדור הבא.