את גיל הפרישה לנשים צריך להעלות

העלאת גיל הפרישה מוכרחה להיות מלווה בפתרונות ממשיים, תקציביים בחלקם, לנשים שייפגעו מהמהלך ולא יצליחו למצוא עבודה בגיל מבוגר. ולא, העלאת גיל הפרישה הזאת היא בלוף.

2016 היא לא 2011

כיום, בניגוד לסיבוב הקודם ב־2011, נדמה שבשלו התנאים לבצע מהלך כזה. ראשית, יש בשלות לכך ברמת המנהיגות הכלכלית. שר האוצר משה כחלון הוא לא שר האוצר יובל שטייניץ. המוקש הפוליטי שנקרא העלאת גיל הפרישה לנשים הוא הזדמנות נהדרת לכחלון להוכיח שהוא רפורמטור כלכלי־חברתי אמיתי. שר האוצר האחרון שנגע בגיל הפרישה היה בנימין נתניהו בתקופת המשבר הכלכלי של תחילת שנות האלפיים. נתניהו ניצל את המשבר ההוא כדי להעלות את גיל הפרישה בדרך חסרת רגישות. ב־2011 ניסה שטייניץ לעשות דבר דומה, אך נתקל בחומה בצורה. כשאין משבר, חוסר הרגישות הזה לא עובר, לא חברתית ולא פוליטית.

העלאת גיל הפרישה מוכרחה להיות מלווה בפתרונות ממשיים צילום: שאטרסטוק

גם עתה אין משבר, ולכן זו ההזדמנות של כחלון להראות לנתניהו שאפשר לעשות את זה אחרת — לפרק את המוקש הפוליטי בהידברות, מתוך דאגה לאלו שהמדינה צריכה לדאוג להן בלי להפקירן לחסדי השוק. אם הוא יצליח, יקטוף כחלון את תואר מר כלכלה מנתניהו בקלות.

בנה בריתות כחלון, בנה

אם ינסה כחלון לעשות זאת, הוא יגלה שמשהו הבשיל גם אצל הפקידים. הסיבוב הקודם לימד אותם שאי אפשר לבצע מהלך כזה בלי להבין שהפתרון ברמת המקרו דורס נשים ברמת המיקרו. בסיבוב הנוכחי הפקידים יהיו מוכנים להציע צעדים משלימים: להגדיל את קצבת השלמת ההכנסה, למצוא פתרון למקצועות שוחקים ואולי להאריך את דמי האבטלה למבוגרים.

המכשול האחרון שכחלון יצטרך לעבור הוא האופוזיציה הרעיונית. כשזה מגיע לגיל הפרישה לנשים, הח"כים מכל המפלגות מתנגדים לעניין כמעט אוטומטית. אם כחלון, שיודע לבנות בריתות, יבוא עם צעדים משלימים, אולי הוא לא ייתקל בחומה בלתי עבירה. זה הזמן של כחלון לבנות קואליציה עם ארגוני הנשים, זהבה גלאון, שלי יחימוביץ' ואחרות. הרווח יהיה של כולם. של ביטוח לאומי, של שוק העבודה, ובעיקר של הנשים.