שפל חדש במעמד של שומרי הסף

השבוע נרשם שיא נוסף במה שנדמה כמגמה מרכזית של הממשלה הנוכחית: נקיטת צעדים, לעתים קיצוניים, כדי להזיז רגולטורים שאמורים להיות עצמאיים — רגע אחרי שהוכיחו את עצמאותם כנגד המדיניות שמקדמת הממשלה. היעד הנוכחי הוא מנהל רשות החברות אורי יוגב, שמתסכל כמה שרים שמעוניינים לשבץ מקורבים מטעמם כדירקטורים בחברות ממשלתיות, למרות שאינם עומדים בקריטריונים של נבחרת הדירקטורים שהממשלה הקודמת ייסדה ויוגב הוא איש הביצוע שלה.

מי בעד חיסול הדמוקרטיה?/ יואל אסתרון

על מנת להזיז את הרגולטור הסורר מדרכו, הממשלה מייצרת מנגנונים חדשים או מנצלת הזדמנויות בכוחנות, העיקר לשרת את רצונם של השרים על חשבון אלו שמופקדים על טובת הציבור. ככה שלעתים נדמה שאנחנו חיים ברפובליקת בננות.

קחו כדוגמה את היועץ המשפטי לממשלה החדש אביחי מנדלבליט. הפעולה הראשונה שלו בתפקידו, עוד לפני שהספיק להחליף את השלט על הדלת, היתה לאשר לראש הממשלה בנימין נתניהו את ההצעה שלו לשנות את מנגנון ההדחה של רגולטורים בכירים, כך שלפוליטיקאים תהיה השפעה רבה יותר עליו.

מנדלבליט לא מצא שום דבר חשוב יותר מלשרת את מטרותיו הפוליטיות של נתניהו, שעד לפני שנייה שימש הבוס הישיר שלו כשכיהן כמזכיר הממשלה. זה אותו מנדלבליט שהומלץ כמועמד יחיד לתפקיד היועץ המשפטי על ידי ועדת האיתור שפעלה לאתר ארבעה מועמדים וסיימה עם מועמד אחד ויחיד, שבאופן פלאי היה גם המועמד של ראש הממשלה.

הקורבן הראשון של השינוי, וודאי לא האחרון, יהיה מנהל רשות החברות אורי יוגב. עד לפני זמן מה היה יוגב היועץ הקרוב לנתניהו. יוגב בחש והנדס את תקציב המדינה ל־2009–2010. בהמשך, בחלוף הממשלות ולאחר שיוגב הבין שבמגזר הפרטי הוא לא מצליח, נתניהו סלל את דרכו לרשות החברות באוצר תחת יאיר לפיד. בינתיים לפיד הלך, אבל יוגב נשאר. לא רק נשאר, הוא מתעקש לקדם במרץ רעיון שנתניהו היה צריך להתחבר אליו ברמה האידיאולוגית, רק שהוא מפריע לו ברמה הפרקטית, הפוליטרוקית.

דורס־בונה: כל הדרכים כשרות כשהקיסר רוצה

יוגב מפריע לנתניהו וליתר השרים להמשיך לקיים את מפעל הג'ובים שקרוי דירקטורים בחברות ממשלתיות. יוגב מפריע, אז בואו נעיף את יוגב. ואם לא הולך בדרך המלך, נדרוס את דרך המלך ונסלול דרך חדשה — דרך הקיסר, שבה לוקחים את מנדלבליט ואומרים לו שייתן אישור, והוא נותן. וכעת, במקום שוועדה בראשות שופט היא שתהיה מורשית להדיח רגולטורים בכירים — כאלה שנאמנותם אמורה להיות לציבור בלבד — נציב שירות המדינה יוכל להדיח אותם.

נציבות שירות המדינה היא גוף מנוון וחלש. נציב שירות המדינה הנוכחי משה דיין נחשב לנציב נוח שיודע להתאים את עצמו לרוח המפקד. אם נתניהו ירצה בהדחתו של יוגב, דיין לא יעמוד בדרכו. ולא, נתניהו לא היה רוצה לשנות את החוק ולתת את המפתחות לנציב. הוא היה בוחר במישהו אחר. בכל זאת, מדינה בננה.

בנימין נתניהו. עם כל הכבוד לפוליטיקאים, האמון של הפקידים הבכירים צריך להיות לציבור. במדינה מתוקנת הם משרתי ציבור. ברפובליקת בננות הם פקידי אמון צילום: בלומברג

המלקחיים הלוחצים לא מאפשרים לומר "לא"

במקביל, גם מבקר המדינה יוסף שפירא, שמינויו אושר על ידי ראש הממשלה ורעייתו, פתאום בודק את ההתנהלות של אורי יוגב. אגב, בד בבד עם תחילת תהליך הדחתו של יוגב, רק משום שהוא מפריע למפעל הג'ובים, נתניהו הביא השבוע לאישור את הארכת כהונתה של פקידה בכירה אחרת — החשבת הכללית במשרד האוצר מיכל עבאדי־בויאנג׳ו — בפעם השנייה.

בלי להטיל אפילו צל צלו של דופי בחשבת הכללית, היא נמצאת במצב בלתי אפשרי. מצד אחד, בינה ובין ראש הממשלה יש קשרי עבודה טובים והערכה הדדית. מצד שני, בתור החשבת הכללית, היא אחראית על מימון הוצאות מעונות ראש הממשלה — גם זה הרשמי בירושלים, וגם זה הפרטי בקיסריה. היא שאמרה "לא" כשמלשכת ראש הממשלה ביקשו לקנות אוכל כלבים לכלבה קאיה על חשבון משלים המסים, למשל. כיצד תוכל החשבת לשמור על ה"לא" הזה לאורך זמן, כשנתניהו הוא שמאריך לה את הקדנציה? מדינה בננה.

סיפורם של יוגב, מנדלבליט ועבאדי לא מתקיים בחלל ריק. קדם לו הסיפור של הממונה על ההגבלים העסקיים פרופ׳ דיויד גילה שמצא את עצמו עומד מול הקיר עד שנאלץ להתפטר בעניין מתווה הגז, וראש רשות החשמל הקודמת אורית פרקש שמצאה את עצמה מפוטרת יום אחד בישיבת ממשלה - תוך כדי שנתניהו מסביר במפורש שהוא מצפצף על איך שזה נראה ועל הכללים המשפטיים - רק משום שהיתה עצם בגרון של ראש הממשלה ושר האנרגיה. ככה זה במדינה בננה.

רגולטורים! או שתתיישרו או שתלכו הביתה

רגולטורים בכירים הם לא סתם פקידים. הם משרת ציבור, אי אפשר להחליף אותם כמו גרביים רק כי סר חינם. אבל ראש הממשלה משדר להם כעת מסר מאוד ברור. למשל, לממונה החדשה על ההגבלים העסקיים מיכל הלפרין, שהרגע נבחרה בידי נתניהו ואושרה בידי הממשלה. היא מקבלת כאן מסר חינוכי ברור — תתיישרי או שתמצאי את עצמך בחוץ.

זה נכון שצריך להיות מנגנון להדחת בכירים שפוגעים באינטרס הציבורי — כמו שהיה בשלהי תקופתו של החשב הכללי באוצר לשעבר ירון זליכה ששיתק לחלוטין את עבודת המשרד. אבל כעת נתניהו פשוט מכופף כעת את המנגנון בשביל להדיח פקיד שמחבל ביכולת לבצע מינויים פוליטיים. וכך, במו ידיו, נתניהו פוגע בעצמו באינטרס הציבורי. ככה זה במדינה בננה.

העילה הרשמית להדחה תהיה ״חוסר אמון ארוך ומתמשך״. בכך, נתניהו הופך את האמון בדיוק למה שהוא לא צריך להיות. או שאתה איש אמונו של השר, ואז החיים שלך דבש, ולעזאזל האינטרס הציבורי; או שאתה לא איש אמונו של השר. כלומר, אתה מפריע לו ליישם את המדיניות שלו — תהיה אשר תהיה — ואז יראו לך אחר כבוד את הדלת.

עם כל הכבוד לפוליטיקאים, ועם כל הכבוד לעיקרון של דמוקרטיה נציגותית, האמון של הפקידים הבכירים צריך להיות נתון בראש ובראשונה לציבור, ולא לפוליטיקאים. במדינה מתוקנת פקידים ורגולטורים הם הם משרתי ציבור. ברפובליקת בננות הם פקידי אמון.