ביהמ"ש העליון דחה בקשת דני דנקנר לדיון נוסף בהרשעתו בפרשת הולילנד

דני דנקנר בבית המשפט (ארכיון) צילום: עידו ארז, ynet

השופטת נאור קבעה כי במקרים של דנקנר ורבין אין מדובר ב"חריג שבחריגים" המצדיק דיון נוסף וכי אין מדובר בהלכה חדשה שנקבעה בעניינם אלא בהרחבת הפסיקה שעודנה מתגבשת.

דני דנקנר הורשע בבית המשפט המחוזי בתל אביב, על ידי השופט דוד רוזן, ביחד עם מעורבים נוספים בפרשת הולילנד. בחודש שעבר, התקבל חלקית הערעור שהגיש לבית המשפט העליון ועונשו הופחת משלוש שנות מאסר לשנתיים. במסגרת הערעור הוא הורשע במתן שוחד ובהלבנת הון וזוכה מעבירה של רישום כוזב במסמכי תאגיד.

באי כוחו של דנקנר, עוה"ד טל שפירא ואריאל כפרי, ביקשו לקיים דיון נוסף בפסק הדין שניתן לאחרונה על ידי בית המשפט העליון, וזאת כדי לדון בהרכב מורחב של שופטים, מהן אמות המידה הנורמטיביות שלפיהן יש לפרש את העבירה של תיווך בשוחד. לפי באי כוחו, לא ניתן ואין מקום להרשיע את דנקנר בעבירה של שוחד הנעה "ומן הדין לזכותו מכל העבירות בהן הורשע בפסק הדין".

הבקשה, מתייחסת בין השאר להרשעתו של דנקנר בקבלת שוחד מ"מאכערים". "חרף הקולות הרבים הקוראים להסדרת תופעת המאכערים", כך נכתב, "המחוקק לא קבע כללים נורמטיביים ברורים שיש בהם כדי להסדיר תופעה זו, וגבולותיה נותרו עמומים ובלתי מוגדרים. בעניינו, נדרש בית המשפט הנכבד – לראשונה בפסק הדין ועל רק מקרה מיוחד זה – ליטול על עצמו את המשימה המורכבת של שרטוט הקו הדק המפריד בין 'תיווך לגיטימי' לבין 'תיווך בלתי לגיטימי', העולה אף כדי עבירה פלילית של 'תיווך בשוחד'".