הפקיד שאמור להדיח עבור הפוליטיקאים כל רגולטור סורר
השופט בדימוס, שבכלל לא ידע שיש לו הסמכות להדיח פקידים בכירים, יעביר אותה לידי הפקיד שכלל לא רצה אותה. נציב שירות המדינה משה דיין קיבל אתמול מהממשלה את העבודה המלוכלכת. ההיסטוריה שלו מעוררת ספק שהוא יכול לעמוד בלחצים
הממשלה אישרה אתמול פה אחד את הצעת ההחלטה של שר האוצר משה כחלון להעביר את הסמכות להדיח בכירים במגזר הציבורי מהוועדה למינוי בכירים במגזר הציבורי (כיום בראשות השופט בדימוס יעקב טירקל) לנציבות שירות המדינה, שבראשה עומד משה דיין. המהלך הוא איתות ברור מהשרים לפקידים המקצועיים כי אם הם לא יישרו קו עם השרים, גורלם המקצועי יהיה בסכנה. ברקע המהלך נמצא המאבק המתוקשר בין כחלון למנהל רשות החברות הממשלתיות אורי יוגב.
נקודת ההנחה מאחורי הצעד היא שנציב שירות המדינה יותר לחיץ משופט עליון בדימוס, ולו משום שהנציב הוא מינוי של ראש הממשלה. במבחן המציאות אפשר לראות שהנציב נתון ללחץ גם מצד השרים. כך למשל, דיין — שעל פי עדויות של סובביו אינו איש של עימותים — אישר בתחילת השנה את מינויו של נח הקר מאגף התקציבים ליו"ר רשות החשמל לבקשתו של שר האנרגיה יובל שטייניץ, אף שהיה ברור כי לשם כך צריך לכופף את הגדרת הניסיון הניהולי הנדרש — ואכן מינויו של הקר נפסל לבסוף בוועדה למינוי בכירים.
במקרה אחר נתן דיין לשר הבריאות יעקב ליצמן אור ירוק למינויו של פרופ' זאב רוטשטיין לתפקיד מנהל בית החולים הדסה, אף שנגד רוטשטיין עומדת תובענה בבית הדין למשמעת של עובדי המדינה שהוגשה על ידי אנשי הנציבות עצמם. לו דיין היה רוצה, הוא היה יכול להפעיל את כל כוחו נגד המינוי, לדוגמה באמצעות שליחת חוות דעת תקיפה מאוד ליועץ המשפטי לממשלה שהתבקש לאשר את המינוי. אך הוא בחר שלא לעשות זאת.
דיין חייב במידה רבה את תפקידו הנוכחי לראש הממשלה בנימין נתניהו, שמינה אותו ב־2011. עד אז הוא כיהן בתפקיד הרגיש של היועץ המשפטי במשרד המשפטים כשמונה שנים, ומינויו נחשב למפתיע במיוחד, כי לא היה לו שום ניסיון בניהול משאבי אנוש, בוודאי לא בסדר הגודל של שירות המדינה כולו.
גם העתיד של דיין בשירות הציבורי עשוי להיות בידיו של ראש הממשלה ושריו, שכן הקדנציה של הנציב מסתיימת במאי 2017 ללא אפשרות הארכה. כל הנתונים הללו בוודאי לא מבטיחים כי הוא ייכנע ללחצי השרים לפטר בכירים במשרדיהם, אבל בוודאי יכולים להסביר מדוע הם מעדיפים אותו על פני שופט בדימוס.
היועמ"ש לממשלה אביחי מנדלבליט הסתייג מהשינוי בהליך המינוי וההדחה, אף שאישר את העלתו לאישור הממשלה. נראה כי גם היועצים המשפטיים של משרד האוצר, שכתבו את הצעת ההחלטה, התפתלו בניסיון להצדיק את העברת הסמכות והסבירו כי "יש להעדיף את הטלת התפקיד על מי שמצוי במינויים רבים, דבר יום ביומו, ובקשר יומיומי עם נושאי משרה כאלו ואשר על כן ידע לשמור על האיזון זה". כלומר, מאחר שוועדת טירקל ממנה רק שבע משרות בכירות בשעה שנציבות שירות המדינה ממנה את כל היתר — הרי שהיא בוודאי תדע להדיח פקידים טוב יותר.
אף שהסמכות להדחת פקיד לא הופעלה עד כה בידי ועדת טירקל, והעומד בראשה לא היה מודע כלל לסמכותו — שרי הממשלה הבינו שהליך ההדחה יהיה קשה יותר בוועדה בראשות שופט קפדן ודקדקן ששואל שאלות.
לא פלא אפוא שדיין בעצמו התנגד להצעת ההחלטה. היועץ המשפטי של הנציבות רון דול שכנע אותו כי הממשלה רואה בנציבות גוף חלש ולחיץ, ולכן בנספח שצורף להצעת כחלון כתב דיין כי "לא יהיה זה נכון לשנות את הנוהג בעיתוי הנוכחי, ועוד בטרם הוגשה פנייה כלשהי לפי ההחלטה הנזכרת (כלומר כל עוד לא הוגשה כל בקשה להדחה — מ"פ ור"ז)".