לוקח עו"ד ועוד

קחו למשל את עו"ד איל רוזובסקי, הרכש האחרון שהצטרף לפני כחודש למחלקת הליטיגציה של משרד מיתר ליקוורניק, גבע, לשם, טל ושות'. עוד טרם הגעתו מנתה המחלקה לא פחות מ־70 עורכי דין שהתמחותם בייצוג לקוחותיהם בבתי משפט. רוזובסקי, פרקליט־כוכב שהיה מעורב בתיקי אולמרט ואי.די.בי ומועמד לשיפוט בבית המשפט העליון, לא הגיע לבד אלא מלווה בלא פחות מ־20 פרקליטים ממשרדו הקודם. כך, מחלקת הליטיגציה המפלצתית ממילא של מיתר ושות' התנפחה כהרף עין ויש בה כיום 90 עורכי דין – המחלקה הגדולה בישראל.

רוזובסקי הוא רק האחרון בשורה ארוכה של שחקני רכש שזרמו בשנים האחרונות למיתר. הראשון היה הליטיגטור הבכיר ד"ר רלי לשם, שהגיע כחלק ממיזוג עם משרד לשם ברנדווין. אחריו הגיעו עם משרדם עורכי הדין אלון גלרט וגידי פרישטיק, אחר כך עו"ד יוסי עבאדי ממשרד כספי, ואלדר בן־רובי, אלון סהר וחיים גואטה, שלושתם שותפים בהרצוג פוקס נאמן שהגיעו בראש קבוצה של עשרה עורכי דין. הרכש הנוצץ ביותר עד הגעתו של רוזובסקי היה עו"ד דליה טל, שמשרדה קנטור אלחנני טל מוזג על 40 עורכי הדין שלו לתוך מיתר ושות' לפני כארבע שנים.

התוצאה הנגלית לעין של המיזוגים והרכישות הללו היא 11 קומות בבניין עורק במתחם הבורסה ברמת גן, שמלאות כיום כולן ב־450 עובדי המשרד. 280 מהם הם עורכי דין, 90 מהם שותפים, המשרד הגדול בישראל כיום. במפתיע, דווקא עו"ד דני גבע, השותף הבכיר והאדריכל השקט של הקונסטרוקציה המורכבת הזאת, נותר אלמוני יחסית. כמו מנג'ר בקבוצת כדורגל עם תקציב עתק, גבע מצרף עוד ועוד שחקני רכש לנבחרת הגלקטיקוס שלו, הופך את המשרד הבינוני שירש מצבי מיתר למשרד הגדול בישראל, ומערער אגב כך את הסדר הישן בעולם עריכת הדין.

דני גבע. "כרגע לא נעשה מהלכים לצירוף עוד עורכי דין. אבל אופורטוניסטית, אם תבוא הזדמנות, לא אפסול על הסף רק כי בלעתי כרגע" צילום: עמית שעל

"עכשיו מעכלים"

בלעת מספיק?

"בטווח הקצר אנחנו צריכים לייצב את הגידולים שעשינו, לעכל".

ובטווח הארוך יותר, יש שאיפות לגדול עוד?

"בטווח הבינוני נגדל בגידול פנימי, אבל אם יהיו הזדמנויות נסתכל עליהן. תמיד יש מה לחזק ולאן לגדול. למשל מימון פרויקטים זה תחום שמעניין אותי כיום. אנחנו אף פעם לא חושבים שכבר הגענו ליעד".

למה חשוב להיות גדולים כל כך?

"הכוח המשותף מניב עוגה יותר גדולה. הצורך של המגזר העסקי בעורכי דין מומחים בשלל תחומים, עם יכולות לשתף פעולה ביניהם, רק הולך וגדל. לכן השילוב יוצר עוגה יותר גדולה. זה משתלם יותר כלכלית, ובתקופות משבר מגוון ההתמחויות שלנו מספק לנו הגנות יותר חזקות. דאון סייד פרוטקשן. יש שנים שבהן שוק ההון חזק ויש שנים שבהן הוא חלש. בין 2010 ל־2012 למשל כמעט לא היו הנפקות בחו"ל, ולעומת זאת ב־2014 היו משהו כמו 19 הנפקות. השנה טיפלנו ב־66 מיזוגים, שנה קודם ב־48, ולפני שנתיים בשלושים ומשהו".

צילומים: אוראל כהן, עמית שעל

איך מפתים שותף במשרד מצליח לעבור אליכם?

"ראיתם את הסרט ‘קונג פו פנדה’? זה אחד הסרטים שאני מת עליהם. הפנדה מאומץ על ידי מר פינג, אווז שיש לו דוכן של מזון מהיר. כל הסרט פינג אומר שיש לו מתכון סודי והבן, הפנדה, בכלל מת לדעת מי ההורים שלו. יום אחד פינג אומר לו שהוא עומד לחשוף בפניו את הסוד. הפנדה כבר כולו נרגש לשמוע מי ההורים שלו, ואז האווז אומר לו: 'בני, אין שום מתכון סודי למרק האטריות שלי'".

והנמשל?

"אין משהו מסוים שעושים כדי לצרף".

זכויות מפליגות בשותפות? שכר עתק?

"בהגדרה לא קיים דבר כזה שלמישהו יש ערך מעל ערכו בשוק. השכר שאנחנו משלמים ממקם אותנו במקום בסדר ביחס לשוק. הכוח שלנו נובע מזה שההצטרפות מגדילה את העוגה. אנחנו לא עושים שום דבר חריג, ואני באמת מתכוון לזה, כולל לא בהבטחות לסכומי כסף".

עורכי דין ממולחים לא עוזבים משרד לשם שמים.

"קראתי פעם כותרות בעיתון על דברים שהבטחנו לשותפים שהצטרפו. ובכן, זה לא קיים. אנחנו מגדירים ביחד לאן אנחנו רוצים להגיע ואף פעם זה לא השתנה באופן דרמטי בהשוואה לתוכניות המקוריות".

מי קובע מי יצטרף?

"החלטות על צירוף עורכי דין בכירים או מיזוגים מתקבלות בעצה אחת עם השותפים הבכירים במשרד. עד היום זה נעשה רק לאחר שהתקבלה הסכמת כולם".

אומרים שאתה המוח.

"אני מקווה שאני גם עורך דין טוב".

אלחנני. נותר מחוץ לשתפות ויושב כיום במשרדי מיתר כיועץ לפירמה צילום: אריאל בשור

"לא יודע מה זה כוכבים"

דיקטטורה נאורה היא אוקסימורון, אבל יש גרסאות נדירות שבהן היא מצליחה להתקיים. סינגפור ומשרד מיתר הן שתיים כאלו. אסור לטעות בגבע. הוא נחוש, צנטרליסט, יודע מה הוא רוצה ואיך להשיג זאת. בראיון הוא מרבה לדבר על הקשב ושיתוף הפעולה עם שאר השותפים, אבל הם, וכל יתר העובדים, יודעים שבדברים הגדולים באמת הוא הקובע. שיטת הניהול שלו מבוססת על שיתופי פעולה של בכירים, כך שבכל תחום יש כמה "כוכבים" ואין אף תחום שבו "שפיץ" יחיד יכול לבסס לעצמו מעמד בלעדי וייחודי. זו דרכו לנהל ולתזמר את הגלקטיקוס שלצדו. הוא לא מכופף להם את האגו, הוא פשוט מערבב אותו עם נוספים.

"כשמצטרפת קבוצה חדשה", אומר גבע, "אנחנו מכינים תוכנית מראש איך יצטרפו, מה המטרה, מה החוזקות והחולשות. לרוב אנחנו מפזרים את עורכי הדין החדשים בין האחרים. זה נשמע דבר קטן, אבל זה לא. אנחנו מקפידים על זה שלא יישארו קבוצות בתוך קבוצות".

גם כשהם מפוזרים בין הקומות עדיין יש הרבה אגואים לנהל והרבה כוכבים שרוצים לזהור.

בסדר, לא כוכבים. אנשים עם אגו.

"אנשי הקורפורייט לא חושבים על עצמם שהם חסרי אגו, ואם כן הם משלים את עצמם. הם לא חסרי אגו ולא צנועים ולא בטיח. השאלה היא איך מסתדרים ביחד בלי לריב על כבוד ויכולת לבלוט".

איך?

"אחד הדברים שאנחנו הכי מקפידים עליו הוא המילה שותפות. כשאנחנו שוקלים אם אדם מתאים להצטרף או להתקדם לשותפות, אנחנו שוקלים איך יהיה לנו לעבוד איתו ביחד והאם הוא ישתלב בתרבות שלנו. אם אתה עורך הדין המצטיין ביותר והחכם ביותר, אבל להערכתנו לא תהיה מסוגל להתחלק עם השותפים שלך בהצלחות ובפרגון, זה לא יעבוד כאן".

גם אם הוא מביא המון כסף?

"תביאי לי היום את הכוכב הכי גדול, הכי חכם, ריין מייקר, מוכשר יותר מאיתנו, ויש כאלה, אם הוא לא מסוגל להיות שחקן קבוצתי, לא ניקח. זה לא מתאים. המקצוע שלנו מאוד תובעני ועובדים הרבה שעות, אז חשוב לנו שיהיה לנו נעים לבוא לעבודה. אנחנו רוצים ריין מייקר, אבל לא בכל מחיר".

ומה אתה עושה כדי שלא יבלטו זה על חשבון זה?

"במקום שהמשרד יהיה בנוי כמו פירמידה עם זווית חדה, מה שיש לנו הוא מעין טרפז שבחלק העליון שלו יש הרבה שותפים שמובילים. הצלחנו לגייס אנשים שמשתפים פעולה ומצליחים להיות ביחד טרפז במקום שפיץ".

טרפז זה נחמד, בסוף יש ליטיגטור מוביל כמו לשם וצריך לשים לצדו מישהו בליגה שלו כמו רוזובסקי.

"לפני שרוזובסקי הצטרף עם השותפים שלו היו 70 ליטיגטורים במשרד וכולם עבדו בהיקף מלא, לא רק רלי לשם עשה את כל העבודה. אם שואלים מה ההיגיון שעומד מאחורי הצירוף הזה של אייל והאחרים זה בדיוק הרחבת הבסיס בחלק העליון שלו".

חרף ה"בסיס הרחב" של הטרפז, כשאנחנו שואלים אותו באילו עורכי דין יבחר אם יסתבך בפלילים, הוא משיב "רלי לשם וישראל פפר" ממשרדו. לשם הוא כמובן בחירה מתבקשת, אבל הבחירה בפפר תמוהה מכיוון שאינו נמנה עם מובילי התחום, והמוניטין שלו הוא בעיקר כ"פיקסר". אז פפר אמנם חבר קרוב של גבע והוא שמח על ההזדמנות לפרגן לו, אך התשובה מסגירה גם את העובדה שלמרות מחלקת ליטיגציה אימתנית של 90 עורכי דין, תחום הצווארון הלבן הפלילי קצת חלש במשרד. רוזובסקי הובא לחזק, אבל מלבד אולמרט גם לו אין קילומטראז' גדול מדי בליטיגציה פלילית.

מיקי צלרמאייר, שאת שותפו רוזובסקי הבאתם אליכם, הגדיר דינמיקה בין פרקליטים כוכבים סקס בין קיפודים. עושים אותו לאט ובזהירות.

"ההתנהלות כאן איננה סקס בין קיפודים. אנחנו לא קיפודים. אין כניסה לקיפודים במשרד הזה".

צלרמאייר. העדיף לא להיות סקנד בסט אחרי רוזובסקי ועבר לפישר בכר צילומים: אוראל כהן

"צלרמאייר זה פקשוש"

התחרות בין המשרדים הגדולים על המקום בצמרת הגבוהה הפכה מטורפת בשנים האחרונות. לגודל יש שני יתרונות מרכזיים: משקיעים מחו"ל בוחרים משרד בישראל לפי הגודל משום שהוא משדר יכולת טיפול בעסקאות ענק. והגודל מאפשר להציע "וואן־סטופ־שופ", מילת הקסם שפירושה שהלקוח יכול לקבל אצלנו את כל השירותים תחת קורת גג אחת: ממסים ודיני עבודה דרך צווארון לבן פלילי עד קניין רוחני. המחיר הוא שבתקופות טובות פחות צריך לפרנס גם עורכי דין יעילים פחות, וזה תמיד יהיה על חשבון היעילים יותר.

הגידול יכול להיעשות על ידי צמיחה אורגנית מבפנים, על ידי מיזוג בין משרדים שלמים, או על ידי סיפוח מחלקות ופיגורות ממשרדים מתחרים. גבע דוגל בטכניקת הסיפוח. לצרף במקום שחסר, לחזק במקום שחלש, ולהפתיע עם כוכבים כשאפשר.

"לפני 20 שנה עולם עריכת הדין נשען יותר על היכרויות וחברויות, ועל עורכי דין שעשו הכל, וואן־מן־שואו. היום זה אחרת ואתה חייב להישען על התמחויות מקצועיות ועל שילוב ביניהן".

אז אתם לוקחים מהמוכן.

"אנחנו מצרפים לגידול הפנימי במשרד גידולים חיצוניים שמביאים ערך מוסף. זה יכול לנבוע מיכולות מקצועיות או מדברים שחסרים לנו. ובדרך כלל הגידול מגיע עם הלקוחות של מי שמצטרף".

כשמיזגתם לתוככם את משרד קנטור אלחנני טל, דליה טל הביאה איתה את הנדוניה של בנק לאומי?

"זה מקרה קלאסי שבו אחד ועוד אחד הוליד שלוש וחצי. בנק לאומי הוא לקוח גדול מאוד במשרד, שכמובן הגיע דרך המיזוג והפך ללקוח עוגן".

גבע מתאר את ההשתלבות של משרד קנטור כ"מעל ומעבר לציפיות", אבל מקורבים יכולים להעיד על חריקות במקרה הזה. דליה טל היתה ידועה בקשריה ההדוקים עם גליה מאור, מנכ"לית לאומי, עד שבמסדרונות קראו לישות הממוזגת הזאת "גדליה". אלא שגליה כבר לא בתפקיד, ולפי דרישת המפקח על הבנקים נאסר על טל לייעץ גם לבנק וגם לדירקטוריון הבנק, מה שדילל את השפעתה – וממילא המנכ"לית כיום, רקפת רוסק־עמינח, מחויבת פחות לקשר הפרסונלי עמה. אבל הרבה קודם לכן, עוד במהלך המגעים למיזוג, דרשה טל שיוענק לה מענק של 10 מיליון דולר בעת שתחליט לצאת לגמלאות. הדרישה נחשבה חסרת תקדים בגובהה ובענף ייחסו אותה ללקוח השמן - בנק לאומי - שעבר איתה למשרד החדש. במיתר סירבו, ולא הסכימו גם לבונוס בגובה מחצית מהסכום. כך או אחרת, את תחום הבנקאות במשרד מוביל כיום עו"ד אסף עוז, ומקורבים יודעים לספר שגבע השקיע הרבה מאמץ כדי שהקשר עם לאומי לא יהיה תלוי עוד רק בחיבור הפרסונלי עם טל. לפחות בשלב זה נראה שהבוננזה האמיתית במיזוג היא דווקא עו"ד חני אבינרי, שמחלקת הנדל"ן בראשותה אחראית לכמה וכמה עסקאות גדולות.

עו"ד ירון אלחנני, שותפה הוותיק של טל, נותר מחוץ לשותפות במשרד הממוזג. הפתרון היה כרוך בהסכם כספי נדיב, ואלחנני יושב עד היום במשרדי מיתר, בין היתר כיועץ לפירמה. מקורבים יודעים לומר שהיחסים בינו לבין גבע טובים. "אלחנני לא נכנס לשותפות, אבל הוא יושב כאן. הייתי שמח אילו הוא היה יותר פעיל", מתמצת גבע. אבל הסיטואציה המורכבת שנוצרה מלמדת הן על הנחישות והן על היצירתיות שנדרשת מגבע כאשר הוא מחליט לצרף עורכי דין למשרד. "כשגבע נחוש מספיק להביא מישהו למשרד, וכשיש על מה לדבר, הוא יודע לעשות את זה", אומר גורם מקורב.

הדבר מעלה את השאלה איך דווקא המשא ומתן שניהל לצירופו של עו"ד מיקי צלרמאייר כשל לבסוף, וצלרמאייר הצטרף למשרד פישר בכר חן. גבע טוען שרצה מאוד להביא אותו. התוצאות מלמדות שכנראה לא רצה מספיק. גבע הציע לו להיות סוג של שותף־יועץ, וזה פחות ממה שהציעו לו במשרד פישר. סביר להניח שצלרמאייר היה בוחר כך גם אילו היתה ההצעה נדיבה יותר כדי לא להצטייר כמי שהגיע כעדיפות שנייה אחרי רוזובסקי, וכנראה גם משום שרובי בכר הוא מנהל שותף נוח יותר מגבע.

באמת רצית להביא את צלרמאייר, או שהרגשת מחויב כי לקחת לו את רוזובסקי?

"באמת קיוויתי שיבוא, ולצערי הוא בחר לא להגיע".

כנראה לא רצה להיות סקנד בסט אחרי רוזובסקי.

"לדעתי זה היה טוב לו וטוב לנו. לצערי הוא לא בחר בנו. הוא זה שאמר לנו לא".

הוא הסביר למה?

"אני מרגיש שזה פקשוש שלי, אבל הוא בחר במשרד מצוין".

דנקנר בבית המשפט. "עודף ביטחון עצמי בכל מובן" צילומים: אוראל כהן

"אני אוהב סיבוכיות"

הדבר הבולט בפגישה עם גבע הוא צחוקו הרועם והמתגלגל, שכבה בפתאומיות. צחוק שאומר אני “איש של אנשים” ובו בזמן עוצמתו מבהירה מי החזק בחדר. שותפיו עו"ד מיה ליקוורניק ורלי לשם נמצאים לרוב בחזית התקשורתית ומזוהים יותר ממנו עם המשרד שהקים צבי מיתר, שנפטר לפני כשנה. עם זאת גבע (57), המתמחה בדיני חברות, מיזוגים ורכישות ודיני ניירות ערך, נחשב ל"מחולל העסקאות" שהוביל במצטבר חתימה על עסקאות בשווי של מיליארדי דולרים בארץ ובחו"ל.

גבע מזוהה כעורך דין הבית בכל הקשור באמדוקס וטיפל באחרונה בעסקה שבה רכשה את חטיבת הבילינג של קומברס תמורת כ־270 מיליון דולר. "זה היה הפיק המקצועי שלי השנה. עשיתי עסקאות גדולות משמעותית מזאת, אבל כאן אהבתי את הסיבוכיות. אני אוהב עסקאות מורכבות עם הרבה פרטים: לקנות נכסים של חברה ולא את החברה עצמה, לנסות לשכנע אלפי עובדים במקומות שונים לעבור אלינו, להשיג את ההסכמה שלהם, להעביר אותם אליך לפי חוקים שונים בכמה עשרות מדינות עם חוזים באינסוף בתי משפט, ולהפעיל שיקול דעת איפה אי אפשר להעביר ולוותר".

בשנה שעברה טיפל גבע גם בניסיון הכושל של הקבוצה הסינית טיינאן־לי הייפנג לרכוש את כלל ביטוח.

אולמרט בבית המשפט. "בפרקליטות האמינו שהוא בלתי ראוי להיות ראש ממשלה. אבל אי אפשר להפוך אמונה לאמביציה אישית להפיל ראש ממשלה מכהן. זה לא ראוי" צילומים: עמית שאבי

כשלת בשכנוע הרגולטור שהמשקיע הסיני הוא רוכש לגיטימי.

"כן, זה היה מתסכל כי לא הצלחתי לשכנע שאפשר לסמוך על הלקוחות שלי. הקבוצה הסינית שייצגתי היתה ראויה לקבל את ההיתר".

מה היה המכשול?

"דרשו מהם להיחשף עד לרמת האינדיבידואלים שמחזיקים במניות, ולזה הסינים לא הסכימו, ובצדק. למה שאדם שמחזיק בעקיפין איזה רבע אחוז בחברת ביטוח דרך שרשור, ואולי בכלל לא שמע על העסקה, יחשוף את כל ההון שלו בפני איזה רגולטור? זה לא ריאלי".

יש טעות תפיסתית לגבי הסינים?

"גם אם הסינים הם לא המודל לחיקוי שלנו, הם עדיין הכלכלה השנייה בגודלה בעולם. וגם אם יש בה קשיים ובעיות שקיפות, סין היא מדינה ידידותית שהיחסים הכלכליים איתה חשובים. אם הממשלה חושבת, בצדק, שפיתוח היחסים עם סין משמעותי, אי אפשר למנוע מחברות סיניות דוגמת פוסון (שביקשה לרכוש את הפניקס) או הלקוח שייצגתי להיכנס".

כלל ביטוח והפניקס מחזיקות בפנסיות שלנו.

"הפנסיות לא עוברות לסין. נניח שהחברה היתה משקיעה במזרח הרחוק או בסין עצמה, בהתאם להחלטת ועדת ההשקעות שלה - זה לא בהכרח רע. הכל שאלה של מידה. אפשר היה, למשל, לעשות את העסקה עם הגנות. חבל שלא הצלחנו, גם מבחינת הלקוח שלי אבל גם מבחינת כלל, שהיה לה יותר טוב עם בעל מניות מקצועי בתחום הביטוח שהיה עוזר לה להתקדם. למען האמת, חבל גם למדינה מבחינת היחסים עם סין. ואני הייתי מצליח לשכנע את הסינים לשמור על רוב ישראלי בדירקטוריון כלל, כסוג של ערובה מול החששות".

אתה מרגיע, אבל רק לפני כמה חודשים נעלם יו"ר פוסון כאילו בלעה אותו האדמה, עד שהתברר שנקרא לחקירה בידי שלטונות סין. אלה לא יחסים בין ממשלה לחברות שאנחנו מכירים בעולם המערבי.

"זה בהחלט מחזק את החששות, אין מה לעצום עיניים. אבל גם אצלנו יש אנשים שנקראו לחקירה, ויו"ר פוסון לא הואשם בינתיים בכלום. אני לא חושב שהממשל הסיני הוא איזה מגדלור ואני שמח שכאן, כשאתה נקרא לחקירה אתה לא נעלם סתם כך. לכן הייתי פשוט לא מאשר עסקה בלי הגנות, אבל לפחות מאפשר להם לבחון אם הם מסכימים לעמוד בתנאים שאנחנו מציבים להם".

"אני לא מרגיש בצל"

הוא נשוי לרוני גבע, פרופ' לחקר המוח במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בר אילן. הם גרים בתל אביב ויש להם ארבע בנות, שאף אחת מהן אינה עוסקת בעריכת דין. גבע גדל בצהלה, אז שכונה של קצינים בכירים, כבנו של אלוף יוסף גבע. "אבי יליד אוסטריה שהגיע לארץ בגיל 13 עם משפחתו, אחרי הסיפוח שלה לגרמניה. הוא עבד פה כנער שליח, ובסוף היה נשיא שופרסל. הוא עבד במפעל של ההגנה להרכבת כדורים ובסוף הפך ליו"ר הוועד המנהל של רפאל. אלה מעגלים יפים, אבא שלי עלה לא רע בשרשרת המזון.

"עד 1966, לפני ששת הימים, הוא היה אלוף פיקוד מרכז. היה מת להיות רמטכ"ל אבל הפסיד את התפקיד לדדו. זה כאב לו עד שפרצה מלחמת יום כיפור, ואז הוא אמר 'בסדר, שדדו יתמודד עם זה'". אח אחד של דני, יונתן, כיום פסיכולוג קליני, נפצע במלחמה בחזית המצרית ועבר שיקום. אחיו הבכור, אל"מ אלי גבע, התפרסם כשביקש במהלך המצור על ביירות במלחמת לבנון הראשונה להשתחרר מתפקידו כמח"ט שריון בשל התנגדותו למהלכי המלחמה והחשש מפגיעה מיותרת באזרחים ובחיילים. דני גבע שירת כמ"פ במלחמת לבנון, והשתחרר מהצבא ב־1982.

"אמי שושנה היתה ילידת נהלל ונפטרה כשהייתי בן ארבע בערך מדלקת פרקים שפגעה לה בשסתום הלב. היום היו מצילים אותה, אז עוד לא ידעו להחליף את זה. אבא נישא בשנית לאילנה, והיא גידלה אותי, כשבהמשך נולדה לי עוד אחות משניהם. קראתי לה 'אילנה' אבל היא היתה אמא שלי לכל דבר ועניין. אבא שירת במילואים עד גיל 82, כשבשנה האחרונה למילואים התקשרה אליו חיילת מהקישור אחרי שהוא לא אישר צו מילואים. אילנה, שענתה, אמרה שהוא לא יגיע כי אנחנו בחופש בפריז. החיילת אמרה 'הוא לא יכול לנסוע, כי את הצו הוצאנו לפני שהודעתם על הנסיעה'. אז אילנה שאלה אותה 'את יודעת שמדובר באיש בן 82, נכון?'. הוא מת לפני שנתיים, בגיל 89. הוא היה איש מוכר".

לך אין תשוקה לצאת מהאלמוניות, להיהפך לפרפורמר, לליטיגטור שמצולם בבתי משפט?

"אני מת לעשות ליטיגציה, אבל יש לי בעיית זמן. עשיתי איזה בג"צ אחד, הייתי בורר בכמה תיקים. עכשיו אני מחפש הזדמנות לעשות. אבל אני ממש לא מרגיש בצל, וחלק מהעניין הוא גם כמה אתה אוהב לראות את עצמך בעיתון. בכל מקרה, עד שלא אסיים את הדיאטה זה לא ישתנה", הוא מצביע על כרסו.

"שמח אם אולמרט רואה בי חבר"

ביום שבו מתקיים הראיון אהוד אולמרט נכנס לכלא. "הצילום שלו נכנס דרך הכניסה האחורית זה מעבר לקורע לב", אומר גבע, שכבר בראיון לפני ארבע שנים לא היסס לומר ש"גם אם אולמרט ייצא אשם, ההדלפות וההשחרה שנעשו לו בידי הפרקליטות חמורות בעיניי מוסרית יותר ממה שעשה". גבע מחזיק בעמדה הזאת גם כיום, לאחר ההרשעות של ראש הממשלה לשעבר. "נגרם לו עוול כבר כשסולק מהשלטון בעקבות העדות המוקדמת של טלנסקי. בעיניי זה היה מעשה שלא ייעשה, זה לחטוף שלטון, ואין לזה קשר לשאלת האשמה או אי־האשמה שלו".

זאת כבר לא שאלה, הוא אשם.

"היו נגדו אינסוף חקירות, 14 נדמה לי, והשקיעו מאמצים שלא ייאמנו כדי להוכיח כמה הוא רשע ומרושע. בסוף התהליכים הוא הורשע ב־60 אלף שקל ובפרשת טלנסקי והמעטפות, שעוד ממתינה לערעור".

הוא הורשע גם בשיבוש הליכים.

"זה שונה. כאזרח, כששמעתי את הקלטות של 'שולה הקלטות', זה היה מביך ומבייש. לשמוע כך את מי שהיה ראש ממשלת ישראל מדבר זה לא ראוי. לא סתם הוא הודה בשיבוש, כי היה שם שיבוש, אי אפשר להתעלם. איך יכול להיות שאיש כזה נופל ומדבר ככה? וזה לא הקלטה אחת ופליטת פה, זה לאורך זמן. אני יכול להבין שאדם, שמרגיש שרודפים אותו, עושה שטויות. ועדיין לראות את זה ממש כואב הלב.

"אבל זה לא קשור לדברים האחרים. אני מכבד את ההרשעה, אבל אם מסתכלים על העבירה העיקרית של שוחד, שהוא כופר בה באופן מוחלט, הוצגו שלוש גרסאות שונות תוך כדי משפט. אז לומר שזה מעל לספק סביר? השופטים קבעו והם יותר מקצועיים ממני ואני מכבד את תפיסתם. אבל כהדיוט בתחום זה נראה לי קיצוני. על טענה שהוא לקח לפני עשור 60 אלף שקל, שיש ביחס אליה שלוש גרסאות, לשים ראש ממשלה בכלא? לי זה מאוד כואב. בעיניי, כראש ממשלה הוא היה אחד הטובים שהיו כאן בעשורים האחרונים".

המערכת רדפה אותו?

"להערכתי אנשים מהפרקליטות האמינו באמונה שלמה שהוא איש בלתי ראוי להיות ראש ממשלת ישראל, במובן האתי. הבחירה שלו למנות את פרידמן לשר המשפטים מאוד הגבירה את האנטגוניזם כלפיו. אבל אי אפשר לקחת אמונה כזאת ולהפוך אותה לאמביציה אישית להפיל ראש ממשלה מכהן. זה לא ראוי, כלפי אף אחד".

אתם בקשר?

"בשנים האחרונות הפכתי לידיד של אולמרט, בעיקר אחרי הפרשות ודעתי שפורסמה באותה כתבה. לפני זה לא היה בינינו קשר חברי ובוודאי לא עבדתי איתו על כלום. הוא נוצר דווקא אחרי, בתקופה הקשה הארוכה שעברה עליו. הוא איש מאוד ראוי כבן־אדם. הרגשתי שהייתי שמח אילו היה מחשיב אותי כחבר שלו גם אחרי ההרשעה. וזה אחרי שאני אומר שהשיבוש וההקלטות זה בושה לשמוע".

עקבת אחרי משפט מני נפתלי נגד שרה נתניהו? מה הרגשת במקרה הזה, כשמשהו מהסיפורים שריחפו פתאום תפס בבית המשפט?

"עקבתי כי זה מעניין אותי. גם ביבי עצמו, כתופעה. וגם אם יש בי שמחה לאיד, אני לא אוהב להודות בזה. אבל בעיקר אני לא מסוגל להבין איך הוא יוצא נקי מהכל. יכול להיות שהיא (שרה) אחראית להרבה מההתנהגויות בבית, אבל זאת אחריות שלו. הוא חלק מהבית, מהמשפחה. אני לא אוהב את הרעיון של 'העובד הזר שאשתי מעסיקה'. היה לנו יועץ משפטי שאשתו העסיקה ושר ביטחון שרק אשתו העסיקה. להבדיל מהם, אני יודע שמה שאשתי עושה אני עושה".

הוא אחראי גם אם מדובר בנעליים שעפות בבית? היא אדם פרטי והוא ציבורי. הערבוב אינו מובן מאליו.

"שקית חלב בשתיים בלילה זה כן אתה עשית. חד־משמעית. נניח שהסיפורים נכונים ולשרה יש את הקשיים שלה. זאת גם אחריות שלו. הוא ראש הממשלה שלי ואני מצפה ממנו לנהל, בוודאי התנהלויות מול עובדי מדינה. אני מדבר ברמה הערכית. היא לא נבחרה בבחירות אלא הוא, והוא צריך לקחת אחריות על הדברים".

"הרוויחו ביושר דימוי חזירי"

כעורך דין שמייצג כמה מהחברות הגדולות במשק ולצדן אנשים הון, אתה יכול להבין את הזעם הציבורי שהתפרץ במחאה החברתית, וניכר שטרם שכך?

"לא אהבתי את המילה 'טייקון' עוד לפני שהיתה לה קונוטציה שלילית, לא אהבתי את המבט המרייר 'וואו, נוחי הגיע', אבל להרוויח כסף לא נוגד בהכרח את היכולת להיות ערכי ולדעת לחלוק עם אחרים".

זה לא סותר בהכרח, אבל המציאות היא מציאות של שכר עתק ומקלטי מס ולחצים על מחוקקים, והתנהלות נצלנית של תאגידים בזמני שפע שמתחלפת בתספורות בימים קשים.

"חלק מהטייקונים הרוויחו ביושר את הדימוי של חזירות. חברות התקשורת למשל ידעו שהן מרוויחות יותר מדי אבל היה להן קשה לעצור ולהוריד לעצמן. להוביל את עצמך לחתוך בחזירות זה קשה. מצד שני, חרף המידה הרבה של חזירות שטייקונים הפגינו, יש מידה של פופוליזם בטענה שהם לקחו כסף מהציבור. מה זה הציבור? הוא החליט להלוות כסף דרך נציגיו, הגופים המוסדיים, שם נמצאים אנשים מתוחכמים שאמורים לעשות את העבודה שלהם. אני לא בטוח שהענישו את מנהלי הכספים הללו מספיק".

לאיזה טייקונים נתתם שירות?

"לא למי שנחשבים טייקונים, ואני לא אומר דברים מהפוזיציה".

אתה לא נעלב מזה שהם לא במשרד שלך?

"הייתי שמח, אבל אני מניח שיש להם עורכי דין טובים. את נוחי (דנקנר) הכרתי היטב בסיבוב הראשון שבו ייצגתי את הסינים שרצו לקנות את כלל ביטוח. הוא עוד היה בעל השליטה באי.די.בי ומאוד התרשמתי ממנו. איש נבון, נחמד, הגון, שאפשר לסמוך על מילה שלו".

אז מה קרה לנוחי שהערכת, איפה היה הבאג?

"אולי עודף ביטחון עצמי בתקופות שבהן היה בשיאו. והמינוף, כמובן. הוא השקיע הרבה מכספו בחזרה בקניית מניות של אי.די.בי, כי הוא באמת האמין. זה עודף ביטחון עצמי בכל מובן".

ואתה, מתי תגמור לעכל ותחזור לבלוע?

"כשיהיו הזדמנויות שאני ושותפיי נחשוב שהן מעניינות. הצעדים האלה של הבאת עורכי דין למשרד הם בחלקם אסטרטגיים ובחלקם אופורטוניסטיים. כרגע, אסטרטגית, לא נעשה מהלכים נוספים. אופורטוניסטית, אם תיקָרה הזדמנות, נשקול אותה. אני לא אפסול על הסף רק כי בלעתי כרגע. מכל מקום, ברגע זה אין שום דבר על הפרק". 

מטעמה של עו"ד דליה טל נמסר: "עו"ד טל מעולם לא ביקשה כתנאי להצטרפותה למשרד מיתר 10 מיליון דולר או כל סכום אחר, כדמי פרישה או בצורה אחרת. משרד קנטור כולו הצטרף להסכם השותפות הקיים במשרד מיתר, מבלי לשנות בו דבר, מתוך הבנה שמה שראוי לשותפי מיתר כהסדר פרישה, ראוי וטוב גם לשותפי קנטור, לרבות עו"ד טל, כהסדר שותפות הכולל בתוכו הסדר פרישה".