"עבודה מהבית? כל עוד היא מתבצעת, מה אכפת לי? מצדי, שעורכות הדין שלי יעבדו על הלמפה"

"לפני כמה שנים הזמינו אותי להשתתף בפאנל בכנס של לשכת עורכי הדין, בנושא 'איך ייראה המשרד שלכם בעתיד'. אחד סיפר על הסניף שהם יפתחו בסין, אחר על המשרד בניו יורק ואני אמרתי: 'בעוד כמה שנים מהפכת האימייל תוביל לכך שיהיו יותר נשים במשרדים ובעמדות בכירות'. הסתכלו עליי כמו על משוגעת: זה מה שאני חוזה למשרד שלי בעתיד? יותר נשים? כן. מה רע בזה?".

את הדברים הלא שגרתיים האלו אומרת בנחרצות עו"ד שרית מולכו, שותפה בכירה וראש מחלקת תאגידים במשרד ש. פרידמן, פירמת עורכי דין חיפאית ותיקה, מהמובילות בארץ. העתיד שמולכו תיארה בכנס ההוא כבר כאן: בשנה החולפת זכה המשרד באות קידום הנשים של IFLR, ארגון דירוג משרד עורכי הדין העסקיים הבינלאומי. במשרד, באופן חריג בישראל, יש מספר שווה של שותפים ושותפות. "נשים אצלנו מרוויחות בדיוק כמו גברים", מצהירה מולכו. "יש לנו גם יותר עורכות דין שכירות מעורכי דין שכירים, אבל חשוב מכך, הבולטוּת של הנשים אצלנו נמצאת בדרגים הגבוהים. וזה החסם האמיתי במקצוע: תפתחי את תמונות השותפים במשרדים המובילים, כמעט כולם גברים, בטח בגילים המבוגרים יותר".

למה זה קורה?

"כי בעבר היה צריך להיות במשרד לייצר ניירת, להיות בפגישות עם הלקוח, להיות זמינים, וזה הקשה יותר על אמהות צעירות. היום אפשר לעשות שיחות ועידה מכל מקום ולתת שירות מכל מקום. הזמינות הזו היא לטוב ולרע".

אבל אנחנו רואים נשים בעולם המשפטי: בשפיטה, בסנגוריה הציבורית.

"המהפכה במקצוע צריכה לבוא מהמשרדים המסחריים. אם יותר ויותר נשים ילכו לשפיטה ולתפקידים ציבוריים, וזה יוזיל אותם ויפחית את השכר בהם - כמו שקורה לכל מקצוע שיש בו רוב נשי. כבר ראינו את זה".

איך את מסבירה את פערי השכר?

"סיבה אחת היא כי הגברים עדיין מנהלים את העסק. הסיבה השנייה היא שנשים מבקשות פחות. למה? אין לי מושג".

אולי נשים בוחרות לשים את הקריירה על אש קטנה כשיש ילדים.

על זיהום האוויר בחיפה: "זה מזעזע. אנשים חיים שם. כל מי שהיה יכול כבר עזב, ומי שלא, הדירה שלו כבר לא שווה כלום. אבל בכל זאת, אני גאה להיות חיפאית, יש לנו דנ"א מיוחד" צילום: אלעד גרשגורן

"ברור שנשים לא יכולות להצליח", היא עוברת לציניות: "הרי הן, אוי ואבוי, בהיריון. ואז, כמה נורא, הן יוצאות לחופשה שלמעסיק היו תשעה חודשים להיערך אליה. ואחר כך הן לא יחזרו להיות אותו דבר. איזה שטויות. ילדים זה עוד משהו שיש אחריות כלפיו, ולאט־לאט לומדים לשלב את כל הדברים שאחראים להם. אצלנו במשרד, כשאישה יולדת היא מתחילה לעבוד ימים קצרים. בהתחלה רוב השבוע, ולאורך השנים הימים מתארכים בהדרגה, עד שהילד הקטן ביותר שלה מגיע לגיל 13. אז מה, זה הופך אותה לפחות טובה? פחות מחויבת? לא. אני אומרת לעורכות דין שלי: 'מצדי, תעבדו על הלמפה'. כל עוד העבודה מתבצעת בצורה טובה, מה אכפת לי מאיפה הן עובדות?".

"אי אפשר לנטר בכלים משפטיים כל סיטואציה חברתית"

מולכו (58, נשואה ואם לשתיים), היא חיפאית במקור ותושבת תל אביב. היא למדה באוניברסיטה העברית והתמחתה בבית המשפט העליון, אצל השופטת מרים בן־פורת (לימים המשנה לנשיא), שאצלה התמחו גם יעקב נאמן, עופר נמרודי, ישראל קנטור ויורם טרובוביץ'. "אצל בן־פורת המתמחים עבדו קשה, אבל אם זכית באמונה, היית מעורב בכל עניין שעל שולחנה. היא היתה אישה חכמה עם ידע עצום ונהגה להתכונן לדיונים ברמה שלא תיאמן. בתיקים מסובכים, האתגר הוא לזהות מה הבעיה, כי כשמזהים הפתרון יותר קל, ואלו דברים שאתה לוקח איתך".

על מתווה הגז: "מספרים לי שיש מיליון חוות דעת חסויות שמצדיקות את עקיפת הממונה על הגבלים. לא צריך מיליון: תראו אחת, אבל משכנעת. נראה כאילו הן נכתבו בדיעבד, וכל המהלך הוא ניצול לרעה של סמכות" צילום: עמית שעל

איך את רואה את בית המשפט העליון היום?

"אני הכרתי את העליון בעידן טרום אהרן ברק, לפני שהכל היה שפיט. יש צדדים רעים לכך שהחוק נכנס לכל מקום. בזמני היה מקום לאחריות אישית, לשיפוט ערכי. היום הכל נמדד ב'חוקי או לא חוקי', או 'איפה כתוב בחוק'".

מדברים על זה עכשיו הרבה בקשר להטרדות המיניות.

"יש לפעמים דברים לא מוסריים, אבל אנשים נאחזים בזה שלא כתוב כלום בחוק בשביל להצדיק עוולות. כשהייתי קצינת ח"ן בחיל הים בשארם א־שייח, עמדתי על זה שקצין אצלנו יודח על הטרדה מינית, אף שזה היה מאוד מקובל ומקום מאוד מתירני. הייתי בת 19, ילדה טובה מחיפה, בוגרת הריאלי, לא ידעתי שיש כאלו דברים, אבל צריך לדעת לאסוף את מה שקיבלת מהחינוך ומהערכים בשביל לעשות דברים נכונים. החוק לא מחליף את זה".

הטענה היא שהשיפוט הוא ערכי ומוסרי.

"אבל אי אפשר לנטר בכלים משפטיים כל סיטואציה חברתית".

מה דעתך על העונש שנגזר על יניב נחמן שהורשע באונס - שישה חודשי מאסר שקוזזו עם המעצר, ועבודות שירות?

"זו שערורייה. בתי המשפט פה מטורפים".

ומה את אומרת על מה שמתחולל ברשות ההגבלים העסקיים, אחרי הפעלת סעיף 52 במתווה הגז שאפשר את עקיפת הממונה?

"זה עצוב מאוד, ואין לי פינה חמה בלב לדיוויד גילה, הממונה לשעבר; אם היו נימוקים אמיתיים להפעלת הסעיף, ניחא. יש פה ניצול לרעה של סמכות. אומרים שיש מיליון חוות דעת חסויות שמראות שיש אינטרסים ביטחוניים. לא צריך מיליון: צריך אחת שתשכנע. זה נראה כאילו את כל המיליון כתבו בדיעבד".

על השופטת המנוחה מרים בן־פורת: "היה לה ידע עצום, והיא התכוננה לדיונים ברמה שלא תיאמן. בתיקים מסובכים האתגר הוא לזהות את הבעיה, משם הפתרון קל. אלו הדברים שלקחתי ממנה הלאה" צילום: דוד רובינגר

ועניינית, את בעד המתווה או נגדו?

"יותר נגדו מאשר בעדו. אבל מה שיותר מאכזב זה המחאה החברתית, שהיתה מוצדקת, אבל מסמסו אותה".

העם רצה ביבי.

"כן. אני לא מבינה את זה, וזה מתסכל אותי, אבל כן".

איך את מיישבת את התפיסות החברתיות האלה שלך עם העובדה שאת מייצגת בעלי הון?

"מה, נהיית פופוליסטית זולה? יש בעלי הון סוציאליסטיים; יש בעלי הון עם תודעה חברתית, שתורמים. אני רואה אנשים שרוצים להרוויח כסף ביושר, לא בעושק. יהיה לי קשה לייצג בעל הון שעושק".

את מייצגת את צים של משפחת עופר.

"עשינו להם את הסדר החוב. הם עשו טעויות עסקיות והודו בזה, בעיקר בקשר לרכישת האוניות. בנושא השליטה בצים? אף אחד אחר לא רצה לקנות את החלק של המדינה. כל היתר זה פופוליזם".

"כל המדינה הזו יכולה להיות יותר צנועה"

למעט שלוש שנים שבהן שהתה בניו יורק, מולכו צמחה במשרד החיפאי הוותיק; "גם בסניף בתל אביב, אנחנו משרד אחד עם דנ"א חיפאי", היא מדגישה. אביה, עו"ד אורי ינובסקי, היה מהשותפים המייסדים של המשרד. היא מתמחה בדיני תאגידים והיתה מעורבת בעסקאות בולטות, ובהן רכישת דימר על ידי פימי, רכישת בלומברג על ידי ראלקו והסדר החוב בצים. היא אף ליוותה את איש העסקים מוטי בן־משה בהליך רכישת אי.די.בי. "מדובר באיש מאוד רציני", היא מוכנה לומר עליו. על מצבה של אי.די.בי היא אומרת רק "זו לא הפתעה. כל מי שישב שם יודע את עומק הבעיות של הקבוצה".

את עורכת דין מסחרית, לא רצית להמשיך בליטיגציה אחרי ההתמחות בעליון?

"הבנתי שאני יותר אדם של פשרות, לא אשת מדון. התפקיד שלי הוא לעשות עסקה. אני מגשרת בין פערים, אני לא רבה, אני לא חשה הנאה מכך שהצד השני אידיוט. הניצחון הוא לא ההפסד של הצד השני, הניצחון הוא שתהיה עסקה ארוכת טווח, שתחזיק ולא תגיע לליטיגציה".

על מוטי בן־משה: "הוא איש מאוד רציני. עומק הבעיות בקבוצת אי.די.בי צילום: עמית שעל

הלקוחות מעריכים גישה כזו? הרי במו"מ עסקי הרבה פעמים מעריכים דווקא את ה"קילינג" וניצול ההזדמנויות.

"אנשי עסקים רוצים לעשות עסקאות ולקבל שקט לטווח ארוך. הם יודעים שעסקה טובה היא לא כזו שבה הם עשקו את הצד השני – זה לעולם לא יציב".

כעורכת דין מסחרית, מה דעתך על השינויים האחרונים בדיני תאגידים, גם בחקיקה וגם בפסיקה, שמתערבים יותר בניהול החברות בשביל לרסן את כוחם של בעלי השליטה?

"היה חוסר איזון בכוח של בעלי השליטה, אבל עכשיו הלכנו רחוק מדי לצד השני, ורואים את הכישלון בכך. אני לא פועלת בהנחה שבעל השליטה רוצה לשדוד את החברה בשביל שהיא תיפול. ברוב המקרים הוא רוצה את טובת החברה ושואף להשיא את רווחיה. הוא הרי בעל המניות הגדול ביותר; הוא מקבל את רוב הרווח וסופג את רוב ההפסד".

את באמת חושבת שבישראל בעלי שליטה רואים בבעלי מניות המיעוט שותפים?

"תלוי בבעל השליטה. לרוב הם רואים את עצמם כאחראים לנכס שהוא לא כולו שלהם. נוצר חינוך, התקדמו דברים במדינה. הגישה שמתפתחת, שבה בית המשפט מחליף שיקול דעת של דירקטוריונים ומנהלי חברות, היא בעייתית. הכי קל לומר בדיעבד: 'איך לא חשבתם שיהיה ככה'. עובדה, לא חשבו. הנבואה ניתנה לשוטים. בית המשפט צריך לבדוק שתהליך קבלת ההחלטות היה נכון".

תחת תהליך נכון אפשר להעביר הרבה דברים עקומים.

"הרעיון הוא שהדרך שעברה ההנהלה הובילה אותה להחלטה מודעת ומבוססת ונכונה".

בוודאי, כל זמן שזו ההחלטה שבעל השליטה רצה.

"לא בהכרח".

הנה דוגמה: לא מזמן דירקטוריון מגדל החליט - בהחלטה שהתקבלה בתהליך נכון מאוד - למשוך דיבידנד, כי באופן טכני הוא עומד במבחן חלוקת הרווח, אף שהם ידעו שבעתיד הם יהיו בחוסר של הון עצמי.

"אז התהליך לא היה נכון. זה לא צ'ק ליסט: אם התהליך נכון, ההחלטה מהותית נכונה". 

עו"ד שרית מולכו. "אי אפשר לומר שכל עסקה עם בעל שליטה היא לרעת החברה, אבל זה לא אומר שהוא יכול למנות את הבן שלו שלא גמר תיכון לסמנכ"ל" צילום: עמית שעל

מה דעתך על סוגיית השכר של גיל שרון, שהיה אמור להיות מנכ"ל דסק"ש ולקבל עשרות מיליוני שקלים בשנה?

"ההחלטה לא לאשר את זה היתה צעד נכון. צריך להיות יותר צנועים. כל המדינה הזו יכולה להיות יותר צנועה. אבל בדרך כלל עסקאות עם בעל השליטה זה לא רק שכר; זה הרבה דברים קטנים, כמו בעל שליטה שמשכיר נכס לחברה".

כמו שראינו ברשת מגה, שבעל השליטה השכיר לה, לכאורה, נכסים במחיר יקר.

"הימים האלו נגמרו. היום צריך לעשות הליך תחרותי ולבחון הצעות נוספות. אבל הפסילה הקטגורית, כאילו כל עסקה של בעל שליטה היא בהכרח לרעת החברה, זו לא השקפת עולמי. זה לא אומר שבעל השליטה יכול לגבות סכומים מופרזים על כל דבר, זה לא אומר שהוא יכול למנות את הבן שלו שלא גמר תיכון לסמנכ"ל מכירות בכיר - אבל החלטות שהוא מקבל במסגרת עניינית, שהוא מרוויח מהן באופן סביר, הן לגיטימיות. גם הוא רואה את טובת החברה".

תני דוגמה לעסקה מסקרנת לדעתך.

"העסקאות המאתגרות ביותר הן הקטנות, שבהן יש מרווח תמרון צר וצריך פתרונות יצירתיים. בעסקאות גדולות, 2 מיליון לפה או לשם לא ישנו. בעסקאות קטנות אין את זה".

"הרגולציה לא תמנע את המשבר הבא"

בנותיה של מולכו בחרו לא להמשיך את שושלת הפרקליטים המשפחתית: הגדולה עוסקת בעיצוב אתרי אינטרנט, והקטנה עוסקת בהוראה בתיכון בתוכנית "הזדמנות אחרונה" לנוער בקשיים. "כנראה חינכנו אותה טוב מדי", מחייכת מולכו. אף שהמשפחה חיה כבר שנים ארוכות בתל אביב, מולכו נושאת איתה סנטימנטים חזקים לחיפה. "העיר בבעיה הרבה שנים", היא אומרת. יש הזנחה של הצפון מול השטחים ושל הדרום, וכל תושבי העיר חווים תסכול עמוק. יש לי שלושה אחים, ואף אחד לא גר בחיפה. רוב חברי הילדות שלי מחיפה לא גרים בה".

איך את מרגישה לנוכח פרשת זיהום האוויר והמחקרים על השפעתם על הילדים?

"זה מפחיד, זה מזעזע. אנשים חיים שם. כל מי שיכול היה כבר עזב, מי שנשאר זה בלית ברירה: הוא לא יכול לעבור, כי הדירה שלו לא שווה כלום".

את אוהדת של מכבי חיפה?

"אם כבר את בארסה. אחי אוהד מכבי חיפה ברמות".

אז מאיפה הסנטימנטים לעיר?

"אני גאה בזה שאני חיפאית. יש לחיפאים דנ"א מיוחד. גם במשרד אנחנו גאים בזה: אנחנו יותר סוציאליסטים, רואים יותר את האדם, פחות מכווני מעמד וכסף. לעומת עורכי הדין מתל אביב, עורכי הדין החיפאיים הם פחות זאבים זה לזה. קחי לדוגמה את עו"ד אדם פיש, שנפטר לפני שנה. עורך דין דגול. לא קיבל הכרה ראויה מפני שהיה חיפאי".

ולכן לא רואים בחיפה עריקות כמו בענף כמו בתל אביב?

"יש תסכול של הדור הצעיר, שעובד קשה ורואה את הבכירים גוזרים קופונים, וצריך לדעת לטפל בזה. אצלנו ראש המשרד הוא דור רביעי לראשי המשרד. אנחנו קיימים יותר מ־75 שנה. ההתפתחות שלנו היא מזה שיש הבנה שאנשים צעירים צריכים להתקדם, והבנה של הצעירים שבעבר הבכירים היו אלו שעבדו ושילמו לאחרים, ושבעתיד הם יהיו אלו שיחתכו את הקופונים. זו יכולת של פירמה לראות שותפות ארוכה. גם בתל אביב יש משרדים עם הדנ"א הזה: גורניצקי, ש' הורוביץ".

אתם לא רוצים להיות המשרד הכי גדול?

"אנחנו בגידול אורגני, נביא עורכי דין מבחוץ, אולי שניים, אבל לא נביא מחלקות שלמות. ולא נהיה הכי גדולים, אבל נרוויח טוב, נחיה טוב ונעשה דברים מעניינים".

הגודל הוא בעיקר כדי להיות שחקן בעולם הגלובלי, כדי שחברות מחו"ל ישכרו אתכם.

"אז נגיע לשם יותר לאט. מי שבא בעריקה, גם הולך בעריקה. אולי המחיר שנשלם הוא שזה יהיה יותר אטי, אבל יש נאמנות. חוץ מזה, יש לנו נוכחות גלובלית בשל התמחות בתחום הספנות, ועושים איתנו עסקאות. אחרי מיחזור החוב של צים, שהיתה עסקת ענק, פונים אלינו ממשרדים מגרמניה, מאנגליה. אנחנו מעורבים עכשיו בעסקה גדולה במשק, שדווקא

בה אנחנו מייצגים את החברה הזרה"

.

איך זה מתקדם?

"בסדר. יש הכבדה מהרגולטור - הזר דווקא, לא זה שלנו".

יש רגולטורים יותר מציקים מאלו הישראלים? הרי תמיד מתלוננים שכאן הרגולציה איומה ונוראה.

"הרגולציה כאן קטנונית. בארצות הברית יש רגולציה כבדה, אבל יש תחומים שבהם היא חכמה, בשביל לא להבריח משקיעים. כאן זה לא ככה: היום, כשבא אליי מישהו שרוצה מימון, הוא רואה מה נדרש כאן ושואל אם אפשר לקבל כסף מהבנק. בארצות הברית יש רגולציה חכמה, בעיקר בתחום של שוק ההון".

ראית את הסרט "מכונת הכסף"? דווקא הוא הוביל אותי למסקנה שצריך עוד רגולציה.

"זה לא היה עוזר אם היתה עוד רגולציה, לא שם ולא אצלנו. רגולציה לא יכולה לתפוס את המצבים האלו".

זה מטריד מה שאת אומרת, כי עכשיו בישראל מוקמים מכשירים כמו איגוחים ואג"ח קוקו, שמטרתם להעביר סיכון מהבנקים לקרנות הפנסיה, והדעה המקובלת היא שטוב שיש אותם בשוק הון מפותח.

"אני לא מתה עליהם. ראינו את זה ב'מכונת הכסף': איך ממשהו מאוד פשוט, מאיגוח פשוט שעושים בארץ והוא לכאורה לא מסוכן, מתפתח משהו אחר לגמרי והגולם קם על יוצרו. אבל מתי הגולם יקום על יוצרו? את זה הרגולציה לא תתפוס".