אמא אמרה לנו: "לרגע לא חששתי שסנטה קלאוס יגנוב אתכם לנצרות"

גדלתי באלן ויל, כפר קטן בהרי הקטסקילס, אזור שהיה ידוע כאתר הנופש של יהודי ניו יורק, מרחק שעתיים נסיעה ממנהטן. אבי, הרברט, היום בן 95, גר שם כל חייו, ולדעתי המקום הוא סוד אריכות הימים שלו. הוא היה קבלן חשמל, על הרגליים כל היום, והיו לו רק שני דברים בחיים: עבודה ומשפחה. ללא תחביבים. הוא היה קומוניסט שתמיד הבהיר: 'יש לי כבוד לעובדים, ולכן לא אעבוד עבור ארגונים לא מאוגדים'. אבי היה המקור לביטחון בחיים שלנו, בשעה שהמקור ליהדות, ללימוד, לדיוק, ואפילו לגובה יוצא הדופן שלי, 2 מטר, היתה אמא, אדית.

"אבא הגיע ממשפחה שבה לא נכנסו לבית כנסת, בעוד שאמא הגיעה ממשפחה מסורתית מטורונטו ודאגה שנשמור על כשרות ונלך לבית כנסת. בעונת הכריסמס היו יהודים שחששו להפגיש את הילדים שלהם עם סנטה קלאוס, אבל לאמא היה ביטחון מוחלט ביהדות שלנו, והיא אמרה: 'לרגע לא חששתי שסנטה קלאוס יגנוב אתכם לנצרות'. זאת היתה ילדות של אופניים בכפר, משחקי בייסבול עם חברים יהודים ונוצרים, קתולים ופרוטסטנטים, אפרו־אמריקאים והיספאנים - שבחלקם היו ילדי עובדים בתעשיית התיירות. שיחקתי כדורסל בקבוצה מקומית שבה אני הייתי הלבן היחיד. כשאמרתי לאמא שלא נעים לי שרק אני אוכל בדרך חזרה, היא שאלה 'כמה שחקנים חוזרים איתך?' והכינה לכולם כריכים מסלמי כשר.

1964. מימין: ריק בן ה־11, אביו, אחיו ג'ף, אמו ודודתו, בבר המצווה של ג'ף באלן ויל, ארצות הברית

"אף שגרנו בבית נחמד בכפר, אבא התעקש שביוני בכל שנה נצא לנופש בבונגלו סמוך לבית. כילדים ממש אהבנו את זה, אבל אמא תמיד התלוננה: 'יש לי בית נוח עם כל מה שצריך, למה אני צריכה להצטופף בתוך בונגלו במרחק כמה דקות ממנו?'.

"הציפייה בבית היתה שנממש את הפוטנציאל שלנו, ואני, שהייתי מאוד תחרותי בלימודים, תמיד רציתי לקבל 100, וזה יצר עליי המון לחץ. אמא ביקשה לאזן אותי ואמרה: 'פשוט תעשה את המיטב שלך', וזה הרגיע אותי.

"מגיל 13 עבדתי בקיץ כמלצר בחדר אוכל של 800 איש במלון בכפר - הגשת אוכל יהודי קלאסי כמו בלינצ'ס ולטקעס, וצריך להסתדר עם כל סוגי האנשים. עבדנו קשה אבל הרווחנו טוב, ומי שבנה יחסים טובים עם האורח - הרוויח יותר. לא תמיד זה היה פשוט. פעם שירתתי לקוחה מבוגרת שאמרה שאסור לה אוכל עם מלח, אבל כל הזמן דרשה אוכל שיש בו מלח. היה כל כך קשה איתה שבתום הנופש החברות שלה שמו לי במעטפה טיפ גדול. בפעם אחרת היה זוג מבוגר שהבעל רצה לתת לי טיפ נדיב אבל האשה דחפה אותו ולחשה: 'מה פתאום, הוא גוי!'. כשסיפרתי לאמא שלי זה היה עלבון כל כך גדול בעיניה שהיא ביקשה שאומר לאותה אשה באידיש: 'אני יהודי ואת גויה'. לפעמים נדמה לי שזאת העבודה הכי קשה שעשיתי אי פעם".