לביינארט מגיע עוד צ'אנס

מינוי יוסי ביינארט למנכ"ל הבורסה לפני כשנתיים וחצי הדהים את שוק ההון, שכן לראשונה הצליח יו"ר רשות ני"ע שמואל האוזר להביא מנכ"ל שלא מתוך המילייה של הבורסה עצמה.

ביינארט בא נקי מאינטרסים, והיה ברור שהוא לא מתכוון להיות משרתם של אדוני הבורסה — אלא של הציבור. הוא הגיע אחרי שנים של ניהול בורסות זרות בארה"ב, ובניגוד להנהלת הבורסה הקודמת והמנומנמת הוא בא לעבוד. לעומתו, יו"ר הבורסה אמנון נויבך הוצנח לתפקיד ללא ניסיון אופרטיבי בשוק ההון, אך עם רקע רב בפוליטיקה, כמי ששימש יועץ כלכלי ליצחק רבין ושמעון פרס.

המהלכים של ביינארט להחייאת הבורסה עוד לא יצרו שינוי של ממש והוא גם לא חף מטעויות, אך יש לזכור שהוא פועל בין הפטיש לסדן. מעליו יושב דירקטוריון, המורכב מבנקאים שמעוניינים לשלוט בבורסה כצינור מסחר לציבור הרחב.

ומעליהם ניצב האוזר, שמעצם היותו רגולטור לא ממהר לקדם יוזמות שיש בהן כדי להגדיל את האחריות שלו. מתחת לביינארט נמצאים העובדים, שמחזיקים יד אחת על שאלטר המסחר וביד השנייה מנופפים בהסכמי שכר מנופחים, שלא מאפשרים למנכ"ל אפילו לבחור את המזכירה שלו. ומול כל אלה נמצאת הכנסת, שכל רפורמה שביינארט או האוזר מבקשים להוביל מצריכה את אישורה.

קל להפוך את ביינארט לשעיר לעזאזל, אך מתחת לפני השטח רוחש לא יותר ממאבק אגו וסמכויות. אם נויבך לא מסוגל להתעלות על האינטרס הצר ולשתף פעולה עם ביינארט לטובת המשק, הוא זה שצריך לפנות את הכיסא. 

ביינארט ונויבך צילום: גיא אסייג