חקר ביצועים: השבוע של ענבל אור, שכר הבכירים ודו"חות הפנסיה

חוק שכר הבכירים: להפוך לימון ללימונדה

חדוה בר, המפקחת על הבנקים צילום: דפנה טל

גלית חמי

זמן לשינוי עמוק

המפקחת על הביטוח דורית סלינגר צילום: אוראל כהן

הדו"ח השנתי של החיסכון הפנסיוני שלי חיכה שבוע שלם על השולחן עד שאפתח אותו, רק כדי לגלות כמה זה רע. כשליש מהתשואה המינורית ממילא שהצליחה חברת הביטוח לייצר בשנה האחרונה על כספי הפנסיה שלי הלך לדמי ניהול. משהו בפרופורציה הזאת מעוות. לא משנה כמה קשה לייצר תשואה בסביבת ריבית אפסית; אם החוסכים מאבדים נתח כזה משמעותי ממנגנון הריבית דריבית, שהוא הקטליזטור הגדול ביותר לחיסכון פנסיוני — גם חברות הביטוח, המתלוננות כל העת על הרגולציה המכבידה של המפקחת על שוק ההון והביטוח, צריכות לשאת בנטל. אולי הגיע הזמן לחשוב מחדש גם על דמי ניהול בעידן הריבית האפסית.

גולן פרידנפלד

הגנת "לא ידעתי"- תקוותם של האבודים

ענבל אור. ממשיכה להסתבך צילום: אוראל כהן

גם בנימין בן־אליעזר וגם ענבל אור הציגו השבוע את קווי ההגנה שלהם, הוא בבית המשפט, היא במכתב למשטרה. שניהם הרחיקו מעצמם את האחריות; הוא באמצעות בריאותו וזיכרונו המידרדרים, היא בהפלת העניין על העובדים. לא ראיתי, לא שמעתי, לא ידעתי. המשמעות הנגזרת מהטענה הזאת היא שהעובדים של אור והמשחדים־לכאורה של פואד הסתכנו בפלילים כדי להעשיר את שני אלה, שבכלל לא ידעו על כל הכספים שפשוט התעופפו באופן עצמאי ואנונימי לכספות ולחשבונות הבנק שלהם. בעבר הרחוק זוכו לא מעט בכירים בזכות הגנת "לא ידעתי", אבל מי שנזקק לה היום — כבר עדיף שיתפלל לנס.

משה גורלי

פלוג לא בודקת

94 מיליארד דולר — אלה יתרות מטבע החוץ בבנק ישראל היום, תוצאה של מסע רכישות מאסיבי שהחל בדיוק לפני שמונה שנים בניסיון לעצור את התחזקות השקל ואת הפגיעה ביצוא. זה עבד? קשה לענות על השאלה הזאת. השקל הגיע השבוע לשיא של עשרה חודשים מול הדולר, מה שעשוי לספק תשובה חלקית. היה אפשר לצפות שלבנק ישראל תהיה תשובה מלאה יותר, מוסמכת, מעמיקה. אבל אין לו. כי אין איש בבנק שחוקר את המהלך, הצלחתו ארוכת הטווח — והסיכונים הגלומים בו. האם הבנק בעצם מסבסד את היצוא של חברות ענק כמו כיל, טבע ואינטל על חשבון תעשיות שיכלו להיות יעילות יותר? איך העלייה ביתרות המט"ח קשורה להחלטת הבנק להגדיל את ההשקעות שלו בשווקים מסוכנים כמו הבורסה הסינית? האם זה הפתרון הכי טוב שיש לבנק להציע למשק ולאזרחים? לכו תדעו, אפילו בנק ישראל לא יודע.

מיקי פלד

סימון מוצרים - לטובת מי בדיוק

בנימין נתניהו. נשקל סימון ירקות צילום: אלכס קולומויסקי

בשבוע שעבר, במסגרת הכתבה על המאבק של משרד הבריאות בסוכר שבמוצרי המזון, פניתי למשרד הכלכלה בשביל להבין מדוע הוא מתנגד לסימון המוצרים בישראל כך שיהיה ברור כמה כפיות סוכר יש בקולה, בקטשופ וכו'. המשרד השיב שסימון כזה מתגלגל לעלויות כבדות על היצרנים והיבואנים, עומד בסתירה להסכמי סחר בינלאומיים ויוצר חסם כניסה אסור ליבוא. והנה, השבוע, משרד הכלכלה קיבל הנחיה מהשר שלו, ראש הממשלה בנימין נתניהו, לבחון סימון תוצרת חקלאית שמיוצרת בישראל, כזה שיסמן כל מלפפון במדבקת כחול־לבן. פתאום הסכמי הסחר והעלויות לא חשובים. כחול־לבן הרי תמיד יהיה חשוב יותר מהצרכנים עצמם, או מהבריאות שלהם.

שאול אמסטרדמסקי

פייסבוק - התבגרת, תפנימי

קשה לפספס את השינוי שחל בהדרגה בפייסבוק, שפעם היתה מלאה באינספור עדכוני מצב רוח, קפיצה לפאב ושאר זוטות וגדולות מחיי היומיום. עכשיו נראה כאילו משתמשיה אימצו מדיניות פרסום של תאגיד, ושוקלים היטב כל סטטוס בידיעה שהוא חשוף לעיניהם של הילדים, הדודה, הבוס הנוכחי וההד האנטר העתידי. השינוי הזה מדיד לגמרי: פייסבוק מדווחת על ירידה של 21% בתכנים שמסווגים כאישיים, והחברה מפתחת כעת כלים שאמורים לעודד גולשים לשתף יותר (למשל, תיבת כתיבת הסטטוס תתנוסס באופן קבוע בכל מסך). אבל זה נראה כמו קרב כמעט אבוד בימים של שירותים חברתיים אינטימיים יותר, סנאפצ'ט למשל. פייסבוק צריכה להכיר בכך שהיא התבגרה, נהפכה למחושבת יותר, ייצוגית. היא יכולה להתחיל בהסרת המגבלה המטופשת שמכריחה משתמשים להסתפק ב־5,000 חברים. אם כבר מדיניות פרסום של תאגיד, שיהיה תאגיד מצליח.

דור צח

ביקור מלכותי - לא כמו באגדות

הנסיך וויליאם והדוכסית קייט הגיעו השבוע לביקור ראשון בהודו, והזדרזו לצאת לביקור בסלאמס עלוב במיוחד במומבאי, שם שוחחו עם ילדים מקומיים ושיחקו כדורגל בחול. לאחר מכן פקד הזוג המלכותי מרכז שבו שוהים ילדים עזובים שנאספו בתחנות רכבת. בין לבין הניחו זרים לזכר חללי מלחמת העולם הראשונה והשתתפו באירוע צדקה. לשני צדי המטבע היו גם תלבושות מתאימות: שמלות בסגנון הודי ושיער פזור לביקורים המאובקים, ושמלות ערב ותסרוקות אסופות לאירועים הרשמיים. המעברים התאפשרו בזכות פמליה של עוזרים אישיים שנחתה עם בני הזוג והחליפה אביזרים בהתאם להתפתחות בעלילה. בסופה של ההפקה, הנסיך והדוכסית חזרו הביתה, נאמנים למסורת מלכותית עמוקת שורשים של השארת העולם השלישי מאחור, בגיבוי נאמן של הממשלה המקומית שבעצם עושה זאת בכל יום. מודע ומתקדם ככל שהמלך הבא יהיה, יש דברים שכנראה גם הוא לא ישנה.

תמר טוניק

ערן זהבי. שיא שערים בעונה צילום: עוז מועלם

זהבי - מתכת מלוטשת

כדי לייצר אלומיניום צריך להפיק אותו מן המינרל בוקיסט, לטחון אותו, להשרות בלחץ עם מגנזיום, סיליקון ונחושת, לסנן, לשטוף, לחמם בכבשן ולעשות אלקטרוליזה. זה תהליך ארוך וקשה, שבעבר היה גם יקר יותר מהפקת זהב, אבל הוא מייצר מתכת עמידה, חזקה וקלה. ערן זהבי, שהשבוע שבר את שיא הכיבושים בעונה שנקבע לפני 61 שנה, הוא אלומיניום. רזה, לא הכי גבוה או מאיים, אך עמיד, אמין וחזק. וגם הוא עבר תהליך הפקה ארוך: הוא לא זכה למעמד ספורטאי מצטיין בצבא, התמודד עם קשיים משפטיים, קשיים בקבוצות המקומיות ובקבוצה זרה, שנאת אוהדים והרבה מאוד עבודה קשה באימונים. בסוף כל זה הפך אותו לאחד הכדורגלנים הישראלים הגדולים בכל הזמנים.

אוריאל דסקל