המוסדיים הולכים צעד אחד רחוק מדי באי.די.בי פתוח

בשנים האחרונות השתנתה ההתנהלות של המוסדיים מול החברות שהם משקיעים בהן. מאז ההסדר הראשון של אפריקה ישראלהם נהפכו אקטיביים יותר, מעורבים יותר, אגרסיביים יותר. מהלכים אלה היו בין הגורמים המהותיים שגרמו לשיפור הממשל התאגידי בחברות הציבוריות בתל אביב.

אבל לעתים נדמה שהאגרסיביות הולכת צעד אחד רחוק מדי, ואי.די.בי פתוח של היום היא דוגמה טובה לכך. החוב למחזיקי איגרות החוב מסדרה ט' עומד על כמיליארד שקל, והוא אמור להתחיל להיפרע רק בעוד ארבע שנים. בעל השליטה אדוארדו אלשטיין הזרים הון של מאות מיליוני שקלים בחודש שעבר לחברה, כדי שתוכל לפרוע את התשלומים הקרובים למחזיקי סדרות האג"ח הקצרות.

בעל השליטה באי.די.בי אדוארדו אלשטיין צילום: אוראל כהן

מחזיקי סדרה ט' מעריכים שאחרי ההזרמה והתשלום תהיה קופת אי.די.בי שוב ריקה, ולכן הם עומדים להצביע על העמדת החוב לפירעון מיידי. אך זו בדיוק הנקודה שבה צריך לעצור רגע ולחשוב: האם בעל שליטה, שהזרים בשנתיים האחרונות יותר מ־2 מיליארד שקל לחברה יפקיר אותה?

יכול להיות שכן, סביר יותר להניח שלא. לפיכך, אם צעדיהם של המחזיקים — שמובילה אותם קרן השקעות ולא גוף מוסדי — נועדו להיות סוג של תמרור אזהרה, אפשר עוד להבין את המהלך. אבל אם המטרה היא לעצור תשלומים בחברה ולהקפיא את פעילותה, הרי שמדובר בצעד נחפז מדי, שעדיף היה לשמור אותו לקרבות מהותיים יותר ומול בעלי שליטה איכפתיים פחות.