הוויתור של כחלון לרה"מ בתקציב יעלה לו ולנו ביוקר
כחלון מתרץ את כניעתו לתקציב דו־שנתי שהוא לא מאמין בו בהתחייבות קואליציונית, אבל בפועל הוא רק מנסה לקנות לעצמו עוד זמן לקדם את הרפורמות התקועות שלו בדיור ובבנקים. המחיר לכלכלת המדינה, וגם המחיר הפוליטי האישי של כחלון, עשויים ללמד שזה ממש לא ישתלם לו
נכון להיום הממשלה פועלת בשני מישורים: באגף תקציבים עובדים על תקציב חד־שנתי ובמרבית משרדי הממשלה כבר החלו בתהליך הכנת התקציב במתכונת דו־שנתית. באופן רשמי שר האוצר משה כחלון עוד לא הודיע על תקציב דו־שנתי, אך כבר הכריז כי אם ראש הממשלה בנימין נתניהו יתעקש על כך, הוא יעמוד בהתחייבות שעליה חתם בהסכם הקואליציוני. בזירה הפוליטית יוצאים מנקודת הנחה כי הסוגייה כבר הוכרעה והתקציב יהיה דו־שנתי.
ההתקדמות במסלולים מקבילים מתאפשרת כרגע בגלל השלב המוקדם שבו נמצא תהליך בניית התקציב, ומשום שתודות לנומרטור — הכלי שמונע מהממשלה להתחייב להוצאות ללא מקור תקציבי ידוע מראש - חישוב הוצאות המשרדים נעשה כעת עבור ארבע השנים הבאות. בכל מקרה, בקרוב יידרשו המשרדים ליישר קו ולהתחיל לפעול באופן סדיר על פי אותו מסלול תקציבי.
- כחלון נגד פלוג: טעתה בהערכת הגירעון ב־15 מיליארד שקל
- כחלון הבטיח פסח זול אבל המחירים בקושי יורדים
- בניגוד להסכם בין הצדדים: האוצר עשוי לאשר תוספות לתקציב הביטחון לפני ביצוע התייעלות
כחלון צילום: עמית שעל
ההתנגדות של כחלון לתקציב הדו־שנתי נובעת בעיקרה מההתנגדות של אגף התקציבים במשרד האוצר, החושש מקביעת אומדנים שיהיו בסופו של דבר רחוקים מהמציאות ויגרמו לפער גדול בין התחזיות לבין הביצוע בפועל — מה שעלול לפגוע במשק ולהביא בהמשך אף להעלאת מסים.
מבחינה זו, אם האיומים שמשמיעים הכלכלנים השונים יתממשו, כחלון יסיים את כהונתו כשר אוצר עם בור גדול, כפי שסיים שר האוצר לשעבר שטייניץ ב־2013. אמנם מדובר במבוכה ברמה המקצועית, אולם מי שישלם את המחיר הפוליטי — דרך העלאת מסים או קיצוצים נרחבים בהוצאות — יהיה דווקא שר האוצר ב־2019, וכלל לא בטוח שזה יהיה כחלון.
לא בהכרח רע לכחלון
על פניו כחלון מעדיף תקציב חד־שנתי, שכן אישור התקציב הוא המופע הגדול ביותר של שר האוצר. ראש הממשלה צריך את שר האוצר בשביל להעביר את התקציב — שבעיני נתניהו נראה כלא יותר מחרב המונפת על צווארו בכל שנה מחדש. ברגע שיאושר התקציב לשנתיים הלחץ מנתניהו יורד, והמחויבות שלו כלפי כחלון יורדת בהתאם. מצד שני, לכחלון חשוב לקדם כמה נושאים, שהעיקרי בהם הוא הרפורמה במערכת הבנקאית. בשלב זה, כשיתפרסמו המלצות הוועדה להגברת התחרותיות בענף הבנקאות, הן אמורות להיות מקודמות בחקיקה רגילה. אולם סביר להניח שמה שלא יקודם עד אישור התקציב יצורף ויאושר כחלק מהתקציב.
כדי שכל זה יקרה, כחלון צריך שנתניהו יעמוד במילה שלו ויאפשר לו לקדם את הרפורמות שלו. וכאן נמצא כחלון בבעיה, כי את זה בדיוק נתניהו מבקש ממנו — לעמוד בהסכם הקואליציוני ולאשר תקציב לשנתיים הבאות.
בנימין נתניהו צילום: אלכס קולומויסקי
מעבר לכך, תקציב דו־שנתי הוא לא בהכרח רע לכחלון. דווקא באישור התקציב אנשיו של כחלון נדרשים להתרוצץ ולרצות את כל 61 חברי הכנסת (או לפחות 51 חברי הכנסת שלא חברי כולנו — ע”מ). רוב הסעיפים של חוק ההסדרים וכל סעיפי התקציב נמצאים בוועדת הכספים בראשות ח”כ משה גפני, שבוודאי לא עושה חיים קלים למשרד האוצר אוצר ולעומד בראשו. כך שאמנם מדובר במופע הגדול ביותר של כחלון, אך תידרש עבודה קשה מאוד כדי שהוא יעבור חלק.
כשר אוצר, לכחלון יש לא מעט אמצעים לקדם מהלכים או לחלופין להפעיל מנופי לחץ על משרדי הממשלה ועל חברי הכנסת. כך למשל הצליח כחלון להעביר את חוק הגבלת שכר הבכירים, בתמיכה של האופוזיציה שייתכן מאוד שתתמוך גם בהמלצות הוועדה להגברת התחרותיות בענף הבנקאות. מצד שני, אם אלו יהיו חלק מהתקציב, יהיה לחברי האופוזיציה קשה יותר לתמוך בהן באופן טבעי.
כחלון הביע תמיכה בהתנגדות של אגף התקציבים לתקציב הדו־שנתי, אבל במובנים רבים גם לו קל להסתתר מאחורי העמדה של הדרג המקצועי. החשבת הכללית מיכל עבאדי־בויאנג'ו אינה תומכת נלהבת בתקציב הדו־שנתי, אבל היא סבורה שמדובר בהחלטה פוליטית ושעם מנגנונים מתאימים במקרה הצורך ניתן יהיה להתמודד עם הגזרה הזו. לטענתה, הבעיה ב־2012 לא היתה הטעות בתחזית, אלא העובדה שלא התמודדו עם הבעיה בזמן למרות שיכלו לעשות זאת ולמרות שנתוני החשב הכללי היו מדויקים יחסית. לכן, לטענתה, ניתן לבצע תקציב דו־שנתי — אם קובעים מנגנונים המחייבים עדכון ותיקון בזמן, מה שהיום עוד לא קיים.
נקודה נוספת שנזקפת לטובת התקציב הדו־שנתי במשרד האוצר היא כי דירוג המדינה מושפע מהיציבות הפוליטית ואחת הסיבות לירידה בתחזית החיובית של פיץ' בסוף 2014 הייתה חוסר היציבות הפוליטית. התקציב הדו שנתי, במידה מסוימת אמור לשפר נקודה בעיתית זו.
"תקציב לממשלה עצלה"
פרופ' צביקה אקשטיין, ראש מכון אהרן למדיניות חברתית כלכלית במרכז הבינתחומי, מתנגד נחרצות לתקציב הדו־שנתי, ולאו דווקא מפני החשש בטעויות באומדנים. "המניעים לתקציב הדו שנתי הם בעיקרם פוליטיים. בכל העולם תקציב המדינה הוא הכלי המרכזי להעברת רפורמות כי מרביתן דורשות עיצוב מחדש של התקציבים. הוא נותן כלי בידי הממשלה להעביר רפורמות משמעותיות כולל רפורמות ארוכות טווח. התוצאה המרכזית של התקציב הדו שנתי הוא שכמות הרפורמות שהממשלה מקדמת בפועל כדי לייעל את המשק היא יותר קטנה", קובע אקשטיין.
הסיבה לכך לדבריו היא הקבעון שיוצר אישור התקציב "ברגע שאתה קובע את התקציב היכולת להעביר כספים בתחום הדיור, התעסוקה, הפיריון היא מינורית".
לדבריו "אנשים מבלבלים בין תקציב דו שנתי לתכנון לטווח ארוך. "רפורמות הן רפורמות. מה שחשוב הוא שמידי שנה יהיו רפורמות שיטפלו בבעיות הקיימות של המשק הישראלי. אני לא חושב שתחום הדיור כזה מצליח שאפשר היום לעשות תחזית לשנתיים הבאות.
אקשטיין מחדד כי התקציב הדו שנתי הוא לא הפתרון לתכנון ארוך טווח "זה שהתקציב מאושר כל שנה לא אומר שלא עושים רפורמות ארוכות טווח, ושלא עושים תוכניות ארוכות טווח. תראה מה קרה בתחום ניהול הסיכונים בצפון או בזירה האיראנית, הם משתנים כל הזמן. זה לא אומר שלא צריך לעשות תוכנית רב שנתית, אלא שצריך לבדוק בכל פעם איפה אנחנו נמצאים.מישהו יודע מה יהיו האתגרים של ישראל בעוד שנתיים?".
האפשרות המרכזית של האוצר לקדם רפורמות משמעותיות ולא פופולריות היא דרך חוק ההסדרים, שמסנדל את חברי הקואליציה לתמוך בהן. בעוד שאת הגבלת שכר הבכירים ניתן היה להעביר בכנסת ללא כל קושי, הרי שסוגיות כמו העלאת גיל הפרישה, רפורמות בחקלאות או ביטול פטורים שונים ממסים, באוצר יודעים שאפשר לעשות רק דרך התקציב. אמנם חלק גדול מהמהלכים נופלים כמעט מיד לאחר שעלו על שולחן הממשלה, אבל באוצר מקדמים אותם בכל שנה מחדש. התקציב הדו־שנתי, בטח אם יהפוך לדבר שבשגרה, פשוט יפחית בחצי את חלון ההזדמנויות של האוצר לקדם רפורמות שמטרתן לייעל את המשק.
עם אישור התקציב הקודם, לנוכח המחלוקת בנוגע לתקציב הדו־שנתי, נקבע כי ראש אגף התקציבים יציג את עמדתו בנושא בפני ועדת הכספים. אולם בינתיים יו”ר ועדת הכספים גפני קבע את הדיון הוא רק לשבוע הראשון של מושב הקיץ של הכנסת, לקראת סוף מאי. אמנם הנטייה של נתניהו היא לדחות החלטות מכריעות לרגע האחרון, אך לפי כל ההערכות, ההחלטה בנושא צריכה לבוא קודם כדי לעמוד בלוח הזמנים של בניית התקציב בצורה סבירה. מי שבינתיים מפסיד מהעיכוב הזה הוא ראש הממשלה עצמו, שרצה להקדים את אישור התקציב לקיץ. מלכתחילה המהלך היה שאפתני מאוד וכמעט חסר סיכוי, אבל ככל שעוברים הימים גם נתניהו צריך כבר להבין שהאפשרות לא על הפרק.
