נבחרי הציבור לשעבר עוד נהנים מפנסיה הצמודה לשכר בהווה

בשנים האחרונות פקידי האוצר הבכירים פעלו במרץ כדי לשנות משהו בסיסי מאוד בפנסיה התקציבית של גמלאי המדינה, מערכת הביטחון ומערכות ציבוריות נוספות.

הרעיון הוא כזה: הפנסיה התקציבית של גמלאי המדינה צמודה לשכר של עובדי המדינה בהווה. כך, בכל פעם שההסתדרות ושר האוצר חותמים על הסכם שכר חדש עם תוספות שכר לעובדי המדינה בהווה, גם הגמלאים מהעבר מקבלים תוספת לפנסיה התקציבית שלהם.

הפנסיה הזו היא שריד לעולם הישן שבו העובדים לא חסכו בעצמם לפנסיה, אלא המדינה, שהיתה המעסיק שלהם, הבטיחה להם שיזכו לפנסיה של עד 70% מהשכר האחרון שלהם עם פרישתם, בהתאם לוותק שלהם בעבודה.

המצב הזה הוציא את פקידי האוצר מדעתם, ולכן בשורה של הסכמים שנחתמו מול ההסתדרות והגופים האחרים החל מ־2012, הם התחילו לנתק בהדרגה את הפנסיה התקציבית של הגמלאים מהשכר של העובדים הפעילים. מאז, הפנסיה התקציבית של הפנסיונרים צמודה רק למדד המחירים לצרכן, כמו הפנסיה של יתר העובדים במשק.

רק אוכלוסיה אחת שכחו שם באוצר: נבחרי הציבור. בין אם בגלל רשלנות ואם בין במכוון, באוצר מעולם לא ניתקו את הפנסיה התקציבית של הח״כים והשרים לשעבר וכן של ראשי רשויות לשעבר, מהשכר של נבחרי הציבור בהווה. לכולם ניתקו, ורק להם השאירו.

הפנסיה התקציבית של הפנסיונרים צמודה רק למדד המחירים לצרכן צילום: שאטרסטוק

גם שופטים ודיינים לשעבר נהנים

מאחר שהשכר של חברי הכנסת צמוד לשכר הממוצע במשק, יוצא שגם הפנסיה התקציבית של הח"כים לשעבר צמודה לשכר הממוצע במשק. למשל, בתחילת 2016 עלה שכר חברי הכנסת בשיעור של כ־4%, ולכן גם הפנסיה התקציבית של חברי הכנסת לשעבר.

לו גם הפנסיה התקציבית שלהם היתה מנותקת מהעלייה בשכר, כמו של יתר גמלאי המדינה, הרי שהיא היתה עולה רק כמו מדד המחירים במשק, שבשנת 2015 בכלל היה שלילי (ירידה של 1% במדד). בעשור האחרון עלה השכר החודשי של חברי הכנסת ב־10,000 שקל, ולכן גם הפנסיה התקציבית של חברי הכנסת לשעבר עלתה בהתאם.

בדיקת ״כלכליסט״ מגלה כי יש עוד כמה אוכלוסיות נבחרות שהפנסיה התקציבית של הגמלאים שלהן לא נותקה עדיין מהשכר של העובדים הפעילים: גם שופטים ודיינים עדיין נהנים מפנסיה שצמודה לשכר מחליפיהם ואפילו חלק מהפנסיה התקציבית של המנכ״לים של משרדי הממשלה וגופים ציבוריים נוספים צמודה עדיין לשכר של המנכ״לים המכהנים.

אין הבטחות לעובדים בעולם הפנסיה החדש

בסוף שנות ה־90׳ החלו לשים לב באוצר שהשינויים הדמוגרפיים ושינויים נוספים (למשל התארכות תוחלת החיים) לא תאפשר למדינה לעמוד בהתחייבויות הכספיות האדירות האלה לעובדים. מחשש להשפעה הרסנית על המשק, הוחלט בהסכם עם ההסתדרות לבטל את ההצטרפות לפנסיה תקציבית לעובדים חדשים. מתחילת שנות ה־2000 עובדים שנקלטים במגזר הציבורי חוסכים לפנסיה במסגרת קרנות הפנסיה החדשות, שבהן רק הסכום שהעובדים חוסכים הוא שיעמוד לרשותם בגיל הפרישה, בכפוף לשורה של סיכונים. בשורה התחתונה, אף אחד לא מבטיח שום הבטחה לעובדים שנכנסו לעולם הפנסיה החדש.

על פי הדו"חות הכספיים של ממשלת ישראל נכון לסוף 2014, ההתחייבות הכוללת (כולל זו העתידית) לגמלאי הפנסיה התקציבית, וליורשים שלהם (אלמנות, אלמנים וילדים) עומדת על כ־700 מיליארד שקל. בערך מחצית מההתחייבות הזו היא כלפי גמלאים של מערכת הביטחון.

בשנים האחרונות הציע משרד האוצר שוב ושוב לשנות את תנאי הפנסיה התקציבית, כך שעובדים בפנסיה תקציבית שעדיין לא הגיעו לגיל הפרישה ישלמו מכיסם 5% בכל חודש לפנסיה במקום 2% כיום, וכן שיוטל מיסוי על גבוה במיוחד על המקבלים. אף אחת מההצעות הללו לא התקבלה.

לעומת זאת, הניתוק של גמלאי הפנסיה התקציבית מהעובדים הפעילים הצליח לזכות בהסכמת ההסתדרות, בעיקר הודות לנכונות של משרד האוצר לשלם מענקי פיצוי לפנסיונרים הללו על הניתוק הזה מהשכר של העובדים הפעילים. רק את נבחרי הציבור, כאמור, שכחו לנתק.