נוחי דנקנר מחכה לחילוץ מג'קי בן זקן

בעוד שבועיים בדיוק ידון בית המשפט העליון בערעורים שהוגשו בפרשת מנופים פיננסים, שבמסגרתה הורשעו איש העסקים ג'קי בן זקן ופעיל שוק ההון איתן אלדר בהרצת מניות חברת הנדל"ן. זה הוא אחד מתיקי התרמית בניירות ערך המשמעותיים והגדולים שהתנהלו בשנים האחרונות, שבו הטיל השופט דוד רוזן על השניים עונש של 3 שנות מאסר, אחד מעונשי המאסר הכבדים על עבירה זו, שנתיים מתחת לעונש המקסימלי. אלא שבן זקן ואלדר לא יהיו המורשעים היחידים בעבירה שיישאו עיניים לדיונים בירושלים, ובעיקר לפסק הדין שינתן לעניין העונש על ידי שופטי ההרכב אסתר חיות, אורי שהם וענת ברון. מי שעוד יחזיקו אצבעות שהעונש יופחת, יהיו שני המורשעים הטריים מהשבוע שעבר בהרצת מניות אי.די.בי אחזקות — איש העסקים נוחי דנקנר ובנקאי ההשקעות איתי שטרום.

במידה ופסק הדין בערעור בפרשת מנופים יינתן בטרם יגזור השופט חאלד כבוב את דינם של דנקנר ושטרום, מה שיקרה לכל הפחות בסוף אוקטובר, העונש שיקבע בערעור יעמוד מן הסתם מול עיניו של השופט. במידה וכבוב יחליט לרדת עבור דנקנר ושטרום מתחת לרף הענישה שיקבע בפרשת מנופים, הוא יצטרך למצוא נימוקים שינחו את דעתו של העליון שהסטייה במקומה. גם אם לא, העליון ידרש לעניין העונש של השניים, כשיגישו ערעור על גזר דינם שיקבע כבוב.

צילומים: אוראל כהן

בן זקן שידך בין אלדר לבן יהודה כדי שיחלץ אותו

על פי הכרעת הדין שניתנה בחודש ספטמבר 2015, בן זקן ואלדר רקמו והוציאו לפועל במהלך חודש נובמבר 2010 תוכנית תרמיתית להריץ את מניית מנופים. במשך כשבועיים פעל אלדר בתיאום עם סוחר המניות צביקה קולנברנר, שזוכה בפרשה, וביצע עשרות עסקאות רכישה, חלקן מתואמות, בהיקף של למעלה מ־15 מיליון שקל. דפוס הפעולה היה תמיד בשערים גבוהים מאלה שבהם נסחרה בממוצע מניית מנופים בבורסה. זאת, כדי לתמוך בשער גבוה למנייה. המטרה הייתה שביום הקובע לעדכון מדד ת"א 100 מנופים תעמוד בתנאי הסף — שווי שוק של למעלה ממיליארד שקל. על פי נתוני המסחר, בתקופת ההרצה לכאורה עלה שער המניה בכ־5%.

חלקו של בן זקן בתרמית, קבע רוזן, היה להשיג את המימון לרכישות המאסיביות שביצע אלדר. הוא עצמו לא סחר במניות, אלא שידך לאלדר את איש העסקים טימור בן יהודה, שאותו הכיר לו שותפו לשליטה במנופים, אברהם נניקשווילי. זאת, כדי שבן יהודה ירכוש בזול משער הבורסה את המניות ויחלץ את אלדר מאחזקתן, שנרכשו ביוקר כדי להרים את שער המנייה. בן יהודה, שעל פי הפרקליטות הניח כי מדובר בעסקה לגיטימית ולא היה חלק מהמזימה, רכש בשלוש עסקאות שונות מניות בכ־13 מיליון שקל. התיק נגד נניקשווילי ובן יהודה, שנחקרו באזהרה בפרשה, נסגר.

בהכרעת הדין קבע רוזן שהראיות המרכזיות והמרשיעות שאספו חוקרי רשות ני"ע בתיק, ונחשפו לראשונה ב"כלכליסט", היו האזנות סתר לטלפונים הניידים של בן זקן ואלדר ומעורבים נוספים. רוזן אימת אותן עם גרסאותיהם של הנאשמים וקבע חד משמעית — לא ניתן לפרש את הדברים מלבד כוונה פלילית להריץ את המניה.

רוזן הוסיף והתייחס לגרסאות של בן זקן ואלדר בבית המשפט ובחקירה ברשות ני"ע, ופסק כי לא האמין לאף גרסה של השניים בבית המשפט.

על בן זקן ואלדר הוטל עונש של שלוש שנות מאסר וקנס של 250 אלף שקל כל אחד. העונש נמצא במרכז הערעור שהגיש אלדר, באמצעות עו"ד מיכל רוזן־עוזר, שבחר להתחיל בריצוי המאסר עוד בטרם נדון הערעור. מה שמעיד על הסיכוי שנתן לערעור על ההרשעה בעבירה המרכזית — תרמית בניירות ערך.

בן זקן מצדו לא קיבל גם את ההרשעה. באמצעות עוה"ד נבות תל־צור, ירון ליפשס וירון קוסטליץ, הוא ביקש וקיבל עיכוב ביצוע לריצוי המאסר עד שיוכרע הערעור. גם מחלקת ני"ע בפרקליטות, המיוצגת על ידי עו"ד אמיר טבנקין, שעמדה מאחורי ההרשעה לא מרוצה עד הסוף מההכרעה של דוד רוזן, והיא דורשת להגדיל את הקנס שהוטל על השניים.

קווי הדמיון בין פרשות אי.די.בי ומנופים פיננסים

ישנם קווי דמיון לא מעטים בין פרשת מנופים לפרשת אי.די.בי. בשתיהן בעל שליטה בחברה ציבורית גדולה גייס איש פיננסי עם חברה שלה חשבונות מסחר פעילים, ודאג שיוזרמו מיליוני שקלים לרכישת המניה כדי להשפיע במרמה על שערה. בשתיהן, לצורך ההרצה בפועל, נעשה שימוש בסוחר מניות שטביעות האצבעות שלו מרוחות על המסחר: צביקה קולנברנר במקרה של מנופים, ועדי שלג במקרה של אי.די.בי.

קו דמיון משמעותי נוסף הוא השימוש באנשי עסקים המקורבים לבעל השליטה כדי לחלץ את המריץ בפועל מאחזקה במניות המורצות. במקרה של מנופים, בן זקן הפעיל את שותפו נניקשווילי שאיתר עבורו את בן יהודה ששפך 13 מיליון שקלים בשלוש עסקאות מחוץ לבורסה כדי לחלץ את אלדר. במקרה של אי.די.בי, היה זה דנקנר שהפנה 5 אנשי עסקים מקורבים אליו — אילן בן דב, שמעון וינטראוב, יוסי ויליגר, גלעד טיסונה וצביקה בארינבוים — לרכוש משטרום מחוץ לבורסה את המניות המורצות בהיקף של 19 מיליון שקלים. למרבה האירוניה, מי שהיה בן המחלצים של שטרום היה גם איתן אלדר בעצמו, שרכש בפועל את מניות אי.די.בי המורצות בתיווכו של בארינבוים.

אבל הדמיון היותר מטריד עבור דנקנר ושטרום לפרשת מנופים הוא העבירה המרכזית שבלב ההרשעה. כל הארבעה — דנקנר, שטרום, בן זקן ואלדר — הורשעו בעבירה חמורה של השפעה בדרכי תרמית של שער ניירות ערך. זוהי העבירה שהעונש המקסימלי עליה היא 5 שנות מאסר. היא המרכזית, וממנה צמחו העבירות הנוספות שבהם הורשעו המעורבים בשתי הפרשות.

העבירות הנוספות שונות בין המקרים. בן זקן ואלדר הורשעו גם בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, שהעונש המקסימלי עליה הוא 7 שנות מאסר, וכן בקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, שהעונש עליה הוא עד 4 שנות מאסר. דנקנר ושטרום לעומת זאת הורשעו בעבירה לפי חוק איסור הלבנת הון (שימוש ברכוש אסור) שהעונש המקסימלי עליה הוא 7 שנות מאסר.

דנקנר עצמו הורשע בביצוע של שתי עבירות נוספות. לאור תפקידו כיו"ר אי.די.בי בתקופה הרלוונטית לפרשה, נקבע שהוא ביצע עבירות של פרט מטעה בתשקיף ודיווח כוזב במטרה להטעות משקיע סביר שהעונש המקסימלי עליהן הוא 3 שנות מאסר. העונשים והעבירות הנוספות בכל פרשה יכולים להוות שיקול לענישה — להקלה או להחמרה.

מגמת הענישה בעליון בעבירות ני"ע היא החמרה

מגמת הענישה בעליון בעבירות צווארון לבן בכלל ובעבירות ני"ע בפרט, היא להחמיר. רף הענישה עולה בשנים האחרונות, ופרשת מנופים היא בהחלט בקצה הרצף של המקרים החמורים.

גם המעורבים בה הם דמויות בעלי עוצמה וכוח בתקופה הרלוונטית — ולכך יש תמיד השפעה על העונש. בן זקן היה בשיא כוחו העסקי ומנופים נשקה לשווי שוק של מיליארד שקלים. אלדר היה עד לאחרונה ממתווכי ני"ע הבולטים בשוק ההון, וידו בחשה מאחורי הקלעים כמעט בכל הנפקה גדולה שהייתה בבורסה. אלה לא בדיוק שניים שביצעו עבירות ממחסור כלכלי או מצוקה כספית, אלא, כדברי רוזן, מתאוות בצע.

במקרה של דנקנר, היה חשוב לכבוב להדגיש שהוא לא פעל כדי "לעקוץ משקיעים". עדות לכך לדבריו הייתה שגם הוא ובני משפחתו השקיעו בהנפקה שמטרתה הייתה לחלץ את אי.די.בי מ"בור שחור של פירעונות". האם יש בכך רמז שכבוב מתכוון להקל עם דנקנר? אי אפשר לדעת. מה שבטוח הוא שאם העליון לא יקל בעונשו של בן זקן, כבוב לא יתעלם מכך.