לראשונה: המדינה דואגת שעניים יקבלו את הקצבה המגיעה להם

קשה להאמין, אבל עד לאחרונה לא היה מקום אחד בכל מערכת הרווחה המסונפת של ישראל שבו יכלו משפחות עניות, נכים, זכאי דיור ציבורי ועוד לקבל תשובה לשאלה הפשוטה - מה מגיע להם? הבירוקרטיה של העוני היא כה מורכבת עד שהעוני נהפך לעבודה בפני עצמה שדורשת כיתות רגליים בין אינספור שעות קבלה ופקידים, מילוי טפסים ומילוי חוזר, וכל זה בלי להיות בטוחים שהקצבה או הסיוע שבשבילו עושים את כל המאמץ - יתקבלו. זו הסיבה, כמו שכותב גם מבקר המדינה, שמיליארדי שקלים שוכבים בקופת ביטוח לאומי מבלי שהאנשים שהכספים האלה מיועדים להם יידעו על כך ואיך לבקש אותם.  

 בימים אלה מלאה שנה למיסוד התוכנית שאמורה לפתור חלק ניכר מאוד מהבירוקרטיה של העוני, הנקראת מרכזי עוצמה. הרעיון הבסיסי שלה הוא פשוט - ב־95 רשויות מקומיות ברחבי הארץ יושב עובד סוציאלי שמתמחה במיצוי זכויות, כלומר הוא שיודע להגיד למשפחה ענייה מה מגיע לה מביטוח לאומי ואם מגיעים לה גם סיוע בשכר הדירה ממשרד הבינוי והשיכון או הנחה בחשמל ובארנונה.  

ילדים במצוקה צילום: זהר שחר

לעובד הסוציאלי יש אפשרות להצמיד למשפחה מלווה שייקח אותה יד ביד אל כל אותם גופים וימלא איתם את הטפסים, וכך בעצם, בפעם הראשונה, המדינה לא רק לוקחת אחריות לקבלת קצבה, אלא גם דואגת שהקצבה הזאת תתקבל. כך מרכזי עוצמה אמורים להיות שינוי הציר הגדול של מערכת הרווחה - במקום לחכות שהעני והנכה ייזמו פנייה כדי לקבל את מה שמגיע להם, הם מושיטים להם יד ומסייעים בזה.

כיום 6,200 משפחות מטופלות במרכזי עוצמה, ובהם הן עוברות תהליך של מיצוי זכויות וגם הפניה לתעסוקה, פתרון בעיות רגשיות בתוך המשפחה שמונעות תעסוקה ועוד. עד סוף השנה המספר הזה אמור להכפיל את עצמו. שיחות עם מטופלים במרכזים הללו מדגימות את גודל השינוי.

לדוגמה, משפחה מאזור המרכז שלא ידעה שהיא זכאית לסיוע בשכר דירה מוצאת את עצמה עכשיו עם עוד כ־2,000 שקל בחודש, או אם יחידנית שלא יצאה לעבוד כי לא היה לה איך לממן את שכר הלימוד במעון היום לילד והמרכז עזר לה בסיוע משפטי להסדר חובות, במציאת עבודה ובמימון למעון.

התקציב לשנה הבאה עוד לא סגור והכל יכול להשתנות

התוכנית בכללותה חיובית מאוד, אך סופגת לא מעט ביקורת. העובדים הסוציאליים טוענים שמספר התקנים נמוך מדי, וברבות מהעיריות התקן של מרכז עוצמה הוא רק חצי משרה - מה שיוצר עומס גדול במרכזים. ביקורת אחרת נוגעת לבקיאות לא מספקת של העובדים הסוציאליים במאות סעיפי ותקנוני הזכויות השונות, עד כדי כך שלעתים העובד הסוציאלי והלקוח שלו ממרכז עוצמה מגיעים אל מוקדים של עמותות כמו ידיד כדי להבין טוב יותר אילו זכויות מגיעות לו ואיך מנצלים אותן. מהצד השני יש לא מעט ביקורת על חוסר יעילותה, ושבמקום תקני עובדים סוציאליים רבים, ניתן היה לפתור את מיצוי הזכויות באמצעות דיגיטזציה של לשכות הרווחה, וקשר טוב יותר בין הגופים הממשלתיים.

אפשר בקלות לומר שהביקורת הזאת נובעת מחבלי לידה, אבל היא מתבטאת בדיוק כששר הרווחה חיים כץ צריך להילחם על תוספת תקציב לשנים 2017–2018.

התקציב של מרכזי עוצמה, 100 מיליון שקל בשנה, לא נמצא בבסיס התקציב של משרד הרווחה. המשמעות היא שהוא אינו מובן מאליו וצריך להילחם עליו בכל שנה מחדש. אם כץ ואנשי האוצר יבחרו לתת את התוספת התקציבית לתוכניות אחרות, מרכזי עוצמה יישחקו עד שלא יישאר מהם זכר. כך או כך, הרחבה של התוכנית - גם לקשישים המטופלים בלשכות הרווחה ובשלב מאוחר יותר גם למי שאינו מטופל בלשכה - היא בעיקר תקווה שעדיין רחוקה ממימוש.

נכון לעכשיו כץ מתכוון להתעקש על המשך התוכנית בשנה הבאה, ושלוש העמותות שמעסיקות את המלווים - פעמונים, יעדים לצפון ויחדיו - אף קיבלו פטור ממכרז לעוד שנה. אבל עד שהתקציב לא סגור, לכולם ברור שהכל יכול לקרות.

נציגי משרד האוצר התנגדו תחילה לתוכנית

תוכנית מרכזי עוצמה החלה בשנה שעברה אבל המקור שלה התחיל עוד לפני כן, לפני כחמש שנים, כשקבוצה של פעילים חברתיים ועובדים סוציאליים הקימו מרכזים כאלה במספר קטן של עיריות. במהלך דיוני הוועדה למלחמה בעוני, לפני שנתיים, קיבלה היוזמה הכרה רחבה יותר ועלה הרעיון למסד את הפעילות בכל הארץ, אם כי אז נציגי משרד האוצר עוד התנגדו בשל המחשבה שזה בזבוז כספים. מאוחר יותר, עם ההסכמה של משרד הרווחה לשים דגש גדול על הפנייה לתעסוקה, נכתבה התוכנית וניתן התקציב.

כגוף שבמקור הוא יוזמה של פעילים חברתיים הטיפול בו חורג מהמתודה הממשלתית המוכרת של כיסוי החור עם טלאי מבלי להסתכל על הסיבות להיווצרות החור. כאן נכנסת תוכנית נוספת שקיימת במרכזים, שהיא מעין מרכז עוצמה בוטיק. לתוכנית, שנקראת נושמים לרווחה, מופנות משפחות שבלשכת הרווחה סבורים שעם השקעה נוספת יוכלו לצאת מעוני לתעסוקה. המשפחות הללו מקבלות סל טיפול שרוב העניים בישראל יכולים רק לחלום אליו: 7,000 שקל שאותם הן יכולות להוציא על כל דבר שיעזור להן לצאת לתעסוקה או לפתרון של מחסור חמור - מהכשרה מקצועית וציוד לעבודה, דרך מימון טיפולי שיניים ועד למוצרי חשמל בסיסיים. נוסף על כך, מוצמד להן יועץ כלכלי שעושה להן סדר בהוצאות וההכנסות ואם צריך גם מבצע איתן הסדר חובות בהוצאה לפועל ומול הבנק. מדובר בסכומים אדירים, שעל פי נתוני משרד הרווחה עומדים על 163 מיליון שקל ל־3,000 המשפחות הנוספות שכבר עברו בתוכנית נושמים לרווחה.

לדברי נורית וייסברג, אחראית התוכנית במשרד הרווחה, "אנחנו מתייחסים לדברים שעד כה לא התייחסנו אליהם. זו הפעם הראשונה שבה מטפלים בחובות. איך אדם שדופקים לו נושים בדלת יכול להיות פנוי לשיקום תעסוקתי? בתוכנית יש לנו הסדרים עם הבנקים וההוצאה לפועל, שנועדו להפסיק את הרדיפה הבלתי פוסקת של המשפחות אחרי החוב. הדבר הזה רודף את האנשים ומחבל בהזדמנות שלהם לחיות חיים משמעותיים". לאחרונה הודיע כץ על הקמת קרן הלוואות שתחל לפעול בשנה הבאה במסגרת התוכנית, שתיתן הלוואות לפירעון חובות בהוצאה לפועל.

לפני כחודשיים הקים משרד הרווחה תוכנית שמנסה למנוע מצעירים בסיכון להזדקק למרכזי עוצמה ולנשום לרווחה. התוכנית, הנקראת יתד, מיועדת לבני 18–28, והעיקרון של ליווי אישי נמצא גם בה. כאן מדובר בליווי במשך עשור, במקביל להשלמת לימודים במקרה הצורך, עזרה בשכירת דירה והכשרה מקצועית. התוכנית מתוקצבת גם בכ־100 מיליון שקל בשנה, ולדברי כץ, היא אמורה לספק מענה לאלפי צעירים בסיכון בשנה.

בהתאם להשקעה, התוצאות של נושמים לרווחה יוצאות דופן. כשהתבקשו משפחות שנמצאות באמצע התוכנית להעריך כמה היא עזרה להן, 53% דיווחו שמצבן התעסוקתי השתפר ו־67% למדו איך למצות את הזכויות שמגיעות להן. עכשיו רק צריך לוודא שהסחר־מכר של עונת התקציב לא יחריב את האפשרות לשינוי הדרמטי הזה של מערכת הרווחה למשפחות בעוני.