בלי חרטות: ההורים שהחליפו קריירה כדי לבלות יותר זמן עם הילדים

הם ניהלו קריירה מצליחה ותובענית עד שיום אחד הגיעו להחלטה שזהו, הם עוזבים את העבודה ופותחים דף חדש. זה היה תהליך מייגע ומלא ספקות, לפעמים הוא הצריך הכשרה, ולרוב היה כרוך גם בירידה בתנאים ובשכר, לפחות באופן זמני, אבל זה אפשר להם לבלות יותר זמן עם הילדים. למה ואיך הם עשו את זה? חמישה הורים מספרים על השינוי הדרסטי שעשו בחייהם למדור מחפשי עבודה.

"השינוי עשה אותי מאושר וניקה לי את כל הרעשים לגבי עצמי"

פרטים אישיים: גיורא כראל נשוי, בן 46 ואב לשני בנים בגילאים 13 ו-6.5 מרמת גן.

תפקידים קודמים: "ניהלתי שירות ומכירה בכמה ארגונים, למשל שימשתי כמנהל תפעול בפדקס, כמנהל מכירות אינטרנט ב-HOT, כסמנכ"ל מכירות בשני ארגונים וכמנהל מכירות ארצי בעסקה טובה".

השכלה: תואר ראשון במנהל עסקים.

תפקיד נוכחי: בעלים שותף בשקד שירותים משפטיים. "זהו עסק שנותן שירותים לוגיסטיים, לעורכי דין, לרואי חשבון. עובדים מול רשויות הממשלה, למשל בטאבו וברשות החברות. אנחנו עושים בשביל אנשים את העבודה, כדי שלא יצטרכו לצאת מהבית או מהמשרד".

שינוי קריירה (אילוסטרציה) צילום: שאטרסטוק

איך קרה השינוי: "זה משהו שהיה חייב לקרות, כי לא אהבתי את מה שעשיתי. מה שהניע את זה היה קורס קואוצ'ינג שחייב אותי לדבר על עצמי. בגיל 38 עשיתי את הקורס ושם נפתחו לי העיניים. החלטתי שאני נוטש את החיים שלי ועזבתי את העבודה. הבנתי שאני עושה כל החיים משהו שאני לא אוהב. אני מאד טוב בניהול, אבל יותר נגררתי אחרי זה שאני טוב ומוערך בתפקיד אבל לא באמת אוהב אותו".

ההבדל בשעות העבודה: "מבחינת שעות הייתי עבד של המערכת והיום אני אדון לעצמי. זה יתרון. נולדתי מחדש. אני נגיש לאשתי ולילדים בצורה אבסולוטית. קודם עבדתי לרוב עד סביבות שבע בערב. יכולתי לצאת יום בשבוע יותר מוקדם, אבל שאתה מנהל 200 איש, עדיין צריך להיות קשוב לצרכים שלהם וזמין להם ולבעלי הבית ואתה מוותר על עצמך. אחרי השינוי, אין יום שבין ארבע לחמש אני לא עם הילדים. אם אני חוזר לעבוד בערב זה מרצוני, מבחירה, זה עסק שלי".

השינוי מבחינה כלכלית: "בתפקידים הקודמים היה שכר טוב, היה רכב צמוד, קרנות השתלמות, כל החבילה. נכון שלהיות עצמאי יותר קשה ולהגיע לאותה רמת שכר לקח הרבה זמן, אבל היום אני כבר מרוויח יותר".

תובנות: "אני ממליץ על המהלך, זה עשה אותי מאושר וניקה לי את כל הרעשים לגבי עצמי. העניין של להיות עם הילדים היה שיקול. זה היה מציק לי שהייתי צריך לקבוע יום בשבוע להיות עם הבן שלי, להיות מכוון כמו איזה רובוט".

"חשבתי שלעולם אני לא אעזוב את העבודה, עד שראיתי את הבת שלי בפעם הראשונה"

פרטים אישיים: שרון רגב אמיתי, נשואה, בת 43, אם לבת שנתיים, מרמת אביב.

תפקידים קודמים: "עסקתי בטיפול זוגי ולפני כן בטיפול באומנות בבתי סוהר ובמרכזי גמילה, ניהלתי מועדון חברתי בתל אביב של עמותת אנוש, שאליו היו מגיעים אנשים עם בעיות נפשיות".

השכלה: תואר שני בטיפול באמנות והסמכה כמטפלת זוגית.

שרון רגב אמיתי ובתה נגה. "רוצה שהילדה שלי תכיר ילדים משכבות אחרות"

תפקיד נוכחי: כיום נמצאת עם הפעוטה בבית. בימים אלה עוברת עם בן זוגה לפנימייה לגדל 12 ילדי אומנה. "זה לא בכובע טיפולי – נהיה אבא ואמא אומנים".

איך קרה השינוי: "כנראה שהיתה בשלות תת קרקעית, לא במודע. ברגע שבתי נולדה - התאהבתי בה ובאמהות. מבחינתי זה סוג של הגשמה. ילדתי בגיל מאוחר כשאני מסופקת מהקריירה והלימודים, ואני לא בלחץ להוכיח לעצמי או לעולם. עבדתי במקום מדהים, מרתק ומטורף תרתי משמע. עד שילדתי, הייתי מאד מסורה ומאד טוטאלית בעבודה. חשבתי שלעולם אני לא אעזוב שם, עד שראיתי את הבת שלי ולא היה אכפת לי יותר מכלום.

"לגבי הפנימייה, אנחנו באים לתפקיד ממקום של ערכים. אני מקווה שזו תהיה דרך חיים שלנו. אני רוצה שהילדה שלי תכיר ילדים משכבות אחרות באוכלוסיה ותגדל בסביבה לא חומרית".

ההבדל בשעות העבודה: "עבדתי ב-20 השנה האחרונות ממש מסביב לשעון עם אוכלוסיות קשות. היום אני אמא במשרה מלאה ואני נהנית להכין לה חביתה וסלט, זה עושה אותי מאושרת".

השינוי מבחינה כלכלית: "הסתדרנו הרבה בזכות אבא שלי, משום שהשכרנו את הדירה שהוא קנה לי ושכרנו דירה פשוטה וקטנה. גם בזכות גישה שאת מוכנה להתפשר יותר. הילדה הייתה איתי אז לא היו לנו הוצאות לגן. העבודה הקודמת היתה מאד מתגמלת, אבל לא מבחינה כספית".

תובנות: "אין אמת אחת. כל אשה עושה את הבחירות שלה לפי התנאים שמאפשרים לה ולפי החינוך שקיבלה בבית. אני לא במקום שיפוטי, לי זה עושה הכי טוב בעולם להיות איתה, יש אחרות שזה לא מתאים להן".

"אני מרגישה שניצחתי את המערכת"

פרטים אישיים: מיכל שטל דיסקין, נשואה, בת 40, אם לשתי בנות בגילאים 4.5 ו-6.5 וגרה בתל אביב.

תפקידים קודמים: "הייתי שכירה 15 שנה בתפקידים בכירים: שימשתי כמנהלת אפליקציות בחברת הייטק, באגד, וכסמנכ"לית טכנולוגיות בחברת תוכנה".

מיכל שטל דיסקין. "פעם בשבוע אני לוקחת את הבת שלי לים בצהרים. הגשמתי חלום"

השכלה: מהנדסת מערכות מידע.

תפקיד נוכחי: בעלת עסק עצמאי בוטיק סולושנס ייעוץ וניהול פרויקטים במערכות מידע.

איך קרה השינוי: "הציעו לי תפקידים בכירים מאוד – אחת ההצעות הייתה לנהל אגף BI של 300 איש באחת מחברות הטכנולוגיה המובילות בארץ. יצאתי מהריאיון ואמרתי לעצמי שממש לא מתחשק לי לקבל את התפקיד. אנשים שמבינים בתחום התפלאו מאד והבנתי שמשהו לא בסדר. חבר הפנה אותי לנטע, המרכז לפיתוח קריירה. אף פעם לא הייתי לפני כן בשום סוג של ייעוץ והייתי די אנטי. אמרתי להם 'התפטרתי ואני המפרנסת העיקרית בבית, אני צריכה לקבל החלטה במהירות'. התהליך היה לי מאד קשה, הוא קצת פסיכולוגי ומחטט בחיים שלך, אבל בסופו יצאתי עם החלטה מהפכנית ממש עבורי - מלהיות שכירה ובת להורים שכירים, להפוך לעצמאית. אני בן אדם מאד עצמאי ותמיד הרגשתי שאני איפשהו כנראה לא ממצה את עצמי. היום אני יכולה לבחור את הפרויקטים ואת הלקוחות, ואני עובדת עם מגוון גדול של סוגי עסקים".

ההבדל בשעות העבודה: "יום בשבוע אני חותכת את היום באחת וחצי ולוקחת את הבת הגדולה שלי מבית הספר והולכת אתה לים, שמבחינתי זה חלום שהתגשם. אני לא עובדת פחות, אלא הרבה יותר, אבל אני יותר גמישה. כשאני בונה את הלו"ז, אני יכולה לקבוע שאני אחר הצהריים עם הבנות ואחר כך לעבוד בתשע בערב שוב ולאף אחד לא אכפת. כשכירה לא יכולתי לעשות זאת. משרת ניהול מייצרת ציפייה של שעות עבודה נוקשות. אני מרגישה שהיום אני עושה יותר בכל – מתקדמת מקצועית, משקיעה במשפחה ובעצמי - כשאני מוצאת עצמי לעיתים רצה בעשר בבוקר, אני מרגישה שניצחתי את המערכת".

תובנות: "ככל שעברו השנים, והגיעו הילדים, הייתי בסביבה יותר ויותר גברית, רוב המנהלים הם גברים באחוזים ניכרים ביותר ויש לזה סיבה, יש פה איזושהי גישה והתנהלות חברתית שבאמת מאד מקשה על אישה שגם רוצה לראות את הילדים שלה להמשיך להתקדם ולהיות מנהלת. נשים אומרות לעצמן, שיורידו את הרגל מהגז, וזה לוקח 10-15 שנה. כשהן רוצות לחזור לתפקידי ניהול, אז כבר קשה להדביק את הפער. הרוב הוא גברי והמעגל הזה מאד בעייתי. רוב הנשים שהיו לא פחות טובות ממני והיו קולגות שלי, איפשהו נתקעו בתפקידים פחות בכירים. אני התקדמתי והיה לזה מחיר. היום, עדיין יש לי לקוחות שאני קובעת איתם אחה"צ. יש לי גיבוי מאד חזק מהבית - בעלי בימים האלה עם הילדים. זו גישה שצריכה לבוא מהבית, שהמשרה של האישה היא שוות ערך לכל הפחות.

"היום כיף לי בטירוף, נהייתי בן אדם מאד מאושר מהעבודה שלי. לאדם שקם בבוקר והוא לא מרוצה מהעבודה שלו, אני מציעה לבדוק למה, ולמצוא את הדרך לשינוי, הוא תמיד אפשרי".

"אנשים הרימו גבה ואמרו לי 'בגיל כזה לפתוח דף חדש? לא בטוח שזה נכון'"

פרטים אישיים: ענבל יעקבי, נשואה, בת 40 ואם לשלוש בנות, גרה בצור יצחק.

תפקידים קודמים: "עבדתי בתחום המסחר בניירות ערך, בחברות ברוקרים ובחדר העסקאות בבנק הפועלים".

השכלה: תואר ראשון במנהל עסקים בהתמחות של מימון בבינתחומי, תעודת יועצת פיננסית מבנק הפועלים, לימודי הסמכה לייעוץ תזונה טבעית ממכללת רידמן.

תפקיד נוכחי: יועצת תזונה טבעית ואורח חיים בריא, מעבירה סדנאות בנושא וטיפולים פרטניים.

ענבל יעקבי. "עצם זה שעברנו למדינה אחרת, נתן לי זמן לחשוב"

איך קרה השינוי: "עוד בלימודים לא הייתי ממוקדת שזה התחום שאני רוצה. בעלי רצה להגשים חלום וללמוד מנהל עסקים בקורנל בארה"ב. עברנו לשם לחמש שנים, שבמהלכם ילדתי את בתי הבכורה. היתה לי סכרת הריון ודרך זה נכנסתי לכל הנושא של אורח חיים בריא ואיך אני מטפלת בעצמי. זה תפס אותי במשבר מאד משמעותי, כי מעולם לא היתה לי בעיה תזונתית ולא התעסקתי בדיאטות. כשבתי נולדה, היה לי נורא חשוב לשמור על אורח חיים בריא בשבילה, והחלטתי שאני רוצה ללמוד את זה באופן רשמי. עצם זה שעברנו למדינה אחרת, נתן לי זמן לחשוב, זוהי פאוזה שמאפשרת להתכנס פנימה ולהבין מה מתאים לך. בסביבה שגרנו בניו יורק היתה הרבה מודעות לתזונה.

ההבדל בשעות העבודה: העבודה הקודמת היתה בשעות ארוכות, במשרה מלאה. היום עובדת בעיקר בבקרים, לוקחת את הבת הבכורה מבית הספר בצהריים כל יום. עובדת לפעמים אחר הצהריים.

השינוי מבחינה כלכלית: "אני משלמת מחיר, אני לא עובדת במשרה מלאה. אם יכולתי, העסק היה הרבה יותר משגשג".

תובנות: "גם אם לא הייתי נוסעת, צריך לעצור רגע לחשוב – ברגע שעושים משהו שאוהבים, זה מאד ממלא ומספק, גם אם הדרך לא פשוטה. כשאתה במקום שהוא לא נכון לך ולא טוב, אז זה חבל, זה משהו שאפשר לשנות. ייעצו לי לעשות תואר שני בתחומים של יחסי אנוש. אנשים הרימו גבה ואמרו לי 'בגיל כזה לפתוח דף חדש? לא בטוח שזה נכון'. וזה כל כך נכון, צריך ללכת עם הלב ולהעז.

"ברגע שהתחלתי להבין את החשיבות של אורח חיים בריא, הבנתי שאם הבת שלי תהיה במסגרות כל הזמן, אז לא אוכל לשלוט על מה היא תאכל. היה חשוב לי שהיא תאכל את האוכל שלה בבית, ולדעת שאני מקפידה על כל העקרונות שאני מלמדת".

"יום אחד הילד אמר לי 'אל תלכי לעבודה' וזה שבר לי את הלב"

פרטים אישיים: דנה כהן, נשואה בת 34 ואם לפעוט בן שנתיים וחצי מתל אביב.

תפקידים קודמים: "עבדתי שנים בתור עוזרת אישית למנכ"לי חברה גדולים ולבכירים במשק".

השכלה: תואר ראשון בכלכלה ותואר שני בתקשורת.

תפקיד נוכחי: עובדת כמזכירה בשלוחה שמתעסקת בקורסים וסדנאות במכללה.

איך קרה השינוי: "עבדתי בעבודת חלומות, זה להיות בטופ, להרגיש את כל הפינוקים שלמעלה. אבל זה מתאים לגיל מסוים. זו עבודה עד שמונה בערב לפחות. לא היתה שום אופציה לעבוד פחות. אחרי שנולד לי הילד, עוד המשכתי לעבוד שנתיים. יום אחד הילד אמר לי 'אל תלכי לעבודה' וזה שבר לי את הלב. אמרתי לעצמי 'אין סיכוי, סבתא לא תגדל לי את הילד'. כשחזרתי מהעבודה הוא כבר היה גמור, מרוסק וישן.

"הייתי בהתלבטות הרבה זמן. התפקיד עכשיו זה לא חצי ממה שעשיתי קודם. לפעמים זה מרגיש לי כמו טעות, אבל לפעמים אני אומרת שזה הדבר הכי טוב שיכולתי לעשות. בעלי צוחק שאני באס"ק (אווירת סוף קורס, כע"פ) מאז שאני שם. פתאום אני רואה שיש אנשים ברחוב, יש חיים אחרי הצהריים. זה שווה את זה".

ההבדל בשעות העבודה: עבודה עד שמונה בערב לפחות, כולל נסיעות לחו"ל, לעומת עבודה היום משבע בבוקר עד שתיים בצהריים.

השינוי מבחינה כלכלית: "בעבודה הקודמת היו הרבה פינוקים והטבות, אבל בעבודה היום אני מרוויחה משכורת טובה יחסית לשעות שאני עובדת".

תובנות: "זה לא צריך להיות ככה. אנחנו נשים מוכשרות. הייתי רוצה שיתנו אפשרות כל משרה לעבוד משרת אם. משרת אם זה לא עד ארבע שאת לא מספיקה להגיע לגן. אמהות הן מגדילות ראש, אבל לא יתנו לי את ההזדמנות כי אני הולכת הביתה מוקדם. אף בוס לא ירצה שהעובדת שלו תלך בשלוש כשהוא בא לעבוד ב-11".

"אנשים צעירים ללא ילדים, משקיעים שעות רבות בעבודה, בין אם מרצון ובין אם משום שאלה דרישות הארגון", אומרת ד"ר יעל יצחקי, מנכ"לית עמותת נטע, בעלת תואר שני בפסיכולוגיה חברתית ודוקטורט במנהל עסקים. היא מוסיפה כי "עם לידת הילד הראשון מגיעה ההבנה, שמה שבתיאוריה נראה טבעי, שילוב של עבודה עם גידול ילדים, הוא אמנם אפשרי, אבל לא פשוט כלל. כיום, בזכות הטכנולוגיה, ניתן לשלב עבודה מהבית עם גידול ילדים. שעות גמישות מאפשרות להורים לתמרן בין העבודה לבין טיפול בילדים".

ד"ר יעל יצחקי צילום: ג'ודי בן יוד

יצחקי מצביעה על כך שהדילמות הן פריבילגיה מסוימת, משום שהורים רבים חייבים לחזור מיד לעבודה כדי להתפרנס. "גם אם ההורים מרגישים צורך לטפל בילדיהם ולפרוש מעולם העבודה, ההמלצה תהיה לשמור על קשר כלשהו ולא להתנתק לגמרי", מייעצת יצחקי, "כי החזרה אחרי נתק ארוך עלולה להיות קשה. חשוב ללמוד, להתעדכן ולבצע עבודות, גם בהתנדבות, שניתן יהיה לשלב בקורות החיים". לדבריה, חשוב להקשיב לקול הפנימי. במידת הצורך, ניתן להתייעץ עם גורם מומחה, שיסייע להורה להבין מהו השינוי התעסוקתי שבו הוא מעוניין. פתרון שמתאים להורה אחד לאו דווקא מתאים להורה אחר, מבחינה אישית וכלכלית".