המועמדים הבולטים לנציבות הביקורת: רגזניים ובוטים

שני שופטי מחוזי דוד רוזן מתל אביב וצבי סגל מירושלים נמנים עם מועמדי שרת המשפטים איילת שקד לתפקיד נציב הביקורת על הפרקליטות. גם שמה של הסנגורית הציבורית הארצית עו"ד ענבל רובינשטיין מוזכר, וישנם כנראה שמות נוספים. אלא שהמועמדות של סגל ורוזן היא לא פחות ממתמיהה. שתי התכונות החשובות ביותר למבקר הם מזג ואתיקה, אולם בעברם הרחוק והקרוב של השניים יש לא מעט עדויות וראיות ששוללות את התאמתם לתפקיד רגיש של מבקר.

שמו של השופט צבי סגל עלה בעדותו של קצין המשטרה ערן מלכה, שותפם לדבר עבירה של עו"ד רונאל פישר ופרקליטת מחוז תל אביב לשעבר רות דוד. "את השופט סגל ראיתי אצל רונאל בבית. הוא חבר מאוד טוב של רונאל", סיפר מלכה, וגילה שחברות זו גרמה לפישר ולדוד לעלות לירושלים, לשכנע את היועץ המשפטי לממשלה לשעבר יהודה וינשטיין למנות את סגל לפרקליט המדינה. "אני יכול להגיד לך", אמר מלכה לחוקר מח"ש, "שהיתה מוטיבציה אדירה מצד רונאל לגרום לשופט סגל להיות פרקליט המדינה, תוך אמירות של רונאל שאם סגל יהיה פרקליט המדינה רונאל מסודר. לשאלתך, אני לא יודע מה הכוונה ב'מסודר', אבל אני מבין באמירות האלה שיש ביניהם קשר, אבל אני לא יודע מה בדיוק. אני מאוד מקווה שזה לא נכון כי בכל זאת מדובר בשופט מחוזי".

תגובתו של סגל באמצעות דוברת בתי המשפט היתה: "אם מישהו דיבר בזכותו של השופט סגל, הרי שהדבר נעשה ביוזמתו שלו. השופט סגל לא נכח בפגישה הנטענת ואינו מכיר את תוכנה. עו"ד פישר מעולם לא ייצג נאשמים בתיקים בפני השופט סגל והוא אינו מכיר את ערן מלכה ומעולם לא החליף עמו מילה וחצי מילה".

צעקות על קולגה

תגובה זו אינה שוללת לא את החברות ולא את הפגישה. אם מביאים בחשבון את שיטות העבודה של פישר, שהתמחה בערבובים שונים, גם במערכות אכיפת החוק, לא בלתי סביר שפישר הבטיח לסגל להשתדל עבורו אצל וינשטיין, שגם הוא היה סוג של חבר של פישר. פנייה של שופט מכהן לעורכי דין פרטיים בעניין מועמדותו לפרקליט מדינה היא בעייתית, גם כשלעורך הדין לא קוראים רונאל פישר. ההתרועעות הספציפית דווקא עם פישר מטילה צל כבד על שיקול דעתו של כבוד השופט, על בחירת חבריו ובמיוחד שתדלניו. 

מימין הנציבה לשעבר הילה גרסטל ושרת המשפטים איילת שקד צילום: יאיר שגיא, עמית שאבי

אירועים מטרידים אחרים נרשמו גם בעברו הרחוק יותר של סגל, באמצע שנות התשעים. מי שהיה נשיא בית משפט השלום בבאר שבע יוסף רבי התנגד נחרצות למינויו של סגל למחוזי. ואכן, כשופט מחוזי התפרסם סגל במזג חם במיוחד. סגל, ניל הנדל וגלעד גלעדי ישבו בהרכב שהרשיע את אל־עביד ברצח חנית קיקוס. סגל לא היה מוכן לסבול את עמדת המיעוט של הנדל וביטא זאת בצעקות שנשמעו היטב ברחבי היכל המשפט. מלבד התקרית הזאת, חמישה שופטים מהמחוזי בבאר שבע – הנשיא אפרים לרון, גלעד גלעדי, רות אבידע, יהושע פלפל ואליעזר ריבלין – פנו לנשיא בית המשפט העליון דאז אהרן ברק והביעו חוסר אמון גורף בסגל וחוסר נכונות להמשיך לעבוד עמו. בעקבות זאת הועבר סגל מבאר שבע לבית המשפט המחוזי בירושלים.

סגנון של "זהבי עצבני"

אצל רוזן בולטת בעיית המזג. כתיבתו בוטה, תוקפנית על גבול האלימה, גם כלפי המדינה וגם כלפי נאשמים. שני פסקי דין

בולטים שניכרת בהם תכונה זו של השופט הם הולילנד והדסק הרוסי. בהולילנד חבט בנאשמים, ובמיוחד באהוד אולמרט, בלשון קשה ביותר שלא פסחה על שום הטיה ומילה נרדפת לביטויים "ריקבון", "טומאה" ו"שחיתות". אפילו המילה "בוגד" השתרבבה לטקסט בנוגע לאולמרט. גם מהפרקליטות לא חסך גידופים וגינויים, כשביטל את כתב אישום נגד שני מנהלים בדסק הרוסי של סניף בנק הפועלים ברחוב הירקון בתל אביב. "המדינה פעלה בצורה פגומה ונפסדת. התנהלות המדינה גובלת בהתנהגות שערורייתית", כתב רוזן, שלפחות הוכיח כאן כישורי ביקורת פרקליטות, אף שהסגנון הולם יותר תוכניות רדיו בסגנון "זהבי עצבני".

נציב התלונות על השופטים אליעזר ריבלין בדק תלונה נגד התבטאות של רוזן בנושא הולילנד בכנס לשכת עורכי הדין. ריבלין קבע בעניין זה ש"אין השופט נהנה מחופש ביטוי חסר סייגים. עליו להיזהר באמירותיו, להימנע מאמירות לא ראויות או אמירות שאין בהן צורך. הפלטפורמה האמורה (הכנס ‑ מ.ש) אינה פוטרת שופט מן הצורך לנקוט את מידת הזהירות המתבקשת".