פרשנות
מתחמקת, מתחכמת ולא מקשיבה
לאחר שענבל אור שברה שיא בהחלפת עורכי דין, כעת היא לא מוצאת מי שייצג אותה. אור מאשימה את כונס הנכסים
יש בישראל למעלה מ־60 אלף עורכי דין וענבל אור לא מצליחה לגייס אפילו אחד. ה"הישג" הזה מתחרה בשיא נוסף, הפוך לקודמו: במשך כחצי שנה יזמת הנדל"ן העסיקה 13 עורכי הדין. ולמה אין מתנדבים נוספים שמעוניינים לייצגה? אור מאשימה את המפרק עו"ד איתן ארז שדרש לראות כמה שילמה לפרקליטיה, לאחר שגילה שמאות אלפי דולרים שולמו להם במזומן.
לארז יש אף חשדן במיוחד, אבל בינתיים הוא רוצה לדעת למה, כמה ולמי שולם לפני שיחליט אם לתבוע החזרים לקופת הפירוק. אבל אור טועה. חלק מעורכי הדין התפטרו עוד לפני שארז בכלל החל לפקפק בשכר הטרחה שהיא משלמת.
השאלה למה עורכי הדין ממהרים להתפטר מייצוגה ראוייה לדיון מעמיק. עורכי הדין, מטעמי חיסיון, מסרבים לפרט, אבל עיון בהחלטות בית המשפט יכול ללמד משהו על הנדרש מייצוג לקוח כמו אור: התחמקויות, התחכמויות ופרקטיקות בתחום האתי האפור מאפיינים את הלקוחה, ואור, מספרים עורכי דין שמכירים את התנהלותה, לא בדיוק מקבלת עצות והנחיות מעורכי דין.
ניתן לראות גם ירידה במדרג המוניטין בעורכי הדין שייצגו אותה. בהתחלה היו שמות מהשורה הראשונה כיעקב וינרוט, אילן בומבך, ברוריה לקנר, אודי ברזילי, יניב אינסל. בהמשך השמות הפכו לאלמוניים יותר, ונמצא מתאם: אלה שהאריכו (יחסית) בייצוג — הם גם אלה שהיו מוכנים ללכת רחוק מדי לטובת הלקוחה.
וכעת אין מועמדים לייצג את אור. זה לא נורא כי לחייב אין מעמד ממשי בפירוק.
נראה שהמוניטין של אור כלקוחה גרוע אף משל עורכי הדין שמוכנים לייצג כמעט כל דבר. נראה שלהם קווים אדומים והם מבינים שלא כל פרסום הוא בהכרח חיובי.