חרדי ההייטק

באחד מערבי השבת, כשהייתי אצל קרובי משפחתי, כל אחת מהנשים אחזה פעוט ביד ויצאנו לטיול קצר בשכונה. עצרתי את השיירה כשנתקלתי באחד השלטים המכוערים האלו נגד גיוס, שעוסקים ב"חרדקים" - כינוי שהדעות חלוקות לגביו: האם הוא ראשי תיבות של "חרדים קלי דעת" או פשוט משהו שמתחרז עם מקקים? "זה מכוער, את צודקת, אבל המעשים שלהם נגד עולם התורה מכוערים יותר, וזו מלחמה. אין פה פשרות", אמרה אחת מקרובותיי לנוכח השתהותי מול המודעה.

בין הציבור החילוני לציבור החרדי קיימת מתיחות רבה על רקע גיוס החרדים לשירות בצה"ל. נתונים חדשים של המכון הישראלי לדמוקרטיה, שהתפרסמו במרץ האחרון, בוחנים את הגיוס לצה"ל מזווית אחרת - התעסוקה. לפי הדו"ח, בהתייחס למסלול הנח"ל החרדי, "תרומתו לשילוב הבוגרים בתעסוקה ברורה - 91% מבוגריו עובדים או לומדים לקראת תעסוקה". ביחס למסלולי הגיוס לחרדים "שחר": שיעור התעסוקה בקרב בוגרים במסלולים אלו גבוה מאוד, והוא 90%.

"יש לזכור כי שילוב החרדים בצה"ל הנו המסלול האפקטיבי ביותר להעלאת שיעורי התעסוקה. צה"ל מקנה לבוגר המסלול הן השכלה ישימה והכשרה מקצועית, והן רכישת ניסיון במקצוע. פעילות זו מעלה את המסוגלות התעסוקתית של בוגר המסלול המשרת בצה"ל יותר מבכל מסלול אחר". כך אמר עוד ב־2011 ראש תומכ"א לשעבר, תא"ל אמיר רוגובסקי, על מסלולי שחר.

צילום: אלכס קולומויסקי

אולם, כשאני קוראת את המחקר שמוצא קורלציה בין גיוס חרדים לשילובם בשוק התעסוקה, אני צוחקת. המספרים יפים ונכונים, אבל גם לחלוטין חסרי משמעות. זאת, משום שהציבור החילוני בישראל מפספס נקודה קריטית: שיעורי הגיוס (העולים) בציבור החרדי וגם שיעורי התעסוקה העולים בו (שיעור הגברים העובדים הגיע ל־50% ב־2015, לעומת 39.5% ב־2009) לא מסמלים את השינוי שהחברה החילונית והפוליטיקאים מנסים לכפות עליו, אלא את השינויים שהציבור הזה עובר בעצמו. הציבור החילוני חייב להבין ש"חרדים" הם לא מקשה אחת. החברה החרדית מחולקת לעשרות תתי־קבוצות, ולכל אחת מהן ניואנסים משלה.

נכון, חלקים מהציבור החרדי הולכים ונעשים מזוהים יותר עם הישראליות המיינסטרימית: הגברים כנראה ישמעו בבית נשים שרות, ילבשו מכנסי ג'ינס, ילכו לראות משחק כדורסל מדי פעם ויגלו בקיאות מרשימה בתרבות הפופ החילונית. זה גם אומר שהם כנראה יתגייסו לצבא. אבל גם אלה מתוכם שלא ישרתו, סביר להניח שיעבדו.

במי תלויה ה”אשמה"? כנראה בכך שבשביל לקבל מידע על הנעשה בעולם החיצוני, החילוני, לא צריך יותר לברוח לספרייה, אלא אפשר לקבלו בלחיצת כפתור. כשיש לגוגל תשובות לכל השאלות, מה שיש לגדולי הדור להציע נהפך לקורץ פחות. חיי הדלות קורצים פחות, והדרך לבריחה מהם עוברת בשוק התעסוקה.

המודרניזציה הזאת היא הסיוט של גדולי הדור. צאו לסיבוב ברחובות רבי עקיבא בבני ברק או גאולה בירושלים, ותוכלו לראות על כל לוח מודעות מזדמן הזמנה לכנס בנושא "נזקי הטכנולוגיה". אלה הנושאים שעליהם דיברו איתי כשהייתי נערה בסמינר, ובהם נתלו כמעט כל חוליי העולם. אייפון? מלחמות. אינטרנט? סרטן. הרבנים מודאגים, אבל זה לא רק בגלל צה"ל, אלא בעיקר בגלל טים קוק, מנכ"ל אפל, יצרנית האייפונים.

הציבור האולטרה־חרדי נמצא כרגע בקרב הישרדות על כל בחור. מול טכנולוגיה שמאפשרת לצעירי המגזר לגלות את העולם החיצון ולברוח משלשלאות עוּלה של תורה, ומול מפלגות שרצות על כרטיס ה”שוויון בנטל" המאיים כל כך - נדרשת מלחמה חסרת עכבות.

התוצאה היא ציבור נחוש יותר, רדיקלי יותר, משוכנע יותר בצדקת דרכו ולוחמני בהרבה. בחדשות הדברים הללו בדרך כלל לא מתפרסמים, אבל ההפגנות שצעירים ליטאים מרימים כשבחור ישיבה נעצר על עריקוּת יכולות לגרום לדפני ליף לאכול את הכובע בקנאה. הבחורים האלה, שהם עדיין המיינסטרים החרדי, לא יתגייסו גם אם יובטחו להם משכורות עתק ופנסיה תקציבית, אף שחלק מהם יסטו בהמשך מה"דרך" ויצאו לחפש עבודה.