עו"ד מיה ליקוורניק בראיון פרישה: "גם גורילות יכולות להיות חיה נכחדת"

1. מה שקורה בים נשאר בים

מיה ליקוורניק לא נוהגת. אחת מעורכי הדין המוערכים בישראל, שהובילה את אחת הפירמות הגדולות כאן, דמות מפתח בענף וגם בעסקאות גדולות במשק, אשת אמונם של בכירים, דוגמה חריגה לאופן שבו נשים יכולות להגיע לצמרת השוק הזה. אשה שיכולה לעשות הכל. חוץ מלנהוג. "אין לי הסבר לאיך זה קרה", היא אומרת. "התחלתי ללמוד נהיגה, איכשהו לא ניגשתי לטסט, זה פשוט קרה ובשלב מסוים זה הפסיק להפריע לי. היום אני ממש פוחדת לעלות על הכביש. אני אדם חולמני, בכביש צריך להיות נורא מרוכז וזה נורא מפחיד אותי, חוץ מזה אני אוהבת שיש לי נקודה שחורה, גיבנת כזאת. האשה הזאת לא נוהגת. אני יכולה לנסוע למקומות בקפריזיות, אבל אני רק צריכה שמישהו יסיע אותי לשם".

הדימוי של ליקוורניק בענף הוא של "אשה חדה, חכמה, יודעת להאיר פנים אבל גם להיות נוקשה כשצריך", כדברי קולגה שלה. מעט מפתיע לשמוע אותה מתארת את עצמה כחולמנית ולא מרוכזת. "אבל כיום לפחות אני יכולה להתגאות בזה שיש לי רישיון לכלי תחבורה כלשהו". ליאכטה. לפני יותר מעשור עשתה קורס סקיפרים, "בגחמה של רגע. הייתי במפגש של הגרעין שלי, ישבתי עם חברה מכיתה א', אמרתי לה בספונטניות 'בואי נעשה רישיון סקיפר', ובתוך שבוע היא צלצלה וארגנה לנו מפגש. יש לי סירה עם שותפים. פעם הפלגתי המון, היום מוציאים אותה בקיץ להפלגה בים התיכון.

מיה ליקוורניק בביתה בתל אביב. "אני לא מאלה שרוצים שיוציאו אותם מהמשרד באלונקה". איפור: שיראז סוטו (סמאשבוקס) צילום: תומי הרפז

"הים מאוד משמעותי לי", היא אומרת. "קודם כל כי ברגע שאתה עולה על סירה הים כובש אותך מיד. זה לא כמו חופשה בחו"ל שבה לוקח שלושה ימים להסתגל לחופש. לים אתה צריך להתמסר ישר, להיות ערני ודרוך למה שקורה סביבך. שנית, הוא משטח היררכיות ומעמיד את כולם באותו קו, מוריס (קאהן), מיה ודיאנה — כולם שווים בפני הים, וזה יתרון ענק. מושכים את החבל, מקפלים מפרש, אני אוהבת את זה. גם הפוליטיקלי קורקט נשאר ביבשה. זה פרוע, יש מילים גסות, זה עושה לי ממש טוב".

יש איש עסקים או קולגה שהפלגת איתו ועל היאכטה התגלה כבעל אופי בלתי נסבל, או שאיבד את העשתונות בים?

"מה שקורה בים נשאר בים".

2. בסוף נהיה משעמם

"כשכולם ייתקעו פה אני אפליג לי לתוך השקיעה", אומרת ליקוורניק (60) בחיוך. גם עכשיו היא מפליגה, אחרי שבתחילת השנה עזבה את הפירמה שנושאת גם את שמה. אבל בניגוד למה שאולי השתמע מרוח הדברים עד כה, היא מכוונת דווקא לפעילות ציבורית. "אני רואה את עצמי מנכ"לית של משרד ממשלתי, או בתפקידים בכירים במגזר השלישי, באוניברסיטאות, בבתי חולים, כל האן.ג'י.או'ז הגדולים בארץ שלא מנוהלים כמו שצריך או מנוהלים בידי האנשים הלא נכונים. אני חושבת שאני טובה בצמתים של ניהול־פוליטיקה־רגולציה. עסק שנמצא בנקודת משבר, שצריך טרן אראונד, יכול מאוד לעניין אותי. יש לי הרבה אנרגיות לדבר כזה. לביתי כבר עשיתי מספיק. בסוף אוכלים מצלחת אחת".

בסוף אוקטובר, בהודעת הפרישה שלה ממיתר, ליקוורניק, גבע, לשם, טל ושות', מסרה ליקוורניק: "בסוף השנה אחגוג 60 והבנתי שאני מספיק צעירה כדי לפתוח בקריירה חדשה". ההודעה התקבלה בענף בהפתעה — ליקוורניק היתה אחד השמות הבולטים בו, בעיקר במיזוגים ורכישות, ייעוץ לחברות טכנולוגיה ומשקיעים בתחום, דיני ניירות ערך וממשל תאגידי. אבל מי שעקב אחריה מקרוב היה יכול למצוא רמזים מטרימים, למשל כשהודיעה כבר לפני עשור, בראיון ל"גלובס", שלא תישאר בפירמה אחרי גיל 60. לה הכיוון היה מאוד ברור.

היועץ המשפטי אביחי מנדלבליט צילום: יואב דודקביץ

הגיל הוא זרז לשינוי, אבל הוא גם מביא איתו חששות. "אני מקווה שלא חיכיתי יותר מדי זמן. העולם שייך לצעירים יותר, וכשיוצאים מאוחר קשה לקבל הזדמנות להוכיח את עצמך בתחומים חדשים. אני בטוחה שאם הייתי עושה את זה לפני עשר שנים היו לי הרבה יותר הזדמנויות. בכל מקרה ידעתי שאני עושה את הצעד הזה גם אם לא אמצא את התפקיד הבא".

התעייפת? זה נהיה קשה מדי?

"לא עייפתי ולא קשה לי. מיציתי. זה בא מתוך רצון להתחדשות. אני אדם עם המון אנרגיות, רגילה ל־16 שעות 'על הכביש', אדם שכל כולו בפנים, אז חשוב לי שהשעות האלה יהיו מעניינות. אני צריכה לבוא בבוקר ושמשהו ידליק אותי, יאתגר אותי. בשנים האחרונות הרגשתי שאני מאבדת את זה, מרגישה פחות חדוות יצירה. התחלתי למצוא את עצמי די חסרת סבלנות לחלק מהדברים. זה תפקיד שבו את משמשת יועצת, חברה, פסיכולוגית, לעתים גננת. אהבתי את הטיפול במשברים, להביא מהניסיון והידע שלי לצורך עצה עסקית, לא בהכרח משפטית. אבל החוזים די חוזרים על עצמם, עסקה של מיליארד דולר דומה מאוד לעסקה של 50 מיליון. עולם ההייטק, בעיקר של סטארט־אפים בתחילת הדרך, עדיין מדהים בעיניי, שם אותך בקצה של העשייה הכי מרתקת, אבל ביתר התחומים העשייה נהפכה לרוטינית. נשארתי עד עכשיו בזכות החוויה המדהימה של לבנות את העסק הזה ממשרד של כעשרה אנשים למשרד של יותר מ־400 עורכי דין ומתמחים. אבל אני לא מאלה שרוצים שיוציאו אותם מהמשרד באלונקה, ואני רוצה להספיק עוד משהו".

ההספק שלה בשנים האחרונות מרשים, והזניק אותה לצמרת. ליקוורניק היתה שם בסדרה ארוכה של עסקאות, והתפקיד שלה, אף שנותר מאחורי הקלעים, היה משמעותי. "היא הדיל־מייקרית הכי טובה שאני מכיר", אומר עורך דין שעבד לצדה בכמה עסקאות. "כיום לא מספיק להיות רק עורך דין טוב, ואצלה יש שילוב של ידע משפטי והבנה עסקית נדירים. בישיבות דירקטוריון היא יודעת לקרוא את החדר, ויודעת להגיד ללקוח את האמת בלי לעורר אנטגוניזם". עורכת דין אחרת מספרת: "ראיתי אותה משכנעת את הצד שלנו, את הלקוח, לרדת מהעץ, לא לפעול בעידנא דריתחא ולקחת שני צעדים אחורה. היא יכולה לשנות ככה את הקו בדירקטוריון".

עו"ד נדב ויסמן. שותפה והתובע של אזריה. "לא ידע למה הוא נכנס" צילום: יריב כץ

זה מה שהפך את ליקוורניק לנכס עבור לא מעט חברות. "יש כסף בצד אחד של השולחן, והמטרה היא להעביר אותו לצד השני בהצלחה", היא מנסחת בפשטות את המטרה שלשמה עובדים כולם. "עורך דין טוב יודע להביא עסקה כזאת לקו הגמר, אבל הערך המוסף שלנו הוא כיועצי אמון, מונח שדני (גבע, שותפה) טבע לפני הרבה שנים. אנחנו יודעים להגיד ללקוח 'זה לא טוב' או 'זה מוגזם, זה אגרסיבי'. החלטות כגון להביא לחברה מנכ"ל לא נכון יכולות להרוג עסק. אנחנו שם בכל הנקודות האלה, והלקוחות שלנו סומכים עלינו בזכות הערך המוסף הזה".

הנאמנות של רבים מהלקוחות האלה היא מבחינתה מדד ההצלחה המרכזי, כמו גם העובדה שהם שלחו אליה במשך השנים עוד ועוד לקוחות. עדות אחרת להערכה שזכתה לה, היא אומרת, היתה "כשלקוחות שישבתי מולם בעסקה פנו אליי אחר כך וביקשו שבעסקה הבאה אשב לצדם. אלה מחיאות כפיים משמעותיות".

במרוצת השנים סיפקה, בין השאר, ייעוץ וליווי משפטי אישי וצמוד לגזית גלוב, כולל המיזוג של אקוויטי וואן וריג'נסי בעסקה של יותר מ־12 מיליארד דולר (ראו גם מסגרת); למזרחי טפחות בכל הנוגע לתגמול; לאקס ליבריס (שאותה ליוותה בארבע העסקאות שבהן נמכרה); ולקרן האמריקאית פרנסיסקו פרטנרס, שקנתה כאן בשנים האחרונות חברות בכמיליארד דולר. אינספור עסקאות רשומות על שמה, אחת האחרונות היא מכירת מפעל קוטלב של קיבוץ חניתה לחברה האמריקאית אייברי דניסון. היא צברה ניסיון אדיר ומוערך בטיפול כולל בחברות ציבוריות ופרטיות ובהתמודדות עם הרגולציה, אבל כאמור האהבה הגדולה שלה נהייתה עם השנים ההייטק, ובעיקר חברות סטארט־אפ. "שם, בשנים הראשונות של החברה, אני מרגישה חלק מההנהלה, חלק מההתלבטויות האסטרטגיות, לאיזה כיוון הולכים. אני מאוד אוהבת להיות חלק מהחשיבה הזאת".

אליעזר פישמן. "כואב לי עליו מאד" צילום: אוראל כהן

3. האשה שטרפה את השוק

ויש עוד התמחות שליקוורניק פיתחה בשנים האחרונות: היא הובילה את המשרד לסדרה של מהלכי מיזוג, בליעה ופירוק של פירמות אחרות, שטלטלה את הענף. "מדובר במשרד קטן שנהפך למיני־אימפריה", אומר עורך דין מוכר, ומייחס לליקוורניק עצמה חלק משמעותי מהשינוי. "יש בה משהו איכותי, לא קונבנציונלי. והיא גם לא מתנחמדת, אני זוקף את זה לזכותה. יש לה אישיות ודעות עצמאיות".

אבל לא כולם שופעים רק מחמאות. היו גם לא מעט אנשים שמתחו ביקורת על ההתרחבות האדירה של מיתר ליקוורניק. הפירמה שלהם לא היתה היחידה שעשתה זאת, אבל בהחלט הובילה את המגמה של גיוס עורכי דין כוכבים, שהביאו איתם לפעמים עוד עשרות עורכי דין שעבדו איתם ואת הלקוחות הגדולים שלהם, מגמה שמאפשרת לפירמות המתרחבות להיכנס לתחומים חדשים, להיהפך למשרדי־ענק ולמשוך עוד לקוחות גדולים במשק הישראלי, כמו גם לקוחות בינלאומיים. כך הגיעו למשרד, בין השאר, עו"ד אריאל עמינצח, שהביא את תנובה; השותף רלי לשם, שהביא את מכתשים אגן, לימים אדמה; ודליה טל, שהגיעה במסגרת המיזוג עם משרד קנטור אלחנני טל, והביאה את בנק לאומי. אחרי עזיבת מנכ"לית הבנק גליה מאור, אגב, חלק מהפעילות המשפטית של לאומי נדדה ממיתר ליקוורניק, מה שעורר רינונים על כך שאפילו הפירמה שמצטיינת במיזוגים קצת נכשלה במיזוג הזה. ליקוורניק אומרת כי "לאומי הוא עדיין לקוח חשוב בפירמה. תמיד אפשר לעשות עוד אבל בעיניי זה מיזוג שהצליח מאוד". עם זאת, יש במשרד מי שטוענים כי בעוד המיזוג אכן הצליח בתחומי המימון והנדל"ן, דליה טל עצמה לא השתלבה בדנ"א של המשרד, וספק אם שותפותה האישית בו תאריך ימים.

תהליך המיזוגים ושאיבת עורכי הדין מהמתחרים היה ארוך, אבל מכוון מאוד. "בשנות התשעים היינו מהראשונים שנכנסו לתעשיית ההייטק, ואיתה צמחנו כמו סטארט־אפ. הבנו שאם אנחנו רוצים לייצג את המיקרוסופטים של העולם, או היום כבר הגוגלים של העולם, אנחנו צריכים לייצג את בנק לאומי, כי השחקנים הגדולים רוצים להסתופף בחברה הזאת. בגידול טבעי קשה להגיע לזה. ככה זה כשאתה רוצה לשחק במגרש של הגדולים שמגיעים מחו"ל, אבל זה נכון גם לשוק המוסדי בארץ: גופים גדולים רוצים מעטפת אנד־טו־אנד ומשרד עם מוניטין שיאפשר למנהלים שלהם לישון בשקט. לכן אתה צריך לספק מגוון תחומים שעוטפים גוף גדול: מסחרי, קורפורט, ליטיגציה, דיני עבודה, הגבלים עסקיים, מס, רגולציה, בהייטק גם טכנולוגיה וזכויות יוצרים, יש לנו מחלקת נדל"ן גדולה. כל מחלקה כזאת היא שער כניסה למשרד, וכשהלקוח מרוצה את יכולה למכור לו שירותים נוספים. אבל אני מודה שאם לפני עשר שנים היית אומרת לי שיהיו בארץ משרדים של יותר מ־300 עורכי דין לא הייתי מאמינה".

ליקוורניק כסקיפרית

גודל לא יכול להיות גם מכשול? אין גבול עליון לצמיחה?

"הגבול העליון הוא ניגוד עניינים, שיכול להיווצר בשוק קטן כמו זה שיש כאן. לא פעם אנחנו מוצאים את עצמנו בסכסוך שבו שני הצדדים פונים אלינו, או שפונים אלינו נגד לקוח שאנחנו מייצגים. זו תקרת הגודל, אבל אני לא יודעת אם כבר הגענו אליה. אינטואיטיבית אני מרגישה שהגענו לרוויה, אלא אם כן המשק יצמח. אני לא בטוחה שנראה בשנים הקרובות צמיחה כלכלית ראויה, וזה ישפיע על הגדילה של המשרד".

תרבות הבליעה של מיתר ליקוורניק זעזעה את הענף יותר מפעם אחת. הבולטת שבהן נרשמה כשהמשרד משך אליו את עו"ד איל רוזובסקי, שותף בצלרמאיר פילוסוף, שהביא איתו 20 עורכי דין; העזיבה שלו הצטרפה לעזיבה של שני בכירים נוספים במשרד (כולל מיקי צלרמאיר עצמו), והפירמה פשוט התפרקה. התעורר חשש שהענף צועד לכיוון של טריאופול, מצב שבו שלושת המשרדים הגדולים פשוט יבלעו או יפרקו את כל מי שמתחתם. ליקוורניק מאמינה שלמשרדי בוטיק עדיין יש מקום, אבל מודה שכן, יהיה להם קשה יותר: "אני מניחה שזה לא מצב פשוט עבור המשרדים המסחריים הקטנים, שמתקשים לתת מענה מול הפתרונות שנותנים המשרדים הגדולים. יש משרדים כמו ארדינסט בן נתן טולידאנו ושות' שעדיין יש להם לאן לצמוח, יש תחומים שאין להם, ולכן אנחנו רואים בענף פעילות ענפה של מיזוגים. אני מניחה שנראה עוד ועוד כאלה, וכן, יהיו גם משרדים שייעלמו. ברור שלמשרדי בוטיק של 40-30 עורכי דין קשה להתחרות במשרדים הגדולים, ולא כולם ישרדו".

האחריות שלה, היא אומרת, היא גם לעובדים: "קרוב ל־500 משפחות נסמכות על שולחן המשרד הזה. היד רועדת כשפותחים את דלת המשרד, זו המון אחריות". וההצלחה שלו, לדבריה, תלויה במצבו הכלכלי של המשק, ביכולת שלו להציע יותר, וגם ביכולת שלו לא לתת לטכנולוגיה לנצח אותו. או במילים אחרות, לדבריה, גם לגדולים קשה. "יש עדיין הרבה תחרות וכדי להצליח ולהישאר בצמרת אתה צריך להוכיח את עצמך בכל בוקר מחדש. והטכנולוגיה מאיימת על התעשייה שלנו. צריך להיות מוכנים לזה, כי זה תהליך שאנחנו כבר רואים: בינה מלאכותית תחליף את כל הפעילות הרוטינית. כבר עכשיו אפשר להוריד חוזים מהאינטרנט, ובחוזי מכר פשוטים, חוזי שכירות ועוד יהיה פחות ופחות צריך עורך דין. היתרון יהיה למי שנותן ערך מוסף, כאמור לפעמים משלמים לנו כדי לדעת להגיד לבעלים לא, למשל. או מקרים שבהם קיבלתי טלפון לקוני מלקוח, 'סגרתי עסקה, אני קונה את זה ב־100', ואז התברר שיש עוד 60 נושאים שצריך לתפור. עורך דין שראה עשרות עסקאות יודע לעשות את זה. אומרים שהמשרדים הגדולים הם גורילות, אבל גורילה יכולה להיות גם חיה נכחדת. רק משרדים שיידעו לשלב גודל עם ערך מוסף יישארו בקצה פירמידת המזון. גורילה נמצאת בקצה הפירמידה שלה לא רק בגלל הגודל, אלא גם בזכות האינטליגנציה שלה".

ליקוורניק כסטודנטית

4. הגאווה היא דווקא כישלון

מיתר, ליקוורניק, גבע, לשם, טל ושות' הוא אחד משלושת משרדי עורכי הדין המסחריים הגדולים בארץ (לצד הרצוג פוקס נאמן וגולדפרב זליגמן), והוא היחיד ששמו כולל גם אשה (אפילו שתיים, ליקוורניק ודליה טל). שיעור השותפות במשרדי עורכי דין אמנם עולה בהתמדה (במיתר הן כיום שליש מהשותפים, וכחצי ממספר השותפים הטריים), אבל לצמרת הפירמות הגדולות הן עדיין בקושי מגיעות. "אני מקווה שבעתיד נראה יותר שותפות משמעותיות, גם בשם הפירמה", אומרת ליקוורניק. "לנשים יש התמודדות קשה יותר במגזר העסקי. אני מעודדת מהשינוי שקורה בתחום הפיננסים, יש היום שלוש מנהלות בנקים, אבל משום מה השינוי הזה עדיין לא מחלחל לחברות הביטוח או לבתי ההשקעות. אני תמיד מרגיזה בעלי פירמות וגם בעלי חברות כשאני שואלת כמה נשים יש שם, בצמרת, בדירקטוריון, בהנהלה. זה נושא שאסור להתבייש לדבר עליו, כי השינוי לא יקרה מעצמו. הוא מתרחש, אבל הוא אטי, בטח במדינה צבאית כמו שלנו, וזה לא מספיק".

נשים, היא אומרת, "מביאות לשולחן פחות טסטוסטרון, לא רק את הצורך לנצח ולהוכיח אלא גם להכיל". וכן, נשים גם חוטפות, אבל לטענתה לא משום שהן נשים, אלא "כולם בצמרת חוטפים". למשל במקרה של נגידת בנק ישראל קרנית פלוג, היא אומרת: "לפניה היה נגיד ייחודי מאוד, מאותרג מכל כיוון, פקיד אהוד באופן חריג, אישיות יוצאת דופן, עצמאי, אלגנטי ואנושי, נדיר בשמי הכלכלה הישראלית, שזכה בצדק להרבה הערכה. לא הוגן להשוות נגיד שממש הלך על המים למי שבא אחריו. לא משנה מי היה בא אחריו — בהשוואה אליו כולם חוטפים".

האג'נדה הפמיניסטית, אם כן, עומדת אצלה ברקע, גם אם לא בחזית. והיא לא האג'נדה היחידה. כשהיא מתבקשת לבחור תיק אחד שמזכיר לה למה הגיעה למקצוע בכלל, היא חוזרת ליוזמת השלום "המפקד הלאומי", שהובילו עמי איילון וסרי נוסיבה. "זה אחד הדברים שאני הכי גאה בו. ליוויתי את עמי איילון, יצאנו במשאל שעליו חתמו 400 אלף אנשים משני הצדדים. זה החל כהרפתקאה של מו"מ עם הרשות בכל מיני אתרים סודיים ונגמר בעוגמת נפש, כי הפלסטינים נסוגו מהעמדה שלהם. אבל בעיניי זה היה מהלך ייחודי, כי זאת היתה הפעם הראשונה שבה ירדו לעם הפלסטיני לבקש את תמיכתו בעקרונות שנחתמו. כמובן שיצאנו לדרך נאיביים מאוד, כמו כל מי שלראשונה נוגע בעולם הזה ואז מתפכח. אבל תארי לך שזה גם היה מצליח? וואו".

5. עורכי הדין עובדים קשה מדי

ליקוורניק גדלה בגבעתיים וגם בארצות הברית ובאנגליה, שאליהן נדדה המשפחה בעקבות עבודתו של אביה הכימאי. באוניברסיטה למדה ספרות אנגלית ופילוסופיה לפני שהחליטה ללמוד גם משפטים. היא התמחתה בהרצוג פוקס נאמן, עבדה שנים אחדות בארץ ובניו יורק, והגיעה למיתר לפני 23 שנה. עו"ד צבי מיתר עצמו, אגב, עזב את המשרד כבר בשנת 2000, כמה שנים אחרי שייסד עם אחיו שמואל ועם מוריס קאהן את קבוצת עורק, שהצמיחה בין השאר את אמדוקס וגם היתה מהלקוחות הראשונים שאפשרו למשרד להיכנס לעולם ההייטק.

ליקוורניק עם שותפיה מימין דני גבע וישראל (רלי) לשם. "אנחנו יועצי אמון" צילום: עמית שעל

ליקוורניק נשואה לאוצר האמנות עמי שטייניץ, ובמשך הקריירה שלה, היא אומרת, הוא היה ההורה העיקרי לילדיהם (שירה, סטודנטית לחינוך, וערן, אחרי צבא). "נהניתי מפרגון גדול שלו לקריירה שלי", היא אומרת. "ועמי הוא גם המצפן המוסרי של הבית. הוא עוסק כל חייו בפעילות התנדבותית. נורא קל ללכת למשרד של מיתר, לסגור את הדלת מאחורייך והעולם נראה טוב, עולם של מצליחים. עמי תמיד משאיר אותנו עם עיניים פקוחות לרווחה".

איזה מחיר שילמת על השילוב של הורות עם קריירה? איזה מחיר שילמו הילדים?

"אין אשה קרייריסטית שלא משלמת מחיר. יש המון ניהול רגשי אשמה — את מרגישה שאת לא מספיק עם הילדים, או לא מספיק עם הבעל או לא מספיק בעסק. נראה שילדיי לא כועסים עליי, הם אנשים שלמים ומאושרים, אבל מה אני יודעת. לא הייתי בכל נקודת זמן חשובה להם. ואני רואה את עורכי הדין הצעירים שלנו, הורים לילדים שעובדים כל כך קשה ולא ישנים בלילה עד שאין להם אוויר. זה קשה גם פיזית, אבל בסוף זה עובר ואז פורשים, כמוני".

מיתר ליקוורניק ספג במרוצת השנים לא מעט ביקורת על עומס, בין השאר כשמתמחים הגישו תלונות רשמיות לתמ"ת ותיארו לחץ כבד, כולל שעות עבודה ממושכות, עבודה בסופי שבוע ודרישות לא סבירות. ליקוורניק טוענת שהמצב משתנה בהדרגה: "בשנה האחרונה המשרד הגדיל את מספר המתמחים בכ־20%, מה שצמצם מאוד את העומס, ועכשיו היקף העבודה שלהם הוא 90% מעורך דין בשכר במשרד. ואנחנו מציעים למתמחים את תנאי העבודה הטובים בענף, השכר הגבוה ביותר, 9,000 שקל בחודש, וגם בונוס כספי למי שנשאר במשרד אחרי ההתמחות והבחינה".

ליקוורניק תמשיך להשתמש בחדר שלה במשרדי הפירמה, ותייעץ לה. אבל היא כבר מחפשת את התפקיד הבא, כאמור במגזר הציבורי, במסלול הפוך לכיוון המקובל בדרך כלל של מעבר מהמגזר הציבורי לפרטי. שינוי דומה עשתה לאחרונה מיכל הלפרין, שעברה מלהיות עורכת דין במגזר הפרטי לתפקיד הממונה על ההגבלים העסקיים. "בעיניי הלפרין עשתה דבר מדהים", אומרת ליקוורניק. "והיא האדם הנכון במקום הנכון, היא מכירה את העולם הזה מכל צדדיו. מעט אנשים עושים את המסלול הזה כי אתה נתפס ככבול באינטרסים שלעולם לא תצליח להשתחרר מהם, וזה חבל. כשמינו את עו"ד דוד חודק לראש הוועדה לבחינת התנהלות ההשקעות של גופים מוסדיים כולם אמרו 'איך אפשר? הוא מייצג את הטייקונים!', ובסוף הוא הציע מסקנות כל כך מקצועיות וענייניות. יש תפיסה שאם אתה מייצג לקוחות אתה יכול להיות רק דבר אחד. אבל אתה לא אזרח? המדינה לא חשובה לך? אתה לא יכול לראות דברים לגופו של עניין?".

השותפה דליה טל. ספק אם השותפות תאריך ימים צילום: אוראל כהן

ומה יקרה אם לא תמצאי את התפקיד הבא?

"יש לי רשימה ארוכה מאוד של 'דברים לעשות לפני שאמות': אני רוצה ללמוד היסטוריה, במיוחד של המזרח התיכון ואסיה, לימודי מגדר, יין, שפות, ללמוד מוזיקה, לא יודעת אם אספיק את הכל. לכן אם לא אמצא זה ממש לא נורא".

* * *

ליקוורניק על סדר היום

"מאמינה במס ירושה; פישמן היה הבעיה; צריך שינוי בנורמות של הבנקים והמוסדיים"

צפית את התרסקות הטייקונים הממונפים?

"לא. כולם מתרכזים בזה שלקח, אבל לא בצד הנותן, שנהג בחוסר אחריות. את זה ראיתי, את הבנקים והמוסדיים נותנים סכומי עתק בלי בדיקות כמעט, עם יד קלה מאוד על ההדק. היו רגעים שלא האמנו שזה קורה. כשחוגגים, כולם רוצים להיות על רחבת הריקודים. אני מקווה שהנורמות של שני הצדדים ישתנו, אי אפשר לצלוב רק צד אחד, ואני לא חושבת שעד היום מישהו נתן את הדין על ההפקרות שבמתן הכסף".

אליעזר פישמן לקוח שלכם כבר 20 שנה. עכשיו הוא בפשיטת רגל.

"מצב החברות שלו יחסית על הכיפאק, הבעיה היא אליעזר עצמו. היתה לו המשקולת של ההשקעה בלירה הטורקית, זו דוגמה למשהו שלא היה צריך לקרות. כואב לי עליו מאוד, אני מכירה אותו ואת משפחתו אישית. הוא עשה כמה טעויות, ונפל בהתחייבויות האישיות, כי לקח את החובות באופן אישי".

מה לגבי הקיטוב החברתי?

"פערי ההכנסה הם בעיה גדולה שצריך לטפל בה. מערכת המס בארץ מעוותת ולא שקופה. אני מאוד מאמינה במס ירושה: שימוש מידתי בו יאפשר לציבור הרחב להשתתף בצבירת ההון של אנשים. אדם כמוני, שצבר הון, כשיגיע הרגע ומסת ההון הזאת תעבור לילדיי — מבחינת צדק חברתי ראוי שנתח ממנה יעבור לקופה הציבורית, ואני מקווה שייעשה בו שימוש לטובת הציבור".

עורכי הדין הם המקף בין ההון לשלטון?

"אף פעם לא הרגשתי שאנחנו יכולים להשפיע השפעה לא ראויה, להפך, כנציגים של הלקוחות נחשדנו מראש כמי שמעלים טענות לא ענייניות. כמדינה קטנה ההון כאן יכול בקלות יחסית להגיע לשיח עם השלטון. לטוב ולרע. אבל זה נגמר שם".

אחד השותפים במשרד שלכם, נדב ויסמן, היה התובע במשפט אלאור אזריה כחלק משירות המילואים שלו. מה המשפט הזה עושה למעמדה של מערכת המשפט?

"לא בטוחה שנדב ידע למה הוא נכנס מבחינת מה שהתיק דרש ממנו, אבל הוא נתן את כל כולו לתיק הזה, ספג נאצות ושמר על איפוק, ועשה את זה עם הרבה כבוד למערכת. יש כיום ניסיון לכרסם בשלטון החוק והסיפור של אזריה ממחיש את זה. אני רואה התבטאויות, כולל של עורכי דינו, נגד בית המשפט, קולות מפחידים, חסרי תקדים. אני לא מדברת על הקריאות לחנינה, שהן דיון חוץ־משפטי, אלא על ההתקפה החזיתית המטורפת והמסוכנת על השופטים. ויש גם ניסיון רחב יותר לכרסם במעמדו של בג"ץ. ברגע שיש קולות שמאיימים על שלטון החוק חשוב שהמערכת תעמוד איתן למולם, ויש למערכת הזאת כמה שומרי סף משמעותיים. שרת המשפטים והיועץ המשפטי לממשלה הם חוליה חשובה בהגנה על המערכת. אני מקווה שהיועץ החדש אינו חלש, אבל אני לא בטוחה, ושרת המשפטים בסופו של יום היא פוליטיקאית, לא משפטנית שצמחה במערכת, והרושם שלי הוא שהיציאה נגד בג"ץ נועדה לקרוץ לאלקטורט. אני מקווה שהניסיונות לכרסם במעמדו של שלטון החוק לא יצלחו".