עיריית קריית אונו חויבה לקזז מיליונים מהיטל השבחה

במוקד התביעה ניצב הסכם מ-1993 שנחתם בזמנו בין חברה לפיתוח נכסים לבין המועצה האזורית אפעל. באותה עת ייעוד המקרקעין היה חקלאות. שני הצדדים היו מעוניינות להביא לשינוי התב"ע והפשרת המקרקעין למגורים. הוסכם שהחברה תשלם מקדמה של מיליון שקל שישולמו בשלושה מועדים שונים, ואילו המועצה תפעל להפשרת המקרקעין לבנייה בתוך שנה ממועד חתימת ההסכם.

באפריל 93' שילמה התובעת למועצת אפעל תשלום ראשון בסך חצי מיליון שקל. השנים חלפו ורק בשנת 2009 אושרה תב"ע חדשה, במסגרתה ייעוד המקרקעין שונה מאזור חקלאי לאזור מגורים, תעשייה ומסחר, ונוצרה השבחה של הקרקע. בין הצדדים התנהל הליך של "שומה מכרעת" בסיומו נפסק שהיטל ההשבחה יעמוד על כ-80 מיליון שקל.

במהלך השנים התחוללו שינויים נוספים – החברה מכרה את זכויותיה לאדם אחר, שהוא התובע בהליך זה יחד איתה. כמו כן, ב-2008 מועצת אפעל פורקה ותחום שיפוטה התחלק בין קריית אונו, אור יהודה ורמת גן, במסגרת שלוש "אכרזות" של שר הפנים, כאשר הקרקע שבהסכם הועברה לתחומה של קריית אונו. על רקע זה פנו התובעים לנתבעות וביקשו מעיריית קריית אונו והוועדה המקומית לקזז משומת ההשבחה את המקדמה ששילמה התובעת בשנת 1993, בתוספת הצמדה וריבית של 4% לשנה – שעליה הוסכם בהסכם.

פרויקט בנייה בקרית אונו (ארכיון) צילום: עמית שעל

לאחר שפנייתם נדחתה הם הגישו נגדן את התביעה, על סך כ-2.3 מיליון שקל, אותם ביקשו כקיזוז משומת היטל ההשבחה או כהחזר כספי. התובעים טענו בין היתר שיש לראות בעיריית קריית אונו את "חליפתה" של מועצת אפעל, וההסכם שנחתם בזמנו מחייב אותה לכל דבר ועניין.

הנתבעות טענו בין היתר כי הכספים ששולמו מכוח ההסכם שולמו למועצת אפעל ולא לוועדה המקומית קריית אונו, ואף לא נוצלו למטרות עבורן משולמים היטלי השבחה. כמו כן, לשיטתן, החליפה לעניין כספי ההשבחה היא בכלל עיריית רמת גן. על כך התובעים טענו כי העמדה שלפיה הנתבעות ייהנו מהיטל השבחה בסכום של יותר מ-80 מיליון שקל, ומאידך עיריית רמת גן תישא בחבות בגינם נגועה בחוסר תום לב קיצוני.

מי שנהנה צריך לשלם

השופטת יסכה רוטנברג דחתה את טענת הנתבעות משתי סיבות מרכזיות. ראשית, השופטת ציינה כי מהראיות עולה "שהכספים אכן שולמו כמקדמה על חשבון היטל השבחה, וטענת הנתבעות כי בניגוד לאמור בהסכם הכספים לא שולמו כהיטל השבחה, לא הוכחה". שנית, השופטת סברה כי אפילו אם הנתבעות היו מוכיחות שהכספים שימשו לצרכיה השוטפים של מועצת אפעל, מהות התשלום לא השתנתה – מקדמה על חשבון היטל השבחה. כלומר, השאלה היא לא מה נעשה בכספים, אלא בגין מה הם שולמו.

לאחר מכן השופטת דחתה את הטענה שעיריית רמת גן היא "הכתובת" וציינה כי מדובר בטענה חסרת היגיון. "משקבעתי שהתשלום שולם כמקדמה על חשבון היטל השבחה, מי שצריך להשיבו הוא מי שגובה או נהנה מהיטל ההשבחה, קרי הנתבעות. האכרזה קובעת שעיריית קריית אונו היא החליפה של מועצת אפעל לעניין המקרקעין הנדונים", כתבה השופטת.

התוצאה הייתה שהשופטת קיבלה את התביעה והורתה לנתבעות לקזז משומת היטל ההשבחה את סכום המקדמה בסך חצי מיליון שקל, בתוספת הצמדה וריבית בשיעור 4% לשנה החל ממועד התשלום (אפריל 93').

בנוסף הנתבעות חויבו בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 90,000 שקל.

לפסק הדין

 • שמות ב"כ לא צוינו בפסק הדין

עו"ד גיא פרבמן עוסק בדיני מקרקעין

** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer

באדיבות אתר המשפט הישראלי "פסקדין"