מגבילי החקיקה הפרטית הגישו בעצמם 507 הצעות בקדנציה

שלושת יוזמי הרפורמה להגבלת החקיקה הפרטית — שר התיירות יריב לוין (הליכוד), שרת המשפטים איילת שקד (הבית היהודי) ויו"ר הכנסת יולי אדלשטיין (הליכוד) — הגישו בעצמם 507 הצעות חוק פרטיות בקדנציה הקודמת שלהם, כשכיהנו כחברי כנסת מן המניין.

לוין הגיש בכנסת ה־19 כמות מרשימה של 256 הצעות חוק, אף שהיתה זו קדנציה קצרה של שנתיים בלבד, והוא אף מתגאה באתר שלו שהוא מחזיק בשיא העברת החוקים של כל הזמנים — 40 חוקים לקדנציה. על השיא הזה הוא חזר גם בכנסת ה־18. שקד הגישה באותה תקופה 147 הצעות חוק. בכנסת ה־17, בשנים 2009–2006, הגיש אדלשטיין 104 הצעות חוק, ובנאום שנשא ב־2013 עם בחירתו ליו"ר הכנסת הוא נשמע אחרת: "המוסד הזה יעסוק בתיקוני חקיקה, כי הרבה חוקים דורשים תיקון, לקונה, עוול, בעיה". הסיבה שהבדיקה נעשית אחורה היא ששרים ויו"ר הכנסת אינם מגישים הצעות חוק פרטיות.

שקד ולוין פרסמו ביום ראשון שעבר, בתמיכת אדלשטיין, הצעה לרפורמה בפעילות הכנסת, שלפיה תוגבל החקיקה הפרטית ותוגבר יכולת הפיקוח של חברי הכנסת. כיום אין הגבלה על מספר הצעות החוק הפרטיות שחבר כנסת יכול להגיש, ואילו הסעיף המרכזי ברפורמה מציע לקבוע לחברי הכנסת מכסה של 5–4 הצעות חוק פרטיות בשנה. עוד מוצע שוועדת השרים לחקיקה תדון ב־15 הצעות חוק לשבוע, במקום 40–30 היום.

יוזמי רפורמת החקיקה שרת המשפטים איילת שקד, שר התיירות יריב לוין ויו"ר הכנסת יולי אדלשטיין צילומים: אלכס קולומויסקי , אוהד צויגנברג

שקד הסבירה כי הרפורמה נועדה להקל את הרגולציה: "יותר חוקים משמעותם סרבול, רגולציה ואזיקה בשלשלאות של ברזל של חופש הפרט. טירוף החקיקה בוגד בדמוקרטיה". לוין אמר: "מתן כלי פיקוח מתאימים בידי הכנסת יאפשר לצמצם את העיסוק הרב מדי בחקיקה הפרטית". אדלשטיין הביע שמחה: "מחאותיי על ריבוי החקיקה נושאות פרי", והביע תקווה ל"שיפור הפעילות הפרלמנטרית".

שקד נמנתה עם יוזמי חוקים שמכפילים את הענישה על פלישה לשטחים חקלאיים משלושה חודשים לשישה, ומרחיבים את איסור העישון במקומות ציבוריים למגרשי ספורט (מה שללא ספק "אזק את חופש הפרט"). היא לא הצליחה להעביר הצעת חוק לעידוד שבילי אופניים.

לוין נמנה עם יוזמי חוק שהחיל את חוק חופש המידע על איגודי הספורט וחוק שהבטיח ייצוג שווה לקואליציה ולאופוזיציה בוועדת האתיקה של הכנסת, גם במקרה של שינוי בהרכב הקואליציה.

רק שתי הצעות שאדלשטיין מוגדר כיוזם שלהן עברו בכנסת ה־17 ושתיהן עסקו בגוש קטיף: חוק להנצחת גוש קטיף וחוק לסיוע בהקמת יישובים חדשים למפונים. אדלשטיין הגיש ב־2007 הצעה להוסיף לחוק להגנת חיות הבר גם בעלי חיים ימיים, אבל היא לא עברה.

מלשכת שקד נמסר: "המצב הקיים שבו הכלי המרכזי היחיד בידי חברי הכנסת הוא החקיקה אינו תקין. עשייה פרלמנטרית חייבת להתבטא באופנים שונים, כולל פיקוח אמיתי על הממשלה".

מלשכת לוין נמסר: "במציאות הקיימת בכנסת הדבר היחיד שחברי כנסת יכולים לעשות זה להגיש הצעות חוק פרטיות. לכן כחבר כנסת ניצל השר לוין את הכלי הזה באופן מקסימלי. לו הדבר היה נתון בידו, היה מעדיף לוין שיהיו לו כחבר כנסת כלי פיקוח אמיתיים על הממשלה".

מלשכת אדלשטיין נמסר: "הגבלת מספר הצעות החוק תיעשה רק בתנאי שחברי הכנסת יקבלו סמכויות נוספות לפיקוח על הממשלה".

שקד: "כמות חוקים בלי אח ורע בעולם"

רפורמת החקיקה של שרת המשפטים איילת שקד ושר התיירות יריב לוין הופרחה בינתיים כבלון ניסוי בתקשורת. וכרגיל, בלון מושך אליו את החצים שנועדו לפוצצו.

שקד כעסה על הניסיון להציג את רפורמת החקיקה כהחלשת הכנסת. "המטרה היא לחזק את הרשות המחוקקת", היא אומרת ל"כלכליסט". "הנה אני נותנת לך סקופ: שרים בממשלה כבר פנו אליי שלא יסכימו שהכנסת תערוך שימועים למינויים שלהם או יחטטו להם בתקציב".

עם פיקוח הכנסת אין לי בעיה, הבעיה היא הגבלת החקיקה.

"כמות החוקים שמועברים בישראל אין לה אח ורע בעולם".

למנוע מחבר כנסת להגיש יותר מחמש הצעות פוגע בעיקר באופוזיציה.

"גם ככה רוב ההצעות לא עוברות".

אם הכנסת יודעת לסנן, למה להגביל את חבר הכנסת?

"כי הרבה מההצעות עוברות רק בגלל לחץ פוליטי ולא כי הן טובות".

ממצאי המכון הישראלי לדמוקרטיה תומכים בשקד. "שיעור הצלחתן של הצעות חוק פרטיות הוא נמוך מאוד, בממוצע רק כ־5%–6% מכלל ההצעות שהוגשו הופכות לחוק (בכנסת ה־19 רק כ־3%), ובכל זאת שיעורן מכלל החוקים שאושרו גבוה מאוד, ואין לו אח ורע בעולם הדמוקרטי", קובעת ד"ר חן פרידברג. לדבריו, הסיבות לקדחת העשייה הזו הן בעיקר קידום אישי וצורכי פריימריז, חדירת לוביסטים לכנסת וחולשת כלי הפיקוח.

אפשר להצביע על חקיקה פרטית ראויה, ואפשר לחתום בשתי מסקנות עגומות: ראשית, אם נצמצם את כמות ההצעות הפרטיות, כנראה שנקבל רק את ההצעות שעל המניע שלהן הצביעה פרידברג. שנית, אם זה מה שחושבת השרה על חברי הכנסת, מה יחשוב עליהם הציבור?

משה גורלי