כחלון התגאה בחיזוק העניים, אבל הם הסתדרו גם בלעדיו

מחקר של הכלכלן הראשי במשרד האוצר חשף אתמול (א') שהפער בין העניים לעשירים הצטצמם בין 2007 ל־2015. בכמה מצבם של העניים טוב יותר מכפי שהיה לפני עשור? הגידול בהכנסה של העשירונים 1–5, העניים יותר, היה גבוה פי 1.5 מהגידול בהכנסה של העשירונים 6–10, שמייצגים את המעמד הבינוני והגבוה. הגידול שלהם בהוצאה היה כבר גבוה פי 1.75 מזה של העשירים יותר.

ההישג יוצא הדופן כיכב אתמול גם בהצהרה של שר האוצר משה כחלון, שהשבועות האחרונים בישרו לו כמה נתונים מרשימים כמו זינוק בצמיחה, ירידה ביחס בין החוב לתוצר לשפל היסטורי וירידה במחירי הנדל”ן בדצמבר.

כחלון טען בפתח ישיבת הממשלה שהמחקר הוכיח ”שהצמיחה מחלחלת אל השכבות החלשות”. אלא שההישג אינו קשור לכחלון, שהחל לכהן בסוף התקופה שנבחנה. ניתוח הסיבות לשיפור חושף שעל המהלכים הגדולים שהובילו לכך גם לא אחראים רוב השרים שקדמו לו.

ירידה באבטלה

על אף השקעה נמוכה

הסקירה של הכלכלן הראשי מציינת שהסיבה המרכזית להגדלת ההכנסה של השכבות התחתונות היא הירידה באבטלה. אלא שהכניסה של עוד ועוד אנשים מהשכבות התחתונות לשוק התעסוקה התרחשה אף על פי שכל הממשלות האחרונות לא עשו כמעט דבר די לתמוך בכך, מלבד החלה של מס הכנסה שלילי לא גדול.

הכלים המרכזיים שיש למדינה כדי לעודד אנשים לצאת לעבוד נשחקו דרמטית בשנים האחרונות. התקציב להכשרה מקצועית נמוך מכפי שהיה ב־2002, למרות הגידול באוכולוסייה. המחסור במעונות יום מסובסדים מוערך בכמה מאות. גם שיעור ההוצאה על שירותים חברתיים — חינוך, בריאות, רווחה ודיור ציבורי — לא השתנה מאז הקיצוצים הגדולים של 2009 ונותר על 10.9% מהתוצר של ישראל.

אז איך בכל זאת האבטלה ירדה? לאיש אין תשובה ברורה. ככל הנראה ליוקר המחיה יש חלק גדול בכך, כמו גם לשינויים תרבותיים שגרמו ליותר נשים ערביות וגברים חרדים לצאת לעבוד. אך אם יש סיבה שכן קשורה לפעילות הממשלה, מדובר בקיצוץ הדרמטי בקצבאות האבטלה והבטחת ההכנסה שאותן קידם וביצע ב־2003 שר האוצר אז בנימין נתניהו. בעקבות הקיצוץ גדל התמריץ של מובטלים לצאת לעבודה.

שיעור האבטלה שעמד בשיא המיתון והאינתיפאדה של 2003 על 10.7% ירד מאז באופן קבוע, למעט עלייה קלה ב־2009 עקב המיתון העולמי, עד שהגיע בדצמבר לרמה של 4.3%. מספר מקבלי גמלת הבטחת הכנסה ירד מ־149.5 אלף איש ב־2003 ל־88.7 אלף בספטמבר האחרון — ירידה של 40% במספר האנשים שחיים על הבטחת הכנסה, בזמן שמספר תושבי ישראל בגיל עבודה עלה ב־27%. במילים אחרות, לנתניהו היתה יותר השפעה על השינוי באבטלה — תחילה בקיצוץ הקצבאות ואחרי כן בחוסר הטיפול ביוקר המחיה מאז שב להיות ראש ממשלה ב־2009 — יותר מכל שר אוצר ששירת אחריו.

רה"מ בנימין נתניהו ושר האוצר משה כחלון, אתמול. ההשקעה בהכשרות מקצועיות ובשירותים החברתיים לא גדלה צילום: אוליבייה פיטוסי

העלייה בשכר המינימום

בלחץ המחאה ופעילים חברתיים

מאז 2003 עלה שכר המינימום בישראל ריאלית, כלומר בניכוי אינפלציה, בכ־22%, לרמה של 5,000 שקל כיום. באותו הזמן השכר הממוצע עלה ריאלית בכ־12% בלבד. זו בעצם התמונה המשלימה לזו של שיעור האבטלה: האנשים מהשכבות הנמוכות שיוצאים לעבור משתכרים יותר, וכך הפער שלהם מהעשירונים שלמעלה הולך ומצטמצם.אין ספק שמדובר בבשורה חיובית למשק שאי־השוויון בו הוא אחד משלושת הגבוהים מבין מדינות המערב.

אלא שחשוב לציין שהעלאות שכר המינימום לא היו יוזמה של הממשלות, אלא תוצאה של לחץ מצד פעילים חברתיים. פעם היה זה עמיר פרץ שדרש את ההעלאה כחלק מהדרישות הקואליציוניות ב־2006 ולאחר מכן לחצים של ההסתדרות שבעצמה נלחצה על ידי חברי כנסת ופעילים חברתיים עד שהובילה להסכמים עם ארגוני המעסיקים שהממשלה לרוב לא היתה צד להם. שכר המינימום אף אמור לעלות בדצמבר ל־5,300 שקל.

צמיחה וצריכה

הנתון המרשים של ישראל

הגידול בהכנסה התבטא בין השאר בגידול משמעותי בצריכה של העשירונים התחתונים. בדיקת האוצר מגלה כי זו גדלה ב־2.8% בממוצע לשנה בין 2007 ל־2015, לעומת 1.6% בלבד בעשירונים התחתונים (אם כי יש לציין שמי שהמשכורת שלו מלכתחילה גבוהה ומשכורתו גדלה — לא נוטה להוציא את כל התוספת על צריכה).

הגידול בצריכה הוא גם סיבה וגם תוצאה של הגידול המרשים בצמיחה במשק הישראלי בשנים האחרונות. בעוד אירופה סובלת ממיתון שלא נגמר והמשק האמריקאי מתחיל להתאושש רק לאחרונה ובאיחור לעומת הציפיות, בישראל נרשם רק מיתון קל יחסית ב־2009 ומאז הוא נהנה מצמיחה. לשם השוואה, מאז 2007 הצמיחה לנפש הממוצעת במדינות ה־OECD עמדה על 0.7%, בעוד זו הישראלית עמדה על 1.8%.

הסיבה העיקרית היא כמובן שהמערכת הפיננסית הישראלית לא נזקקה לכספי חילוץ מסיביים כמו בארה"ב או באירופה, אבל גם משום שהיצוא הישראלי ידע לנצל את היתרון היחסי המובנה בדמות תעשיית הייטק שלמוצרים שלה היו תמיד ביקושים.