10 מיליארד סיבות להשאיר את כחלון ונתניהו לבד בחדר

הדבר האחרון שעניין את 20 שרי ממשלת נתניהו הרביעית בישיבת הממשלה שהתקיימה אתמול, היה לשמוע על הישגי ראש הממשלה בנסיעתו לסין. כולם חיכו לדבר האמיתי — מפגש הסיעות שהתקיים לאחר מכן, בו ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר משה כחלון היו אמורים ליישר את ההדורים בכל הנוגע למשבר התאגיד. מאז סוף השבוע הקודם, עת התפוצץ המשבר סביב תאגיד השידור ונתניהו הודיע כי הוא מוכן ללכת לבחירות אם הוא לא ייסגר, יש נתק מוחלט בין שני האישים החשובים בקואליציה.

מי שארגן את המפגש בין נתניהו וכחלון היה שר הפנים אריה דרעי. במהלך ישיבת ראשי הסיעות, ולפני שכחלון ונתניהו נשארו לבדם, שר הבריאות יעקב ליצמן הפציר בשניים למצוא פתרון לסוגיית התאגיד. לאחר מכן הוא עזב, יחד עם איילת שקד, והשאיר את נתניהו וכחלון עם דרעי. דרעי ישב עם שר האוצר וראש הממשלה עוד כמה דקות, ואז יצא מהחדר והשאיר אותם לבד.

בנימין נתניהו ומשה כחלון צילום: אוליבייה פיטוסי

בשיחה בין השניים, נתניהו חזר על כוונתו לבטל את חוק התאגיד ולמנוע את תחילת שידוריו ב־30 באפריל; ואילו כחלון חזר והסביר כי התאגיד חייב לקום כמתוכנן, וזאת בהתאם לחוק. אחרי רבע של שיחה, גם השר כחלון עזב את החדר. בלי תוצאות, מסקנות או פתרונות למשבר.

מאוחר יותר בערב נקרא כחלון בשנית ללשכת נתניהו, לפגישה בה ככל הנראה השתתפו גם גורמים מקצועיים ממשרדי האוצר והתקשורת. אולם גם הפגישה השנייה הסתיימה בלי הסכמה, כששני הצדדים קרובים לעמדותיהם המקוריות: נתניהו מתעקש שהתאגיד לא יקום, ואילו כחלון דורש שהתאגיד יקום בזמן.

עם זאת, נראה ששני הצדדים מעוניינים בהגעה לפשרה, שייתכן שתעסוק במבנה התאגיד, בכוח האדם הניהולי והעיתונאי שבו או ברעיונות אפשריים להקמת תאגיד שיפייס את נתניהו.

ההסתדרות אף מנסה לקדם מתווה לפיו חטיבת החדשות של הערוץ הראשון תעבור כפי שהיא לתאגיד החדש – מה שירגיע גם את נתניהו וגם את העובדים.

אם נתניהו יסכים לבסוף לאפשר את שידורי התאגיד, תחת הגבלות כאלה או אחרות, נראה שהוא יתעקש כי עלייתו תמתין עד חקיקת חוק הפיקוח על התקשורת שהוא מקדם.

על פי החוק שמקדם ראש הממשלה, בתוך משרד התקשורת תקום מועצה שתמונה על ידי שר התקשורת, והיא תהיה אחראית לרגולציה של כל ערוצי הטלוויזיה והרדיו.

אולם, חקיקת החוק עלולה להתארך בשל הפגרה אליה יצאה הכנסת, ואולי אף להגיע לאמצע המושב הבא שייפתח רק במאי. עד אז, על פי הערכות, כל חודש של הפעלת התאגיד במקביל לרשות השידור יעלה כ־40 מיליון שקל. בנוסף, ייתכן שלנתניהו תהיה בעיה משפטית לעסוק בחוק בשל הגילויים האחרונים על קשריו עם בעלי כלי תקשורת שונים — ארנון מילצ'ן ושאול אלוביץ' — מה שעשוי ליצור ניגוד עניינים שירחיק אותו מגיבוש החוק שכה חשוב לו.

כל הסיבות לחשוש מיציאה נוספת לבחירות

מי שנלחץ מהמצב הקיים הן הסיעות החרדיות — ש"ס ויהדות התורה — שאף הודיעו אתמול לנתניהו כי הן מתנגדות להקדמת הבחירות.

למה הן כל כך לחוצות? ממשלת נתניהו הרביעית היא הממשלה הטובה ביותר שהן היו יכולות לקבל, וגם התוצאות בשטח מראות כך.

תקציב התמיכה בישיבות עלה שלוש פעמים במהלך כהונת הממשלה הנוכחית והגיע לשיא של כל הזמנים — 1.224 מיליארד שקל בשנה; חוק השוויון בנטל בוטל; הן קיבלו החזר רטרואקטיבי על הקיצוץ של שר האוצר הקודם יאיר לפיד בקצבאות הילדים, בעלות של 1.5 מיליארד שקל בשנה; המפלגות חזרו לשליטה מוחלטת בוועדת הכספים (בראש הוועדה עומד ח"כ משה גפני מיהדות התורה) ובתקציב הבריאות, שזכה לתוספת של כ־5 מיליארד שקל בשנה, עליו אחראי השר ליצמן; זכו לתוספת של כ־80 מיליון שקל לתקציב משרד שירותי הדת; והוציאו לפועל את תוכנית חיסכון לכל ילד בעלות שנתית של 2 מיליארד שקל.

בסך הכל, מהלכים תקציביים של הסיעות החרדיות זכו לתמיכה של כ־10 מיליארד שקל.

המפלגות החרדיות רואות את הישגיהן בממשלה הזאת, מסתכלות אחורה לתקופה של יאיר לפיד ומפחדות. הן חוששות מהמצב שמנבאים הסקרים, לפיו יש עתיד תקבל 25 מנדטים, והן ימצאו עצמן בחוץ, באופוזיציה וללא שליטה באף תקציב או גוף ממשלתי. כך, ייתכן כי דווקא הסיעות החרדיות, שרבים מהמצביעים שלהן כלל לא רואים טלווזיה, ימצאו את הפתרון למשבר התאגיד.

אבל לא רק המפלגות החרדיות חוששות מבחירות מוקדמות, גם בליכוד הלחץ גבוה. בגלל שיטת הבחירות הפנימיות בליכוד, כמחצית מחברי הכנסת המכהנים עלולים לאבד את הכסא שלהם. וזה רק אם מניחים הנחת יסוד לא טריוויאלית בכלל — לפיה הליכוד ישמור על כוחו ויישאר עם 30 מנדטים. זאת הסיבה שבגללה רוב שרי הליכוד מתנגדים לבחירות, וחלקם כבר הצהירו על כך בפומבי. הם לא מוכנים לגמור את הקריירה הפוליטית שלהם בגלל גחמה לא ברורה של ראש הממשלה.

גם השר כחלון לא מעונין בבחירות — הסקרים מנבאים לו אובדן רציני של מנדטים. בינתיים הוא דבק בעמדתו, וחוזר ואמור כי הדבר שמעניין אותו כשר אוצר הוא השמירה על המסגרת התקציבית. המגבלה השנתית לשידור ציבורי עומדת על 640 מיליון שקל, ואם היתה אפשרות תיאורטית שרשות השידור תעמוד בכך — כחלון היה חייב לבלוע את הצפרדע. אלא שבסביבת שר האוצר מזכירים כי נערכו אינספור פגישות בנושא בין מנכ''ל משרד האוצר שי באב"ד; הממונה על התקציבים במשרד אמיר לוי; מנכ''ל משרד ראש הממשלה אלי גרונר; ומנכ''ל משרד התקשורת שלמה פילבר — מבלי שנמצא פתרון. עוד מזכירים בסביבת שר האוצר כי ישנם שמונה ועדי עובדים ברשות השידור, וכי לא ניתן לפתוח כל כך הרבה הסכמים קיבוציים ולקצץ בשכר ובתנאים. כולל הפקות מקור, התקציב האחרון של רשות השידור עמד על 1.1 מיליארד שקל.

אריה דרעי שר הפנים צילום: דוברות הכנסת

מחפש סיבה לפרק את החבילה

גורמים בכירים במערכת הפוליטית, אשר שוחחו אתמול עם נתניהו, אומרים כי אפילו ראש הממשלה לא בטוח מה הוא רוצה מהמשבר הזה. מנגד, בכירים אחרים במערכת הפוליטית בטוחים כי נתניהו נחוש ללכת לבחירות, וכי את ההחלטה האסטרטגית לעשות זאת בגלל החקירות המתנהלות נגדו הוא כבר קיבל. הטקטיקה של נתניהו היא שלא ברורה בינתיים, כלומר הסיבה בגללה הוא יפרק את החבילה בניגוד מוחלט לרצון הסיעות.

בינתיים נראה שהפוליטקאים והציבור לא קונים את המשבר סביב התאגיד כסיבה מספיק טובה לצאת לבחירות — ועל כן נתניהיו יזדקק לעוד כמה סכסוכים, ריבים ומשברים עם השותפות. בהקשר הזה רמזה שרת התרבות והספורט מירי רגב, הנחשבת מקורבת לזוג נתניהו, כי "לא הולכים לבחירות בגלל התאגיד — אלא בגלל הפרת הסכמים קואליציוניים".