הרגולטורים התעלמו, חברת החשמל לא התאמצה, וחוזה הגז התייקר על חשבון הציבור ב-8.3 מיליארד שקל

את דו"ח מבקר המדינה בנושא חוזה הגז של חברת החשמל אפשר לסכם מכמה זוויות. אפשר לתאר על חולשת הרגולטורים, אפשר לדבר על תחזיות שלא התממשו או נבואות שלא התקיימו מעולם, או סתם לשאול איך חוזה שגובש בדצמבר 2009 עבר כל כך הרבה שינויים עד החתימה שלו באמצע 2012. אבל הדרך הכי קלה לתאר את גודל הבעיה היא במסגרת השאלה כמה חוזה הגז העקום במשק עולה לציבור צרכני חברת החשמל שמשלמים את התעריף שנקבע להם על ידי המדינה.

אז השורה התחתונה, כך לפי בדיקת מבקר המדינה בשנים 2015 ו-2016, מסתכמת בציטוט העצוב והמדאיג הבא: "על פי חישובי משרד מבקר המדינה, ועל בסיס הנתונים שהיו ידועים ערב החתימה על הסכם הגז בשנת 2012, שינוי נוסחת המחיר בהסכם הגז תמר ביחס לנוסחת המחיר במכתב הכוונות (של החוזה המקורי מדצמבר 2009 - ל"ג) לאורך כל תקופת ההסכם, ייקר את עסקת הגז בכ-1.5-0.82 מיליארד דולר. נוסף על כך, בשנים האחרונות ירדו מאוד מחירי האנרגיה, לכן העלות הנוספת כפי שהוערכה במשרד מבקר המדינה במועד סיום הביקורת, על סמך תחזיות מחירי אנרגיה לנובמבר 2016, עומדת על כ-2.3-2 מיליארד דולר".

האם זה הרבה או מעט? לשם השוואה, מדובר בכשליש מההכנסות השנתיות של חברת החשמל או לחילופין ביכולת להוזיל לאורך זמן את תעריף החשמל בין 35% ל-40%.

המונופול גלגל את ששינסקי על הציבור

עיון בממצאי הדו"ח מעלה תמונת מצב מטרידה, שלא לומר מאיימת, של כישלון סדרתי לכל אורך הדרך באישור החוזה, לרבות קריסה לכאורה של שורת הרגולטורים שהיו אמורים לשמרו על הציבור שלא ישלם עודפי כספים שהועמסו על חשבון החשמל שלו. כזכור, כ-65% מתעריף החשמל נשען על עלות הדלקים, וככל שאלו יקרים יותר כך יקר גם תעריף החשמל של כלל האזרחים.

למרות הידיעה הזו, מה שקרה בגיבוש חוזה חברת החשמל זוכה לטיפול מיוחד של השופט (דימ) יוסף שפירא, שלא עצר רק בדירקטוריון חברת החשמל (תחזיות לא נכונות, דירקטוריון שלא עקב אחרי השינוים בחוזה), אלא המשיך גם לרשות החשמל הישנה (חשש מהתעסקות עם אספקת הגז לציבור, תחזיות והנחות שלא התממש), וגם למשרד האוצר (לא היה שותף למו"מ, ידע שנה לפני החתימה שיש עלות עודפת על הציבור).

ולכן, המסקנה מקריאת הדו"ח שבמקרה הזה קשה למצוא צדיקים. כולם אחראים במידה גדולה יותר או פחות למחדל הענק, אבל כאמור מי שמשלם על זה כל חודש בחודשו הם צרכני הקצה, כלומר אזרחי ישראל, שהיו יכולים לקבל חשבון חשמל זול ויוקר מחייה נמוך אבל נתקעו עד 2021 עם חוזה גז הכי גרוע במשק שאף אחד לא יכל - או רצה - לשנות אותו גם במסגרת גיבוש מתווה הגז הממשלתי ב2015.

תזכורת קצרה להסכם הגז של חברת החשמל: גז טבעי הוא דלק נקי לשימוש, בוודאי בהשוואה לפחם או סולר. בינואר 2009 התגלה מאגר "תמר", ובדצמבר של אותה שנה חתמו חברת החשמל ושותפות הגז על מזכר הבנות לרכישת גז ל-15 שנה, עם כמות שנתית של כ-2.7 מיליארד מ"ק, עם מחיר הבסיס אז היה כ-4.5 דולר והצמדה למחיר חבית הנפט, הצמדה מקובלת בעולם לחוזים מסוג זה.

מאגר תמר צילום: יח"צ

בתחילת 2011 אישרה הכנסת את "חוק ששינסקי" שהוביל שר האוצר דאז יובל שטייניץ, שהעלה את תקבולי המדינה (שילוב של תמלוג, מס חברות והיטל חדש) מכ-37 לכ-62%. סמוך לאישור החוק, משטר מובארק הופל ב"אביב העמים הערבי", אספקת הגז המצרית לישראל (שהחלה באמצע 2008 והחזיקה כ-40% מהביקוש) נעלמה, ונולד מונופול חדש במשק הוא מאגר "תמר". החוזה הסופי שנחתם בין הצדדים, באמצע 2012, עדיין היה ל-15 שנה אבל הוא כבר כלל מחיר בסיס של 5.042 דולר ליחידת אנרגיה ושתי הצמדות מוזרות: הראשונה למדד המחירים לצרכן האמריקאי (CPI) והשני תוספת אחוז בכל שנת חוזה ועד 2021, ומשם קיזוז של אחוז בכל שנה עד לסופו. "על פי חישובי חח"י, ההיקף הכספי של העסקה נע בין 18.5 ל-23.7 מיליארד דולר בכפוף למימוש האופציה להגדלת הכמויות" ובכמות של עד 99 מיליארד מ"ק (שליש מנפח כלל תמר), מחדד שפירא.

אז מה קרה שם בתווך, בתקופה שבין גיבוש מזכר ההבנות לחתימת החוזה? איך פספסו הרגולטורים את הבעיה? האם מישהו היה מודע להתייקרות, ובחר משיקוליו שלו שלא להתעמת איתם? לטענת שפירא, במידה וכולם היו שומרים שהיזמים לא ימקסמו את רווחיהם על חשבון הציבור, ייתכן שהתשלום העודף היה נמנע.

שפירא מדגיש כבר בתחילה ש"ההסכם גובש בשנים 2012-2010, בתקופה ייחודית של צמצום התחרות במשק הגז ומחסור בגז טבעי. התנאים האלו השפיעו על יחסי הכוחות במשא ומתן. כאמור, שותפות תמר הפכה לספק הגז המרכזי במשק הישראלי, ולאחר מועד החתימה על ההסכם עם חח"י אף הוכרזה מונופול". האם זה הוריד מכוח המיקוח של חברת החשמל? ממש לא. לפי שפירא "בד בבד הייתה חח"י לצרכן הגז הגדול במשק הישראלי. היא הייתה לקוח עוגן לשותפות תמר ואיפשרה לה לקבל מימון להמשך פיתוח המאגר. מכאן, גם לחח"י היה כוח מיקוח. חח"י ושותפות הגז ציינו לפני משרד מבקר המדינה כי ללא ההסכם עם חח"י לא היה אפשר לפתח את מאגר תמר".

וכך יצא המו"מ לדרך כאשר ברקע כאמור נעלם הגז המצרי. ההסכם היה חשוב עד מאוד למשק ולפי שפירא "לפיתוח מאגר תמר הייתה השפעה רבה על הפחתת עלויות הייצור במשק החשמל", כאשר "משרד האנרגיה העריך את החיסכון המצטבר למשק הישראלי בעקבות אספקת הגז ממאגר תמר מאפריל 2013 עד סוף 2014 בכ-18.7 מיליארד ש"ח. לשם השוואה, בשנת 2012, בעת משבר הדלקים שנבע מהפסקת הזרמת הגז ממצרים לישראל, הייתה ההוצאה של חח"י על אנרגיה גבוהה בכ-12 מיליארד ש"ח מהוצאות האנרגיה של החברה בשנת 2014", לשון המבקר.

אז אם כולם יודעים כמה החוזה חשוב למשק בכלל ולארנק של האזרחים בלבד, מן הראוי שכולם יתנו את הדעת ויטפלו בו בכפפות של משי. בפועל, כך לפי דו"ח המבקר, החוזה הוזנח.

שפירא מציין שסמוך למינוי ועדת ששינסקי, כלומר בסוף מרץ 2010, גיבשו הצדדים טיוטת הסכם ראשונה. במסגרת הטיוטה ניסחו המוכרים סעיף הגנה מפני מיסוי ולפיו אם יחולו שינויי חקיקה שיגדילו את תשלומי המס שיחולו על המוכרים, המוכרים רשאים לבקש שינוי במחיר הגז בהסכם. אבל אז אושר החוק, תקבולי המדינה עלו, והיזמים החליטו "לשחק ברוגז". לפי שפירא, שבחן את פרוטוקול ועדת ההיגוי של חח"י, עולה כי "בתחילת נובמבר 2010 ניתקו נציגי השותפות את המגעים עם נציגי חח"י. ניתוק זה אירע בסמוך לפרסום טיוטת הביניים של ועדת ששינסקי להערות הציבור ב-15.11.10, טיוטה שכללה בין היתר המלצה על היטל רווחי גז ונפט פרוגרסיביים על כל מאגרי הגז והנפט".

בפברואר 2011 חידשו הצדדים את המגעים ביניהם, כאשר "מדיוני ועדת ההיגוי של חח"י עולה כי נציגי השותפות דרשו מחיר גבוה כדי לפצות אותם על תשלומי המס הנגזרים מהמלצות ועדת ששינסקי", או במילים אחרות לגלגל את המיסוי החדש על תעריף החשמל של האזרחים. ואז הופיעה טיוטת חוזה חדשה עם תנאי תשלום חדשים. שפירא בדק ומצא ש" נוסחת ההצמדה של מחיר הגז בהסכם תמר כוללת רכיב תוספתי שאינו מופיע ברוב הסכמי הגז שערכה השותפות עם לקוחותיה האחרים. הרכיב כולל הוספת 1% בשנה למדד המחירים לצרכן בארה"ב עד 2019 והפחתת 1% בשנה ממדד זה בשנים 2028-2020, אך ההפחתה אינה מקזזת את התוספות מהשנים הראשונות במלואן. רכיב זה אינו מאוזן ומשקף עלויות עודפות בהיקף מצטבר של 640-370 מיליון דולר", כאשר אלו נוספו בכלל ל"קביעת נוסחה חדשה למחיר הגז, ובה מחיר בסיס המוצמד למדד המחירים לצרכן בארה"ב (להלן - CPI), במקום נוסחת התמחור שסוכמה במכתב הכוונות".

מה שהיה יכול לאזן במעט את הקטסטרופה היא תחזית ביקוש לגז מעודכנת ככל שניתן, כזו שתוכל לתת תמונה טובה לחברת החשמל כמה גז לקנות כדי לא להיתקע עם עודף. שפירא מצא פערים דל עד 37% בין הביקו בשטח לתחזיות חברת החשמל. לטענתו "חח"י לא בחנה תחזיות אחרות ככלי לבקרה על תחזיותיה ולא בדקה את המקור לפערים ביניהן. משכך, חח"י גם לא ניתחה את השלכות הפערים על תחזיות הביקוש לחשמל שעל פיהן היא קבעה את היקפי הגז הדרושים לה לייצור חשמל בתקופת ההסכם" ולכן "ערב החתימה על ההסכם במרץ 2012, ולקראת ההחלטה על מימוש האופציה הראשונה באפריל 2013, השתמשה חח"י בתחזית צמיחת תוצר גבוהה יותר מתחזיות ארוכות טווח חלופיות שהיו זמינות באותה עת". למזלה של חברת החשמל פעולות שונות שנרשמו לאחרונה לרבות הסבת יחידות כוח פחמיות לעבודה בגז מילאה את הואקום שנוצר בין ההיצע לביקוש ולפי חברת החשמל היא לא תתקע עם עודף שאין לה מה לעשות איתו.

אפשרות שלישית לחסוך עלויות מהציבור היא לאשר תכנית פיתוח מהירה, אבל גם כאן כשלו פרנסי המדינה והחיבור של מאגר תמר לאזור זכרון יעקב (מה כונה אז בתקשורת כמאבק חוף דור) נכשל, וצנרת הגז ירדה דרומה לאשדוד. לפי שפירא " בשנת 2010 לא אושרה התמ"א (תכנית מתאר ארצית) למתקן קבלה באזור חוף דור, ובעקבות זאת היה ייקור של כחצי מיליארד דולר בערכים מהוונים בעלות הפיתוח של מאגר תמר."

גם הרגולטורים נרדמו בשמירה

מי שהיה אמור לקפוץ מייד לוהגן על הציבור היו דירקטוריון חברת החשמל, רשות החברות (שנציגיה יושבים בדירקטוריון), משרד האוצר ורשות החשמל.

למרות זאת שפירא מצא ש"אף שהסכם הגז הוא ההסכם בעל המשמעות הכלכלית הגדולה ביותר לפעילות חח"י בעשור הקרוב, במהלך המשא ומתן דירקטוריון החברה לא עמד די הצורך לקבל הסברים בדבר השינויים לרעה שחלו בתנאי ההסכם, על פי דיווחי החברה, ובדבר השלכותיהם הכספיות על החברה. כמו כן, הדירקטוריון לא בחן את הצורך בעדכון הקווים המנחים שהתווה להנהלה בתחילת המשא ומתן בעקבות השינויים לרעה שחלו בתנאי ההסכם". אם לא די בכך אחד הטיוטיות הבטיחה לתמר תוספת של 2% בשנה ולא רק 1%. בהמשך מציין שפירא שכן נערכו ישיבות, אולם התמונה המצטיירת היא שהמחסום הראשון בדרך לאישור שלו נפרץ.

ומשרד האוצר? זה חטא לכאורה פעמיים. הפעם הראשונה הייתה בגילוי של שפירא ש"משרד האוצר כלל לא היה שותף למשא ומתן שהתנהל בשנת 2011, ולא נתן לחח"י כל הנחיה, הוראה או עצה בנוגע לאופי שיטת ההצמדה".

החטא השני הגיע בדמות האישור ברגולטור החשוב, והיא רשות החשמל. במליאת הרשות ישבו אז יו"ר המליאה אורית פרקש הכהן, כמו גם שני נציגי אוצר ושני נציגי משרד האנרגיה, ואלו אישרו את החוזה באמצע 2012, אולם גם שם התברר לא הכל עבד כמו שצריך, אבל לא רק שם: שפירא מונה מספר רגולטורים שונים שאמורים היו לבחון את החוזה, והם משרד האנרגיה "האמון על קביעת המדיניות בתחום האנרגיה ויישומה, ובכלל זה הוא אחראי לקביעת התעריפים במשק זה", ועדת הפיקוח על המחירים שמשותפת למשרדי האנרגיה והאוצר, רשות החשמל כמו גם הממונה על ההגבלים העסקיים. כל אלו ישבו יחד והחליטו כמה החלטות שהשפיעו על התוצאה הסופית.

כך למשל, שפירא קיבל תגובה מרשות החשמל שהיא לא התערבה יותר מדי בחוזה הבסיסי בין הצדדים. "הרשות הסבירה בהחלטותיה כי בחרה לטפל בעסקת האופציה (רכישת גז נוספת – ל"ג) ולא בעסקת הבסיס בשל המחסור בגז ובשל החשש שהתערבות בעסקת הבסיס תגרום לעיכוב באספקת הגז לציבור, כפי שהודיעו לה ספקי הגז". עוד גילה שפירא שהרשות הניחה כמה הנחות ובניהם תחרות במשק הגז או הלימה בין פעולותיה לפעילות הממשלה, כמו גם רכשית גז זול יותר במימוש אופצייית חוזה הגז לקניה נוספת מעבר לבסיס. "במועד סיום הביקורת נמצא כי הנחות לא התממשו ואין כל ודאות בנוגע להתפתחות התחרות במשק הגז ולכמויות הגז שיירכשו במסגרת האופציה", אומר שפירא, ומחדד שבכלל "החלטת הממשלה מאוגוסט 2015 בדבר מתווה גז כללה מנגנוני מחיר השונים מאלו שהתוותה רשות החשמל בהחלטותיה"

והממונה על ההגבלים? זה קיבל דרישה מחברת החשמל לקבל את המחיר הכי זול בשוק בכל מקרה, כיוון שתעריף החשמל שלה מושפע מעלויות הדלקים. הבקשה נדחתה על הסף בשל שיקולי תחרות, מה שהשאיר את חברת החשמל ללא גיבוי רגולטורי מספיק להתמודד עם בעיית הגז במשק.

התוצאה היא שיד ימין לא ידעה מה עושה יד שמאל, ולכאורה הכל התנקז על חשבונו של הציבור. "לעניין המדיניות הממשלתית בנושא פיתוח משק הגז הטבעי כבר הצביע משרד מבקר המדינה על היעדר מדיניות ממשלתית כוללת הבא לידי ביטוי בהיעדר תעדוף של יעדי המאסדרים הנוגעים למשק הגז הטבעי, וכן בחוסר היכולת לפתח את משק הגז הטבעי בראייה ארוכת טווח שתאזן את מכלול השיקולים", מסכם שפירא את עבודת – או יותר נכון את אי עבודת - הרגולטורים.

ואיפה הצנרת השנייה?

פרק נוסף בדו"ח המבקר נוגע להנחת צנרת גז נוספת ממאגר תמר לישראל. כזכור כלל הגז מגיע היום בצנרת בודדת אותה הקימו היזמים. לפי שפירא חברת החשמל הייתה אמורה לדרוש הקמת צנרת נוסת, וגם אם היא לא הייתה מגדילה את אפסקת הגז למשק (אלא רק מוסיפה עוד צינור הולכה ימי) מדובר בפעולה מחוייבת המציאות. בפועל, כך נראה, חברת החשמל לא דרשה את הקמת הצנרת וממשלת ישראל לא התעקשה אחריה. מה שכן יצא הוא הקמת מערכת מדחסים לגז במקום צינור שני, פרויקט שעלה ליזמים הרבה פחות כסף.

"משרד מבקר המדינה מעיר, כי הקמת מדחסים אינה תחליף שווה ערך להנחת צינור שני מבחינת היתירות והסבירות לתקלות באספקה ועל כן מן הראוי היה למפות את התועלות ואת החלופות ולבטא בהסכם את הפערים הכלכליים בין החלופות, אם ישנם. כך, היה ראוי שבגין פערים אלו יופחת מחיר הגז או יינתן פיצוי או פתרון חלופי הולם", אומר שפירא, ומחדד כי "אי-נקיטת צעדים מצד חח"י באותה העת שיבטיחו הנחתו של צינור שני על ידי שותפות תמר, והסתמכותה על החלטת הממשלה מיוני 2013, החלישו את יכולתה לדרוש את הנחת הצינור בעתיד, שכן לאחר הקמת המדחסים התועלת ממנו מצטמצמת לכדי הגברה חלקית של היתירות וייתכן שאינה תנאי מספיק להנחתו. על חח"י ועל גורמי הממשלה לבחון את האפשרות להנחת צינור שני על ידי שותפות תמר, וזאת בייחוד לנוכח העובדה ש מאגר לווייתן עדיין לא פותח ובשל היעדר היתירות בהולכת הגז לחוף".

תגובות

בתגובה לדו"ח אומר משרד האוצר: "חברת החשמל הגיעה להסכם עם שותפויות הגז, לאחר מו"מ עצמאי שקיימו הגופים ללא מעורבות ממשלתית, והביאה אותו לאישור רשות החשמל ולידיעת משרד האוצר. עם הצגת עקרונות ההסכם בוצעה במשרד האוצר ובמקביל ברשות החשמל עבודת מטה מקיפה שכללה: תחשיבי עלויות לפי חלופות להסכם, שימוש בתחזיות של חברות ייעוץ מובילות בתחום האנרגיה ועוד. בסיומה, משרד האוצר וגופים ממשלתיים נוספים, הגיעו למסקנה כי אין פסול בהצמדה למדד כשלעצמה, ומכאן שאין מקום להתערבות ממשלתית, לפחות לא מטעם משרד האוצר, אשר תכפה שיטת הצמדה שונה- לסל דלקים, למחירי הנפט או כל מדד אחר.

"במקביל, נערכה עבודה משותפת למשרד האוצר, רשות ההגבלים ורשות החשמל, במטרה לגבש עמדה ממשלתית רחבה בנושא הסכמי הגז. בעקבות ההתערבות הממשלתית ועל מנת למנוע השתת עלות עודפת על הציבור, שונו מספר היבטים מרכזיים בהסכמי הגז של חח"י וכן של היח"פים. כך לדוגמא, פוצלה אופציית הרחבת הכמות של חברת החשמל לשתי אופציות, נכנסה נקודת פתיחה נוספת להורדת המחיר בעתיד והוגדל גובה השינוי המותר בה, ניתנו אופציות יציאה לצרכני הגז הפרטים ונערכו מספר תיקונים על מנת לאפשר תחרות עתידית במשק הגז.

"עמדת משרד האוצר, היתה ועודנה כי על מנת להגדיל את רווחת הצרכן באמצעות הורדת מחירים, יש לפעול ליצירת שווקים תחרותיים, ולא בניסיון לפקח על מחירים של גוף מונופוליסטי או באמצעות מו"מ עם מונופול. בהתאם לכך, ובהתאם למתווה הגז, משרד האוצר ימשיך לקדם צעדים לעידוד פיתוחם של שדות גז נוספים.

נכון להיום, מתבצעים קידוחים נוספים במאגר תמר, בעלי מאגר לווייתן חתמו על החלטת השקעה סופית (FID) לפיתוח המאגר ותחילת הפקה ומאגר כריש-תנין נמכר לחברת האנרגיה אנרג'יאן לקראת פיתוחו הצפוי".

חברת החשמל אומרת בתגובה: "הסכם הגז שהושג באותה העת הוא ההסכם הטוב ביותר אותו יכולה הייתה הנהלת החברה להשיג בדרך של משא ומתן מסחרי עם המונופול במשק הגז. להסכם שנחתם יתרונותיו כלכליים משמעותיים עבור המשק הישראלי, וגם הם קיבלו ביטוי על ידי המבקר. ההסכם שנחתם איפשר למעשה את "הוצאת הגז מן האדמה", וזאת תוך 4 שנים מאז גילויו של המאגר, ובכך למעשה הצליחה חברה החשמל לפתור את המשבר האנרגטי שהיה קיים באותה העת במשק הישראלי, וביטול התלות באספקת גז ממקורות זרים.

"בעבודת הדירקטוריון לא נפל כל פגם, והטענות המועלות בהקשר זה בטיוטת הדו"ח סותרות הלכות משפטיות ודיני ממשל תאגידי. כך קבע גם פרופ' חמדני מהאוניברסיטה העברית.

"ציפייתו של המבקר, כפי שהיא עולה מהדו"ח, לפיה על הדירקטוריון להיות מעורב בניהולו הישיר של המשא ומתן, מתוך הנחה כי מעורבות זו תוביל לתוצאה משופרת, אינה עולה בקנה אחד עם כללי ממשל תאגידי תקינים. הציפיה מהדירקטוריון היא לקביעת מדיניות וקוים מנחים, מעורבות מלאה, קבלת החלטות, ובחינת ההתקדמות וההישגים במו"מ, ולא לנהלו בפועל, וכך היה".

"באשר לטענות המבקר אודות מנגנון ההצמדה שנקבע במסגרת ההסכם, ברצוננו להדגיש כי מדובר במנגנון אשר זכה לתמיכתם ואישורם של הגורמים הרגולטוריים, ומקנה לחברה יתרונות משמעותיים, ובפרט לאור היציבות והודאות הגבוהות יותר הטמונות בו, ביחס לאלו שבמנגנון הצמדה המבוסס על מחירי הדלקים בעולם.

"באשר לסוגיית תחזיות הביקוש המשקי לחשמל, נציין כי התחזיות מהוות מרכיב אחד מיני רבים. כאשר המבקר מציין בדו"ח "יועץ חיצוני" עלום, הוא בוחר שלא לציין כי מדובר בעבודת של ד"ר יעקב שיינין, מומחה בכיר בתחומו ובעל ניסיון מוכח בתחום, שהיה אחד הבודדים (אם לא היחיד בארץ), שעסק בהכנת תחזיות ביקוש משקיות לחשמל בישראל. גם בעניין זה, בחינה של התחזיות כיום מהווה חוכמה שבדיעבד.

"באשר לטענות המבקר כלפי החברה אודות אי מימוש זכותה בדבר הנחת צינור גז שני, נראה כי המבקר מתעלם מכך שההסכם אינו מטיל חובה על שותפות "תמר" להקים צינור שני נוסף, אלא מטיל על שותפות "תמר" את החובה להקים מתקנים אשר יאפשרו לה לעמוד בהתחייבויותיה לספק את כמויות הגז שנקבעו בהסכם. לפי עמדה זו , די למעשה בהקמתם של מדחסים שיגדילו את הגדלת כמות הגז המועברת בצינור (כפי שאכן נעשה, ועל כך אין מחלוקת)".

תגובת משרד האנרגיה ורשות החשמל: "הסכם הגז שנחתם ע"י חברת החשמל בשנת 2012 היה הסכם עוגן שאפשר בזמנו את התחלת פיתוח משק הגז בישראל. ההסכם התאים למציאות הכלכלית דאז, כולל מחירי הנפט של שנת 2012 והחשש מתנודתיות מחירי הנפט, ולקח בחשבון גם את הסיכון לאי פיתוח מאגר תמר. ההסכם אושר בזמנו על ידי כלל גורמי הממשלה. כדי למזער את הסיכון לציבור שולבה בהסכם גם נקודת יציאה בשנת 2021, שתאפשר דיון מחודש על המחיר. חשוב לציין שמדובר בהסכם ל-15 שנה ומוקדם לקבוע את תוצאותיו לאחר 4 שנים בלבד, נוכח העובדה שהוא תלוי בנתונים משתנים. חשוב להדגיש, שהמלצות המבקר כבר הוטעמו למעשה במדיניות שר האנרגיה בשנתיים האחרונות. גיבושו ואישורו של מתווה הגז בשנת 2016, נערך תוך תיאום עבודת הרגולטורים, הביא להפחתת מחירי הגז הטבעי לתחנות הכוח הפרטיות ולתעשיה, ויעודד את התחרות במשק בשנים הקרובות - מה שצפוי להוביל להוזלה נוספת".

תגובת שותפות תמר: "שותפות תמר מודה למבקר המדינה על עבודתו ורואה בממצאי הדו"ח תמיכה בעמדות אותן מביעות החברות בשנים האחרונות. דוח המבקר קובע כי הגז מתמר חסך לחברת החשמל במהלך השנים 2013 ו- 2014 בלבד כמיליארד שקל מדי חודש (סך הכל כ-19 מיליארד שקל לאורך התקופה המבוקרת), מדגיש את חשיבותו למשק הישראלי ומשבח את המהירות בה הוא פותח. ההסכם אושר על ידי משרד האנרגיה, רשות החשמל, רשות הגז, רשות ההגבלים העסקיים והממשלה, וכן עמד לשימוע של וועדות הכנסת וכלל הציבור בטרם אושר. הוא משקף רמת מחירים תחרותית, בפרט ביחס למדינות האזור. המלצות הדו"ח תואמות את עקרונות מתווה הגז, ובראשן הצורך ברגולציה אחידה ורוחבית להסדרת הסוגיות המורכבות הנוגעות למשק הגז הטבעי בישראל".