בדרך לרשימה השחורה: עסקת הצוללות הבאה בידי חזקיהו וליברמן

החשב הכללי במשרד האוצר רוני חזקיהו ושר הביטחון אביגדור ליברמן יצטרכו להחליט בקרוב האם לתמוך בהכנסת תאגיד הענק הגרמני טיסנקרופ לרשימה השחורה של הרשות לשיתוף פעולה תעשייתי במשרד הכלכלה. אתמול (ג') חשף "כלכליסט" כי מנכ"לית הרשות לשיתוף פעולה תעשייתי זיוה איגר שלחה מכתב שימוע למנכ"ל טיסנקרופ פיטר פלדהאוס, בו צויין כי החברה התחייבה לבצע עד אוגוסט 2017 רכש גומלין בהיקף של כ־407 מיליון יורו אך ביצעה עד כה רכש בהיקף של 219 מיליון יורו בלבד. ההתחייבויות הן בגין רכש כלי שיט במאות מיליוני יורו עבור צה"ל, במסגרת שלושה חוזים שונים עליהם חתמו הצדדים החל מ־2006.

איגר ציינה במכתב כי היא שוקלת להכניס את החברה לרשימה השחורה, שמשמעותה המעשית היא כי טיסנקרופ לא תוכל לבצע עסקאות מול מוסדות ציבוריים או ממשלתיים לתקופה של עד חמש שנים. לפי החוק, איגר יכולה לאשר את הכנסת החברה לרשימה השחורה בהסכמת החשב הכללי במשרד האוצר — כיום רוני חזקיהו — ובהתייעצות עם השר הרלוונטי, במקרה הזה שר הביטחון אביגדור ליברמן.

לפי הערכות שונות, גם השר ליברמן וגם חזקיהו לא יהססו להכניס את טיסנקרופ לרשימה השחורה, זאת לאחר שימתינו 30 יום ממועד שיגור מכתב השימוע, כמחוייב בתקנות. לפי גורמים בסביבת השניים, הם מעודכנים כבר תקופה ארוכה באי עמידת טיסנקרופ — ששמה עלה לכותרות בהקשר של פרשת הצוללות — בהתחייבות לביצוע רכש גומלין בישראל.

עם זאת, לפי גורם בכיר במשרד הכלכלה, "זאת הפעם הראשונה בה חזקיהו, שנכנס לתפקידו בתחילת שנת 2017, נדרש להחלטה הנוגעת להכנסת חברה ביטחונית לרשימה השחורה. לכן לא ניתן להעריך מה תהיה החלטתו. בסופו של דבר, זה תלוי באופי של הגורם המחליט — אם הוא בעל גישה יונית או בעל גישה ניציץ".

עוד הוסיף הגורם כי "טיסנקרופ היא חברה שההתנהלות מולה קשה, היא ידועה בכל מקום כחברה כזאת. "כבר משנות ה־90, החברה התעכבה בביצוע רכש גומלין בישראל. חברות דוגמת טיסנקרופ מבינות שהמוצרים שהן מספקות למדינת ישראל הם מוצרים חיוניים, והן פשוט מנצלות זאת כדי לא להשלים את רכש הגומלין לו הן מחוייבות".

המקרה הדומה והשונה של יצרנית המטוסים

במכתב ששלחה איגר השבוע מפורטות כלל עסקאות רכש הגומלין אליהן התחייבה טיסנקרופ. כך, נכתב כי ב־2006 התחייבה החברה לבצע רכש גומלין בהיקף של 266 מיליון יורו עד אוגוסט 2017; ב־2012 היא התחייבה לבצע רכש בסך 108 מיליון יורו עד מרץ 2019; וב־2015 היא התחייבה לבצע רכש גומלין בהיקף של 157 מיליון יורו עד ינואר 2021. בכלל העסקאות היא נדרשה לעמוד במספר אבני דרך, כך שהסכום בגינו נשלח המכתב מורכב מחלקים של כלל ההסכמים. לפי המכתב שנחשף אתמול, התגובה האחרונה שהתקבלה מטיסנקרופ הייתה ב־11 באפריל והיא "לא הוסיפה מידע חדש ושימושי לגבי תוכנית ההתחייבויות של החברה".

מימין שר הביטחון אביגדור ליברמן החשב הכללי רוני חזקיהו צילום: שאול גולן, גיא אסיאג

מכתבים קודמים שנשלחו לטיסנקרופ על ידי הרשות לשיתוף פעולה תעשייתי מעלים בבירור כי החברה קיבלה מספר התראות על אי עמידתה בהתחייבות. בין היתר, בחודש ינואר האחרון נפגשו נציגי הרשות עם נציגי החברה בתל אביב ובחודש פברואר הפצירה איגר בבכירי החברה הגרמנית לפתוח פס ייצור בישראל לנוכח הפערים בין ההתחייבויות לפעולות בשטח.

אז למה טיסנקרופ לא עומדת במלוא ההתחייבויות שלה לרכש גומלין, שעומדות על 407 מיליון יורו עד אוגוסט השנה ובסך הכל על 531 מיליון אירו עד ינואר 2021? לא ברור, בעיקר בהתחשב בכך שמדובר בחברת ענק בעלת מחזור שנתי של יותר מ־40 מיליארד יורו (כ־44 מיליארד דולר) הפועלת בכ־45 תחומים שונים. בין היתר, החברה היא אחת מעשר חברות הפלדה הגדולות בעולם, והיא עוסקת גם במעליות, רכבים, כלי שיט, מדרגות נעות, מנופים, פלדה, כימקלים, מינרלים, שרותי תשתיות ועוד. בכל אחד מהתחומים האלה, החברה יכולה לבצע רכש גומלין בישראל.

לשם השוואה, חברת לוקהיד מרטין האמריקנית — שצפויה לספק לצה"ל יותר מ־30 מטוסים במהלך השנים הקרובות — ביצעה עד מחצית אוגוסט 2016 רכש גומלין מחברות ישראליות בסכום עתק של כ־3.8 מיליארד שקל (כ־993 מיליון דולר). בין היתר, היא רוכשת מחברות ישראליות מערכות למטוסים ותוכנות להפעלה והדרכה, מגברי רדיו, חלקי גוף למטוסים ועוד. החברה האמריקאית ביצעה את הרכש הזה בתקופה של שבע שנים, שכן ההסכם לרכישת מטוסים נחתם בשנת 2010, בעוד טיסנקרופ ביצעה רכש גומלין בהיקף של כ־219 מיליון אירו בתקופה של 11 שנים. בסך הכל, לוקהיד מרטין מחוייבת לבצע רכש גומלין בהיקף של 3.3 מיליארד דולר בשנים הקרובות. ללוקהיד מרטין מחזור פעילות דומה לשל טיסנקרופ, העומד על 46 מיליארד דולר בשנה.

"איגר לא חוששת להכניס חברות ביטחוניות לרשימה"

רכש גומלין הוא כלי שנועד לשמור על הכלכלה המקומית, כאשר גופים ממשלתיים מבצעים רכישות משמעותיות מחברות זרות. במקביל לחוזה עם הגוף הממשלתי, החברה הזרה מתחייבת מול הרשות לשיתוף פעולה תעשייתי לבצע רכישות בהיקף מסוים בארץ, לאו דווקא מהחברה הישראלית שלה מכרה. מי שמרוויח מרכש הגומלין הן כ־500 חברות ישראליות, בעיקר עסקים קטנים ובינוניים. משרד הכלכלה חושף את החברות הזרות לחברות המקומיות הקטנות, שכן תעשיות גדולות דוגמת אלביט לא צריכות את עזרת המדינה כדי להגיע לשווקים זרים, ובכך גם מוריד מהחברות הזרות את נטל איתור המוצרים לרכישה.במקרים רבים, כאשר חברה גדולה זרה מבצעת רכש גומלין, היא מתאימה את הייצור בחברה הישראלית לסטנדרטים שלה. הדבר מקל אחר כך על אותה חברה קטנה להגיע לעוד שווקים, שכן היא כבר אושרה על ידי חברה בינלאומית גדולה.

"זיוה איגר עושה דברים מטריפים לטובת התעשייה הישראלית, והיא לא רואה אף אחד בעניינים", אמר אתמול ל"כלכליסט" יו''ר התאחדות התעשיינים והארגונים הכלכלים שרגא ברוש. "זאת לא הפעם הראשונה שהיא דורשת ביצוע רכש גומלין ולא מוכנה לוותר — היא דרשה מהסינים להרכיב אוטובוסים של אגד בארץ דרך חברת רגבים וארגז למרות שהתנגדו; והכריחה את בומברדייר הצרפתית לרכוש כבלים מסינרגי. גם בהסכמים של התעשייה הביטחונית, היא לא מהססת לקרוא לחברה הזרה לשימוע או להכניסה לרשימה השחורה.

אני בטוח שזה יניע אותם (טיסנקרופ — א"פ) לחפש ברצינות איפה לקנות מוצרים". עוד הוסיף ברוש כי "זה מעודד מאוד לראות שהרשות לשיתוף פעולה תעשייתי פועלת ככה". לדבריו, אם טיסנקרופ תרצה, היא תוכל לרכוש בישראל כל דבר שתרצה.