עו"ד נעמי לנדאו: "אני מעדיפה פשרות על כיפוף ידיים"

"לנשים יש יותר חזון מגברים לראות שינויים בתחום העבודה, לא להתקבע, לחשוב מחוץ לקופסה", אומרת עו"ד נעמי לנדאו. ויש לה סיבות טובות לחשוב כך: הפגישה עמה מתקיימת יום אחרי שהרכב על טהרת הנשים בבית המשפט העליון — מרים נאור, אסתר חיות ודפנה ברק־ארז — שם קץ לדשדוש של שרי הפנים, והורה על פתיחת המרכולים ומתחמי העסקים בשבת בתל אביב. "צריך עוצמות וראיית הנולד כדי לכתוב חוות דעת כה ואמיצה", מחמיאה לנדאו, "אני מעריצה של שלוש הנשים האלה".

וזו אכן הזדמנות לדבר על הכוח הנשי במשפט, בעיקר בתחום דיני העבודה שאליו משתייכת לנדאו, שיש בו עורכות דין חזקות ואסרטיביות כארנה לין ודפנה שמואלביץ. לנדאו עצמה עלתה לאחרונה לכותרות בזכות הייצוג המוצלח לעובדי מעון ראש הממשלה מני נפתלי וגיא אליהו נגד ההעסקה הפוגענית. גם התיק הזה היה תיק של נשים: לצד לנדאו כיכבו בו השופטת דיתה פרוז'ינין, עו"ד כוכבית נצח־דולב מטעם המדינה, ואשת ראש הממשלה שרה נתניהו (שלא היתה צד בתיק). לנדאו שופעת מחמאות גם לפרוז'ינין: "היא העזה להעמיד את מעון ראש הממשלה במקומו כמקום עבודה לכל דבר, ללא עדיפויות יתר, ועשתה זאת באופן ראוי להערכה ולהערצה, כשבית הדין הארצי מחרה־מחזיק אחריה".

לנדאו בלשכתה. "כשהתחלתי לעבוד בענף, ציפו שאוותר על הנשיות שלי" צילום: תומי הרפז

"ירדו לחיי על השכר שלי בהסתדרות. וצדקו"

לנדאו (66) היא אשה נחרצת ומלאת ביטחון עצמי. ובכל זאת מרגיז אותה כשמתייגים את התנהגותה ככוחנית. "על גבר יאמרו אסרטיבי, אבל אשה היא כוחנית", היא מוחה, "כשסיימתי את לימודי המשפטים ורציתי להתבלט, הרוב המוחלט היו גברים ונדרש ממני לוותר על נשיות ולשחק במגרש הגברי. היום אני כבר לא שם. אני משחקת במגרש המשפטי כשווה בין שווים ונותנים לי את הכבוד שמגיע לי".

את הוויתורים לנדאו זוכרת היטב. היא התמחתה במשרד לייב דוד קומיסר בשנים 1973–1975 וחשבה להמשיך שם. "קומיסר רצה שאמשיך, אבל יום אחד הוא קרא לי ואמר: 'יש לך ילד קטן, אני צריך עבודה מסביב לשעון. תחשבי אם את יכולה להמשיך'. אני לעולם לא הייתי אומרת דבר כזה לעובדת שלי. אבל כשנסגרת דלת אחת, נפתחת אחרת".

הדלת שנפתחה היתה זו של פרקליטות המדינה, שבה כיהנה כממונה על סכסוכי העבודה, עד שב־1988 הקימה משרד פרטי עם יורם תובל, שהיה מתמחה שלה. שבע שנים אחר כך הגיע טלפון מיו"ר ההסתדרות דאז עמיר פרץ. "הוא ביקש ממני שאפתח את הייעוץ המשפטי של האיגוד המקצועי. הייתי שם שנתיים. נחמיה שטרסלר ירד לחיי על השכר שקיבלתי, 80 אלף שקל פלוס מע"מ, והוא צדק. אבל פיתחתי מערכת שעובדת לתפארה".

לנדאו ונפתלי. נשים היו גם בתביעה, גם בהגנה וגם על כס השיפוט בתיק צילום: שאול גולן

ו

אז הכרת את אבי ניסנקורן.

"הוא התקבל להיות מנהל המחלקה למו"מ להסכמים קיבוציים. הוא עסק ביצירת ההסכמים, אני בסכסוכים על הפרתם. כשחזר מהפרקטיקה הפרטית לראשות האגף לאיגוד מקצועי, ניבאתי שיהיה יו"ר ההסתדרות, וצדקתי. כמו שאמרתי, נשים רואות את העתיד".

ובכל זאת בבחירות להסתדרות תמכת בגלוי בשלי יחימוביץ.

"ניסנקורן הוא עורך דין מוכשר, אבל לא די בכך כדי להוביל את ארגון העובדים הגדול במדינה. מצאתי בשלי מועמדת ראויה ובעלת ניסיון בהובלת ארגונים, ובעיקר, הגיע הזמן להפסיק להתייחס לנשים כאל מי שמועמדות לתפקיד בנעמת בלבד".

וזה מוביל לאשה נוספת שזוכה לציון על חזון שמחוץ לקופסה: מנכ"לית משרד התחבורה קרן טרנר־אייל, שלרגל יום האשה הבינלאומי הודיעה על ביטול נוהג הישיבות אחרי 15:00, פעמיים בשבוע, לטובת איזון בין עבודה למשפחה. לנדאו מתלהבת מהרוח החדשה הזאת. "שמעתי שנציב שירות המדינה משה דיין העביר הנחיה כזו לשאר משרדי הממשלה. ניסנקורן חתם על שעה פחות בשבוע, ויש הצעה להוסיף יום מנוחה. וזו רק ההתחלה. דור האיקס עבד מצאת החמה עד צאת הנשמה. היום יש לנו את דור המילניום, דור חדש שרוצה לחשוב גם על פנאי ומשפחה ולא רק על קריירה ועבודה. וזה מתחבר לעצם הנשיות שמאחורי ההסדרה, כאשר גם גברים דורשים היום שותפות מלאה יותר בגידול הילדים".

צילומים:אלכס קולומויסקי, עמית שעל, אוראל כהן, יובל חן, תומי הרפז

את החזון ליום עבודה שפוי יותר שואבת לנדאו מאוסטרליה. "בשש בערב מסתיים שם יום העבודה ומכבים את האור. הייתי בהלם. המוטו שלהם הוא שאין דבר שלא יכול לחכות למחר", אומרת לנדאו. לאוסטרליה היא הגיעה במחקריה אחרי מודלים ראויים לשוק העבודה: "מארצות הברית אנחנו לקחנו את הרע של לעבוד מסביב לשעון, ומאירופה את זה שכמעט אין בה איגודים מקצועיים, אבל החקיקה החברתית בה מתקדמת משלנו".

"פשרה עדיפה על תרבות של מנצחים ומפסידים"

החזון השאפתני של לנדאו אינו מסתכם ביום עבודה שפוי, אלא מכוון למהפכה של ממש ביחסי עובדים־מעבידים. ההשראה שלה מגיעה מאלישבע ברק, סגנית נשיאת בית הדין הארצי לעבודה לשעבר, שנודעה בפסיקות תקדימיות לחיזוק מעמד העובדים בעימותים מול מעסיקיהם. ברק טבעה בזמנו את הרעיון המהפכני שלפיו גם לעובד (ולא רק למעסיק) יש זכות מעין קניינית במקום העבודה. לנדאו מבקשת לפעול לפי הרעיון הזה. "יש היום עורכי דין שמסיתים את המעסיקים לראות את העובדים כאויבים, ואת מערכת יחסי העבודה כשדה קרב", היא מסבירה את הרקע.

ואיך יתחולל השינוי?

"ראשית, בשינוי תרבות הדיון. אני אוהבת לייצג, אבל שואפת ליותר גישורים ופחות חקיקה וצווים. במערכת יחסים מתמשכת אסור להנחיל תרבות מנצחים ומנוצחים. עדיפה פשרה שתאפשר לכל צד להגיד שניצח".

השלב הבא הוא קירוב יחסי העבודה לחזון של ברק. "ירון ביבי, שהיה מנכ"ל מינהל מקרקעי ישראל, רצה שאייצג את המינהל מול ההסתדרות בעת הפיכתה לרשות מקרקעי ישראל", היא מדגימה. "אמרתי לו שאני מייצגת עובדים, והוא ביקש להכיר את הצד הזה. יחד יצרנו הסכם קיבוצי מסוג חדש, עם תגמול לעמידה ביעדים. המודל הזה הוא חלק מהחזון שלי לשינוי שירות המדינה. אלא שהאוצר לא מאפשר לחקות אותו, משיקולי עלות. רשות המסים רצתה לאמץ אותו, אבל לא נתנו להם. אני מקווה שהוא יאומץ לרפורמה שמובילה נציבות שירות המדינה".

סניף של סופר־יודה בת"א. כל שרי פנים סירבו להכריע לגבי פתיחת עסק בשבת צילום: תומי הרפז

חיה עם הגרוש, עובדת עם הבן

לנדאו מתגוררת ביפו ונמצאת בזוגיות עם הגרוש שלה, יצחק לנדאו. "נפרדנו לכמה שנים והגענו למסקנה שטוב לנו יחד תחת קורת גג אחת", היא אומרת. משרדה ברחוב רוטשילד צבעוני כמותה, מאוכלס בריהוט וציורים שמשווים לו רוח ואנרגיות שלא מזכירים את המכובדות השמרנית של המשרדים הגדולים, ומתאימים למשרד משפחתי. אגב משפחה, לנדאו צירפה לאחרונה שני שותפים למשרד המונה שבעה עורכי דין: את בנה גיא מדמוני־לנדאו, ואת אורן גרוס, שהיה יו"ר ועד עובדי "ידיעות אחרונות" וסמנכ"ל משאבי אנוש בידיעות וברשת עמל.

הקריירה שלה רצופה בפסקי דין ומשמעותיים בתחום. הבולט שבהם, מ־1996, עסק בשני נהגי אוטובוס שפוטרו מחברת "מפעלי תחנות", שהסיעה חיילים לבסיסים ונוסעים מהטרמינל בשדה התעופה לכבש המטוס, רק משום שהעזו לשמש ועד ולמחות נגד תנאי עבודה מבישים. "הם פרצו את הדרך בנושא של התאגדות עובדים, לאחר שהשופטת ורדה וירט לבנה קבעה שהם פוטרו שלא כדין מפני שרצו להקים ועד", היא מסבירה.

לנדאו חתומה גם על ההחלטה של השופטת אריאלה גילצר־כץ מהשנה שעברה להפסיק את משחקי הליגה הלאומית בכדורגל בשבת. הסיפור הזה מיטלטל בין הדתי לסוציאלי, בין הרצון של כדורגלנים דתיים לא לשחק בשבת לבין אי־החוקיות שנובעת מההעסקה בשבת ללא היתרי העבודה הנדרשים. לנדאו התמקדה רק בטיעון השני: "לא ההתאחדות ולא שר הכלכלה הוציאו היתר לעבוד בשבת. על זה הלכתי. הפיצו שהשופטת נתנה צו כי היא שומרת מסורת, וזה לא נכון. בינתיים השרה מירי רגב הקימה ועדה וכולנו ממתינים".

לקוחה נוספת היא הבכירה בבנק הפועלים שנקשרה לסיפור ההטרדה בידי מנכ"ל הבנק לשעבר ציון קינן. לנדאו מעדיפה לא להרחיב בנושא, אבל מבהירה: "המתלוננת לא התלוננה ולא מוכנה להתלונן. מה שקיבלה מהבורר סטיב אדלר זה כספים שהגיעו לה בדין: פיצויי פרישה לפי ההסכמים הקיבוציים, פלוס פיצוי על שהייה במקום עוין כקזחסטן, שם שימשה נציגת הבנק בעסקת מכירה של בנק טורקי שהיה בבעלותו. את הפיצוי היא קיבלה על זה, אבל זה יצא החוצה עקום ומעוקם".

"החוק לאיסור הטרדה מינית מגביל מדי. אין יותר חיזור"

המאבק המשפטי שלנדאו ניהלה בשנה החולפת בנושא העסקה פוגענית זכה לרוח גבית מח"כ מרב מיכאלי, שמובילה מהלך לעגן בחוק את הפגיעה והפיצוי לעובדים שנרמסו, תופעה שמגיעה לממדים מדאיגים. אלא שלנדאו עצמה דווקא מתנגדת לחקיקה ומעדיפה שבתי המשפט יעשו את העבודה: "אני מאוד מעריכה את ח"כ מיכאלי שמנסה לקדם חוק, אבל אני מעדיפה שלא יהיה חוק, אלא פסיקה שתלך ותתפתח ורק בבוא העת תיאסף למסגרת חוק אם בכלל. לחקיקה יש אפקט מגביל".

ואם יחסה של לנדאו לחקיקה בנושא מפתיע, הרי שהדוגמה שהיא בוחרת לחיזוק טענתה מפתיעה עוד יותר, בהתחשב בכך שהיא רול־מודל לאקטיביזם פמיניסטי: "החוק לאיסור הטרדה מינית הוא כל כך מגביל עד שאין יחסי חברות במקום העבודה. אין יותר חיזור, כי זו הטרדה מינית. אני מעדיפה חקיקה שיפוטית, שנוגעת למקרה ספציפי, וכשיגיע מקרה אחר יהיה ניתן לשנות או להרחיב. זה עדיף מחוק כתוב שמגביל ואי אפשר לצאת ממנו. טוב שיש חוקי מגן בסיסיים לזכויות העובדים, אבל כל הפרשנויות לסיטואציות שהמחוקק לא חשב עליהם - האקטיביזם השיפוטי צריך לפתור, ולא המחוקק".