ראיון כלכליסט
"צריך גם מוסדות שבוגריהם יעבדו עם ראשי הכלכלה"
האוניברסיטאות היוקרתיות בארצות הברית גורפות את חלק הארי של התרומות, ונשיא MIT רפאל רייף מסכים שיש להגדיל את הסיוע לאוניברסיטאות הציבוריות. אבל, הוא מדגיש, "כלכלה של מדינה מונעת על ידי מנהיגים, והדרך היחידה ליצור כלכלה חזקה היא באמצעות מוסדות שבהם הטובים ביותר לומדים יחד עם הטובים ביותר"
לפני זמן לא רב נפגש נשיא MIT, רפאל רייף, עם אחד מבוגרי המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס. "אני רוצה לתרום לכם 140 מיליון דולר, בלי מחויבות", אמר התורם לרייף. פחות משבוע אחרי ההודעה הרשמית על התרומה הנדיבה, רייף עדיין התלבט מה לעשות אתה. "יש לנו הרבה צרכים, ואני רוצה לוודא שאנחנו משקיעים את הכסף בדרך הטובה ביותר", הוא אמר ל"כלכליסט" בעת ביקור בישראל לכבוד קבלת תואר דוקטור של כבוד מהטכניון.
יש הרבה דברים שרייף יכול לעשות עם תרומה נדיבה כזו, ובין היתר הוא הציג את האפשרות להשתמש בה להגדלת מספר הסטודנטים לתואר ראשון או להשלים את בניית MIT Nano – חלל מייקרים חדשני ומודרני שעלות בנייתו עומדת על 350 מיליון דולר ("וזה רק הבניין עצמו, לא כולל מעבדות וציוד"). אבל התרומה, שאינה יוצאת דופן בנוף האקדמי של ארה"ב, מעלה שאלה מעניינת: האם ל־140 מיליון הדולר האלו יהיה את האימפקט הגדול ביותר דווקא במוסד כמו MIT?
רפאל רייף צילום: Dominick Reuter
בהיעדר פקקים, רק רבע שעה נסיעה מפרידה בין MIT לאוניברסיטת מסצ'וסטס בוסטון. אך הפער האמיתי ביניהן גדול בהרבה. הראשונה, ממוסדות ההשכלה הגבוהה היוקרתיים בעולם, 23 מבוגריה הם חתני פרס נובל, והון עצמי של כ־3 מיליארד דולר. השנייה, מוסד ציבורי ותיק ומוערך, עם הון עצמי של כ־80 מיליון דולר.
שתי האוניברסיטאות עושות דברים חשובים, שתיהן יכולות לעשות יותר. אבל בעוד ש־140 מיליון דולר הוא קצת יותר מ־1% מההון העצמי של MIT, התרומה הזו יכולה היתה לשלש את ההון העצמי של האוניברסיטה הציבורית המוערכת, ולאפשר לה להשתדרג בכמה רמות, במקום רק לאפשר לעוד סטודנטים ללמוד בה או להשלים בניין חדש.
חממה למנהיגים
בשנים האחרונות יותר ויותר מוסדות אקדמיים מסתמכים על תרומות, אבל מרביתן הולכות דווקא למוסדות שזקוקים להן הרבה פחות, למוסדות היוקרתיים ביותר עם ההון העצמי הגדול ביותר. ברשימת התרומות הגדולות ביותר בהיסטוריה של ההשכלה הגבוהה מככבים שוב ושוב שמות כמו הרווארד, קולומביה, סטנפורד, ייל, פרינסטון ו־MIT.
אתה לא חושב שהתרומה היתה צריכה ללכת לאוניברסיטה אחרת ולא ל־MIT?
"בארה"ב יש לנו אוניברסיטאות מצוינות של המדינות השונות, עם כמה מהמוסדות הטובות בעולם. הן צריכות עזרה, אנחנו צריכים לעזור להן כדי שהכלכלה הלאומית תישאר חזקה ואני רוצה שהן יקבלו עזרה, אבל אני לא מגייס כסף בעבורן, אלא בעבור MIT".
מוסדות מוכרים ויוקרתיים פחות מבליחים אמנם מפעם לפעם עם תרומות ענק, אך כמעט תמיד מדובר בתרומה חד־פעמית, יוצאת דופן, ולא בסדרה של תרומות חוזרות שמצטברות לסכומי עתק. MIT לבדה קיבלה בשני העשורים האחרונים תרומות ענק בסך כולל של יותר מ־9.4 מיליארד דולר, סכום שלא כולל תרומות של פחות מ־50 מיליון דולר או תרומות שלא פורסמו.
בשלושת העשורים האחרונים נוצר פער בין מוסדות העילית למוסדות המבוססים והמוערכים, אך היוקרתיים פחות, שאולי לא יוציאו את המייסד של ענקית הטכנולוגיה הבאה, אך יספקו את כוח העבודה המיומן של אותה ענקית ושל שאר התעשייה בארה"ב.
"כלכלה של מדינה מונעת על ידי מנהיגים. הדרך היחידה ליצור כלכלה חזקה היא ליצור מוסדות שבהם הטובים ביותר לומדים ביחד עם הטובים ביותר. הם מתמרצים זה את זה. הסטודנטים ב־MIT לומדים זה מזה לא פחות מכפי שהם לומדים מהמרצים שלהם. מרצה יכול לעורר השראה, אבל הם עושים את הדברים המדהימים כשהם עובדים זה עם זה.
"במרוץ סוסים, אם אין לך סוס שרץ מהר אתה לא מכניס אותו למרוץ. הוא יכול לנסות כמיטב יכולתו ולעולם לא יגיע להישג כלשהו. אתה לא יכול להכניס סטודנט פחות מהיר וזריז לסביבה הזו, כי זה ישפיע משמעותית על האישיות שלו. אבל אם תשים שם את הטובים ביותר, הם יניעו את הכלכלה. זה הצורך, ואם אין לך את זה, המדינה לא תצליח בכלכלה החדשה. זה פשוט לא יקרה.
"אבל את מי המנהיגים האלו ישכרו? מי יעשה את העבודה? אנחנו צריכים גם את המוסדות האחרים, אחרת אין לנו את האנשים שיעבדו עם המנהיגים שדוחפים את הכלכלה. אבל בהחלט הכרחי שיהיו מנהיגים. גם החלק השני הכרחי, אבל יותר קל להשיג אותו. הבעיה היא שיש הרבה יותר אנשים שיכולים להוביל כלכלה ממקומות לימוד ב־MIT ודומותיה בארה"ב".
אבל 140 מיליון דולר יביאו תועלת רבה יותר לאוניברסיטה פחות עשירה.
"אתה מתמקד בלימודים המסורתיים בקמפוס, ובתחום הזה אתה צודק. אבל אנחנו עושים הרבה מעבר לכך, יש לנו פעילות דיגיטלית גלובלית בלי עלות. אני לא חולק עליך, אבל מכיוון שיש לנו את המשאבים, אנחנו יכולים לעשות דברים כאלו. להגיע לכל העולם ולהציע קורסים ללא עלות.
"במקביל אני מסכים שנתינת כסף למוסדות קטנים יותר זה גם רעיון טוב. אנחנו צריכים את שניהם, אבל אם לא תהיה לנו MIT חזקה, לא יהיה מוסד עם האומץ לעשות את מה שאנחנו עושים, ואפשר לעשות את זה רק כשיש לך את האמון של תורמים. המוסדות האחרים עושים טוב מאוד את מה שהם עושים, אבל אין להם את המשאבים או את האומץ לעשות משהו שונה לגמרי. חברות חייבות להשתנות, הן חייבות יזמים וממציאים".
חוששים להגיש מועמדות
לזכותו של רייף ייאמר שבכהונתו הנהיגה MIT מהלכים משמעותיים שנועדו לפתוח את שעריה לאוכלוסיות רחבות יותר, בלי קשר למיקום גיאוגרפי, באמצעות פלטפורמות מקוונות. "אני מקדם שימוש בכלים דיגיטליים ומקוונים כדי לפנות לאלו שיש להם את הכישרון, היכולת והמוטיביציה ללמוד אתנו", הוא אמר. "יש לנו תוכנית לתואר שני שנקראת MicroMasters, שמאפשרת לכל אחד ללמוד את הסמסטר הראשון, חמישה קורסים, בצורה מקוונת לחלוטין. מי שמצליח בהם יכול לעשות בחינה מסכמת, ואם הוא מצליח בה להגיש מועמדות ל־MIT ולהשלים את התואר השני בקמפוס".
מה עלות התוכנית לסטודנטים?
"מדובר בתשלום סמלי שמשתנה בהתאם לרמת ההכנסה, החל מ־100 דולר ועד 1,000 דולר לקורס. זה ניסיון לשלב בין הדיגיטלי לחוויית הקמפוס. אנחנו תמיד רוצים למצוא את הכישרון הרב ביותר. תהליך הקבלה הרגיל מבוסס על מדדים כמו ציונים או חיבור אישי, אבל למה אנחנו צריכים לבחור לפי איך שאתה כותב או הציונים שלך? רוב אנשים לא מגישים מועמדות ל־MIT. כשאני סיימתי לימודי תואר ראשון, לא הגשתי מועמדות ל־MIT כי לא חשבתי שאתקבל, אז אפילו לא ניסיתי. הלכתי לסטנפורד במקום. MIT היתה השיא, ואפילו לא ניסיתי, לא חשבתי שיש לי סיכוי.
"עם התוכנית הזו כולם יכולים לנסות, אפילו אם אין להם תואר ראשון. כי אם אתה מכיר ומבין את החומר, מה אכפת לנו? בדיוק ערכנו את הבחינה המסכמת הראשונה, ו־700 אנשים עברו אותה בהצלחה מספקת כדי להתקבל ל־MIT, ואחד מהם היה בן 14. זה חשוב להגיע לכל הסטודנטים שרוצים לנסות ללמוד את הקורסים הקשים בעולם. התוכנית מתרחבת מהר מאוד. רק סיימנו את הסבב הראשון, נראה מה נלמד. זה ניסוי. אנחנו גם פותחים את הקונספט הזה, ואת הפלטפורמה שיצרנו בעבורו, לאוניברסיטאות אחרות.
"יצרתי את הפרויקטים דיגיטליים כמו זה כדי להביא חינוך לאלו שרוצים אותו. אבל אז חשבתי, מה אנשים במקומות שבהם אין מקומות עבודה יעשו עם החינוך הזה? אם אין מקומות עבודה, הם לא יוכלו להפוך את הידע הזה למשרה. הבנתי שמה שאני צריך לעשות זה לא רק לחנך אותם, אלא גם ללמד אותם איך ליצור מקומות עבודה בשביל עצמם, איך להיות יזמים. אז יצרנו קורס דיגיטלי שמלמד איך להיות יזם. ואת 50 הסטודנטים הטובים ביותר מכל העולם בקורס הזה אנחנו מביאים לקמפוס שלנו לשבוע אחד, למה שאנחנו מכנים טירונות יזמות. הם באים ועובדים אחד עם השני על יצירת תוכניות עסקיות וחוזרים למדינותיהם. רובם, הקימו חברה בתוך שנה. הם מניעים את הכלכלה. אני רוצה להבין איך ליצור מנהיגים, לא רק בקרב אלו שמגיעים ל-MIT אלא גם בקרב אלו שלא יכולים ללמוד לכאן".
לו ביל גייטס היה אומר לך: "הנה 5 מיליארד דולר, תעשה אתם מה שאתה מוצא לנכון". הייתה לוקח את הכסף או אומר שעדיף שילך למוסד קטן יותר?
"בחרת מספר טוב מאוד, כי אני צריך 5 מיליארד דולר לכל הדברים שאנחנו רוצים לעשות. אם מישהו יכתוב לי צ'ק על הסכום הזה, אני אגיד: 'מצוין, אני יכול להפסיק לטייל בכל העולם ולהתחנן לכסף'. האם אני חושב ש־MIT צריכה את הכסף יותר מאוניברסיטאות ציבוריות? אני לא אגיד דבר כזה. אני יודע מה אני אעשה עם הכסף אם אקבל אותו, ואני בטוח שהן גם ידעו מה לעשות עם הכסף אם הן יקבלו אותו".
מה הדבר הכי חשוב ש־MIT עשתה בשביל העולם?
"מדי שנה אני נפגש עם קבוצות של תלמידי שנה א' לארוחת ערב ומדבר איתם. אני שואל אותם למה הם בחרו ב־MIT, מה הכי חשוב להם כאן? וכולם אומרים לי את אותו הדבר: בכל תיכון יש כמה תלמידים קצת שונים, מלאי דחף ותשוקה. לא אלו שהולכים לשחק כדורגל, אלא אלו שאוהבים לפרק דברים. הם לא פופולריים, ובתיכון כולם צוחקים עליהם כי הם שונים. הם אלו שהולכים ל־MIT, וכשהם מגיעים לכאן זו הפעם הראשונה שהם מרגישים בבית. אף אחד לא צוחק עליהם כי כולם כמוהם. וכשאתה שם קבוצה כזו של אנשים ביחד, קורים נסים".
