מקומות 26-40: מבכירי שוק האנרגיה המקומי ועד לענקי המסחר המקוון בארה"ב ובסין

מחזיק את שוק האנרגיה המקומי

מקום 26: דיוויד סטובר (59), יו"ר ומנכ"ל נובל אנרג'י

השנה: נהנה מהבוננזה הישראלית כשהנפט צנח מחזיק את שוק האנרגיה המקומי

דיוויד סטובר צילום: James LaCombe

התוצאות הכספיות של נובל מספרות שכמו כל חברות האנרגיה בעולם, גם היא סבלה קשות מצניחת מחירי הנפט, ואת החציון הראשון של 2017 סיימה בהפסד צורב של קרוב ל־1.5 מיליארד דולר, בהשוואה להפסד של 315 מיליון דולר "בלבד" ברבעון השני של 2016. למזלה של נובל, המכירות בישראל מחזיקות אותה עם הראש מעל המים בזכות תמחור עקום של חוזה חברת החשמל, שמדגים לנו שוב ושוב אנטי כלכלה מובהקת — הלקוח הכי גדול של המאגר, שהוא בעצמו מונופסון (קונה יחיד או כמעט יחיד בשוק), משלם את המחיר הגבוה ביותר, בפער של עשרות אחוזים מעל המחיר שמשלמים מתחריו. בשנה האחרונה בדק את העניין מבקר המדינה יוסף שפירא וגילה שהאנומליה הזאת עולה לאזרחי ישראל סכום עתק של כ־8.3 מיליארד שקל לאורך החוזה (15 שנה).

נובל אנרג'י האמריקאית סוגרת 20 שנות פעילות בישראל עוד מעט, והיא שגילתה, קדחה והפיקה את כלל תגליות הגז בה, מים תטיס, דרך מונופול תמר שמחזיק את כל המשק ועד לווייתן. אחת התוכניות השאפתניות היא למנף את כמויות הגז כדי לסגור חזיתות גיאו־פוליטיות, וכבר נחתם חוזה גדול עם חברת החשמל הירדנית. חוזים עם מדינות אחרות, כמו טורקיה ומצרים, יהפכו את נובל אנרג'י גם לאחת הזרועות הפוליטיות הלא רשמיות של מדינת ישראל.

ליאור גוטמן

החרב המתהפכת מעל עברייני שוק ההון

מקום 27: חאלד כבוב (59) שופט המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי תל אביב

השנה: שלח לכלא את נוחי דנקנר ובכירי פסגות

כשהוקמה המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בדצמבר 2010, נבחרו לאייש אותה שלושה שופטים: רות רונן, דניה קרת־מאיר וחאלד כבוב. מתוך השלושה היה כבוב בעל הניסיון המועט ביותר בתחום הכלכלי, ובעיקר בשוק ההון - אבל הוא מינף היטב את העובדה שהיה היחיד מהשלושה שטיפל בתיקים הפליליים.

המחלקה הכלכלית הוקמה בעיתוי מושלם: שופטיה בדיוק הספיקו להשתפשף, כשביולי 2011 פרצה המחאה החברתית ששינתה את השיח החברתי בעניין בעלי השליטה בפירמידות התאגידיות: הטייקונים נהפכו באחת ממושאי סגידה בתקשורת לאויבי הציבור שיש לתלות במרכז העיר.

חאלד כבוב צילום: אוראל כהן

כבוב, אחד התליינים, היה גורם מרכזי בבניית הגשר בין הרטוריקה המחמירה שנקט בית המשפט העליון כלפי עברייני הצווארון הלבן לבין הענישה הקלה שננקטה עד אז בפועל. הגשר הזה היה מאסרים בפועל, שהלכו והתארכו בפסיקות של כבוב ועמיתותיו. כבוב נתן את הטון הנוקשה גם בשנה האחרונה, בה כיכבו אצל כבוב נוחי דנקנר ושני בכירי פסגות, דוד אדרי ושי בן־דוד. דנקנר נשלח ל־24 חודשי מאסר, בן־דוד ל־30 חודש, ואצל אדרי נרשם שיא חדש: 54 חודשי מאסר בפועל. שלושת גזרי הדין ייבחנו מחדש בערעורים לעליון (כאשר עונשם של בכירי פסגות עוכב).

כבוב נתן ביטוי לכיוון המחמיר הזה בהסתייגותו מהסדרי טיעון מקלים, ובהרצאות פומביות שבהן תמך באג'נדה המחמירה של רשות ניירות ערך. במקביל הוא תמך ב"אכיפה אזרחית" באמצעות פתיחת השער לתביעות ייצוגיות ונגזרות. באמצעותן, כך טען, בית המשפט משלים את הפיקוח החסר מצד שומרי הסף, שמסובכים בניגודי אינטרסים, לא מגינים על הציבור ומשועבדים לבעלי השליטה.

כבוב היה מועמד מוביל לכיסא הערבי בבית המשפט העליון בסבב האחרון. לכאורה מינויו היה מובטח, מכוח תמיכתן הן של לשכת עורכי הדין והן של שרת המשפטים איילת שקד, שביקשה לרשום על שמה קרדיט למינוי שופט מוסלמי ראשון בעליון.

בסופו של דבר, כבוב לא נבחר בגלל ששופטי בית המשפט העליון העדיפו על פניו את ג'ורג' קרא. בין היתר, גם בכלל הלחץ של השופט ג'ובראן, הנוצרי, שהעדיף את קרא הנוצרי כמחליפו. כבוב ייאלץ להמתין לתורו עד לאחר פרישת קרא או הרחבת הייצוג הערבי בעליון.

משה גורלי

תקבע אם נלך לבחירות

מקום 28: ליאת בן ארי שווקי (51) פרקליטת מיסוי וכלכלה מחוז תל אביב

השנה: מונתה לגבש את חוות הדעת המשפטית בחקירות נתניהו

"יש שופטים בירושלים", אמר פעם מנחם בגין, אבל פרקליטים יש בתל אביב. נראה שזו הסיבה שהיועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט הפקיד את ליאת בן־ארי שווקי, פרקליטת מיסוי וכלכלה מחוז תל אביב, על חקירות ראש הממשלה. החוק קובע שכתב אישום נגד ראש ממשלה יוגש בבית המשפט המחוזי בירושלים. אם או כאשר יוגש, מנדלבליט מעדיף שאת התביעה ייצגו התל־אביבים בן־ארי וסגנה עו"ד יוני תדמור. בידם ניתן המפתח המרכזי להחלטתו של היועץ: אם ואילו תיקים ואישומים יש להגיש נגד נתניהו.

ליאת בן ארי צילום: עמית שעל

שניים מהתיקים שעיצבו את הקריירה של בן־ארי וחשפו אותה לעומק השחיתות הציבורית הם תיק אפל ותיק הולילנד. על פרשת אפל אמרה: "קראתי את חומרי החקירה, שמעתי האזנות סתר ואמרתי לפרקליטים שנמצאים לצידי שהלכה לי המדינה". זה הקוד שמניע את בן־ארי. הבעיה היא לתרגם את גועל הנפש, המתנות, הקשרים, מעורבות המקורבים וסימני השאלה לחוות דעת משפטית: להגיש או לגנוז את התיק. והבחירה של מנדלבליט בבן־ארי לגבש את חוות הדעת הזאת מעידה על כך שהוא סומך עליה. מנדלבליט אינו חייב לאמץ כל חוות דעת של בן־ארי, אבל הוא יידרש לנימוקים טובים כדי להחליט ההפך ממנה.

לפני כמה חודשים הופיעה בן־ארי בכינוס אקדמי בלשכת עורכי הדין, שעסק בעבירות הציבוריות של שוחד, הפרת אמונים וחוק המתנות. לתומה אמרה את המובן מאליו: "אין מתנות פעוטות, כל דבר תלוי בנסיבות. שאלת החברוּת עולה בכל התיקים. לטעמי, כשמדובר במתנות ששוות מאות אלפי שקלים, אני מתקשה לקבל שמדובר אך ורק במתנה בין חברים. אני יודעת על עצמי ועל חבריי - אף אחד מאיתנו לא נותן או מקבל מתנות בסכומים האלה. האינטרסים במצב כזה חייבים להיבחן".

בתור מובילת החקירות, אפשר לזקוף לזכותה את חתימת הסכמי עד המדינה עם מיקי גנור וארי הרו. המשמעות כפולה: ראשית, המשטרה והפרקליטות הצליחו לסגור פלילית על שני בכירים. שנית, החומר שיספקו השניים יאריך את החקירות ואת מועדי קבלת ההחלטות נגד החשודים שבאמת מעניינים את הציבור: נתניהו, פרקליטו דוד שמרון, ראש המל"ל אבריאל בן־יוסף ומפקד חיל הים לשעבר אליעזר (צ'ייני) מרום. הדגים הציבוריים השמנים באמת.

משה גורלי

לא קל להגיד שלום

מקום 29: תרזה מיי (60) ראשת ממשלת בריטניה

השנה: הובילה את תהליך הברקזיט אך איבדה את אהדת הציבור

השעון סופר לאחור עד מרץ 2019, תאריך העזיבה הרשמי של בריטניה את האיחוד האירופאי, והדיונים נערכים באיטיות בשל מחלוקות רבות בין האיחוד לבריטניה. מי שמובילה את המהלך ומשפיעה על פניה של אירופה היא ראש ממשלת בריטניה תרזה מיי.

עם זאת, ההתחלה שלה לא מבטיחה והיא נתקלת בקשיים עצומים מבית: כשהחליפה תרזה מיי את דיוויד קמרון כמנהיגת השמרנים וכראש ממשלת בריטניה, רק לפני שנה, היא הותירה רושם עז: כאישה־מנהיגה מיי הושוותה תדיר למרגרט תאצ'ר המיתולוגית, וכמו "אשת הברזל" הציפייה היתה שהיא תנווט את בריטניה דרך מים סוערים - במקרה זה, מימי הברקזיט. אולם סקר עדכני חשף לאחרונה כי כ־70% מחברי המפלגה השמרנית רוצים שתתפטר עד סוף השנה. יריביה הפוליטיים כבר אורבים לשעת כושר מתאימה כדי לממש את האיום.

זו אינה הפתעה. מיי נכשלה שוב ושוב בניסיונה לייצב את הממלכה. עם כניסתה לתפקיד הבטיחה כי לא תלך לבחירות, אך סקרים שחזו לה ניצחון של 23% מול הלייבור (אותו הפרש שהוביל את תאצ'ר לניצחון מוחץ בבחירות 1983) פיתו אותה להפר את ההבטחה, בתקווה לאחיזה מוצקה בפרלמנט ולחיים קלים במימוש הברקזיט.

העניין הוא שזיגזגים פוליטיים כאלה פגעו קשות באהדת הציבור, והבחירות הסתיימו בתוצאה הגרועה מכל עבור מיי: היא איבדה את הרוב בפרלמנט ונאלצה להגיע להסכם עם מפלגת האיחוד הדמוקרטית של צפון אירלנד (DUP), שלה אינטרסים משלה לרכך את הברקזיט הקשה שהבטיחה מיי. הלייבור, לעומת זאת, הגדילו את כוחם.

מיי נכשלה גם במתן מענה הולם למתקפות הטרור שפגעו בלונדון ובמנצ'סטר. הציבור האשים אותה באוזלת יד מול הטרוריסטים, בעיקר כיוון שכשרת הפנים של בריטניה, תפקיד שמילאה מ־2010 ועד שנהפכה לראש הממשלה, היא קיצצה 20 אלף שוטרים מכוחות השיטור הבריטיים.

ניצן לונברג

מקדונלד'ס וחברות הסיגריות ישנות בשקט. הורי הילדים מהדסה לא

מקום 30: יעקב ליצמן (68) שר הבריאות

השנה: הבטיח, טרם קיים, ושחק את הדימוי הנקי שלו

"אפקטיבי", "עם ערימות של קסם אישי", "נציג השלטון האהוד ביותר", "היחיד שיכול לשנות כאן משהו" - אלה הם מקצת הסופרלטיבים שעיטרו את ראשו של שר הבריאות יעקב ליצמן. אלא שבשנה האחרונה משהו החל לחרוק אצלו. עם הרכבת הממשלה שב ליצמן וקיבל את משרד הבריאות, הפעם לראשונה כשר ולא כסגן שר.

הוא החל את הקדנציה ברעש גדול עם הכרזת מלחמה על המזון המהיר ("מקדונלד'ס אאוט"), קמפיין מתוקשר נגד מאכלים עתירי שומן וסוכר והקמת ועדת אסדרה לקידום תזונה בריאה. הוועדה הגישה המלצות, כשהמרכזית שבהן נוגעת לסימון מוצרים לפי ערכים תזונתיים — אבל בינתיים, כפי שקורה לעיתים קרובות מדי, יישום ההמלצות מתעכב.

יעקב ליצמן צילום: אביגיל עוזי

ליצמן גם הפסיד בקרב גדול יותר (אם כי אפור יותר): המאבק על הרפורמה בסיעוד הממלכתי - שינוי כללי הביטוח ורפורמה בשירותים ובאופן הטיפול. ליצמן הגדיר את הרפורמה הזאת פרויקט הדגל שלו, וניסה לקדם אותה בקדנציה הקודמת שלו במשרד, אך כשל בכך. בקדנציה הנוכחית הוא כבר דאג לכלול אותה בהסכמים הקואליציוניים ואף איים במרומז כי אם לא תעבור יפגע בשלמות הממשלה. בפועל, הרפורמה הכל־כך־מתבקשת עדיין תקועה, בזמן שהאוכלוסייה המתבגרת, המשוועת לרענון המנגנון הסיעודי הממלכתי, ממשיכה להתרחב.

אבל ההסתבכות הגדולה של ליצמן הגיעה בשנה האחרונה כשנחשפו בתקשורת קשרים פסולים שנרקמו בין בכירים במשרד הבריאות ובלשכת השר לבין חברות טבק, שלהן אפשרו הבכירים הללו לפעול בחלל נוח, עם מעט רגולציה והגבלות. ליצמן עצמו הכחיש את הקשרים הללו, אבל גם אם נשים אותם בצד, הנתונים מצביעים על כך שמשרד הבריאות פשוט לא עושה מספיק כדי להילחם בתופעה: שיעור המעשנים בישראל היה ב־2016 כ־22.5% בקרב בני 21 ומעלה — עלייה של 2.7% לעומת 2015, כך לפי דו"ח שפרסם המשרד עצמו רק בחודש שעבר. ונחשו מי פקפק בדו"ח והגדיר אותו "לא מקצועי"? ליצמן. הכישלון האחרון שנזקף לחובתו של ליצמן הוא משבר הרופאים בהדסה.

ליצמן, שידוע בכישרון התיווך והגישור שלו, לא הצליח לקרב בין הנהלת בית החולים בראשות המנכ"ל פרופ' זאב רוטשטיין לבין רופאי המחלקה ההמטו־אונקולוגית לילדים בראשות פרופ' מיקי ויינטראוב, שהתפטרו בתחילת מרץ.

לליצמן היו גם הישגים: הוא הצליח להגדיל את התוספת לסל התרופות האחרון לאחר קיפאון של שנים, והיו עוד כמה הבטחות שמולאו או מולאו בחלקן (הרפורמה לקיצור תורים, משאבי רפואה נוספים לפריפריה, מכשירי MRI). אך השורה התחתונה היא שבשנה האחרונה החלה הקרקע להישמט מתחת לרגליו של ליצמן, ומעמדו כשר פופולרי נשחק.

ספי קרופסקי

מחפש את הכביש לבלפור

מקום 31: ישראל כץ (61) שר התחבורה

השנה: קידם את הקמת שני הנמלים החדשים

ישראל כץ קיבל מראש הממשלה בנימין נתניהו נכס יקר מפז: רצף שלטוני שאף שר אחר לא קיבל (חוץ מנתניהו עצמו), ושהפך אותו לשר התחבורה שכיהן הכי הרבה שנים מאז קום המדינה — יותר משמונה שנים.

לזכותו של כץ ייאמר שהוא ניצל את המתנה הזאת היטב: עד כה הוא ביצע פרויקטים תחבורתיים ביותר מ־100 מיליארד שקל, ובהם רכבות, כבישים ומחלפים, והתקציב הנוכחי אף מגדיר עוד השקעה רב־שנתית של 54 מיליארד שקל לתחבורה ציבורית. כל הצמרת הכלכלית, מנתניהו ועד שר האוצר משה כחלון, רוצה להגדיל את ההשקעות בתחבורה, שכן כולם רואים בה מחולל צמיחה.

ישראל כץ צילום: גדעון מרקוביץ

כץ בלט גם בביצוע רפורמות מבניות שהיו כרוכות במאבקים קשים מול ועדי העובדים הקשוחים במשק, ובראשן רפורמת השמיים הפתוחים המאפשרת לטוס לאירופה בזול; ובניית עוד שני נמלים שמתחרים בנמלי אשדוד וחיפה.

כץ אינו מסתיר את שאיפותיו לרשת את נתניהו הן בראשות הליכוד והן בראשות הממשלה. התקציבים שעליהם הוא חולש מקנים לו כוח עצום, ולמעשה הוא היחיד משרי הליכוד שאינו חושש לצחצח חרבות מול נתניהו. אלא שדרכו לכס השלטון עוד ארוכה, והביקורות עליו בשלל נושאים לא פוסקות: מהפקקים שרק מתעצמים ועד יוזמות שהוא בולם כמו אגרת גודש, נסיעות שיתופיות ואפליקציית אובר.

אדריאן פילוט

רוכב על הרפורמות

מקום 32: אלי כהן (45) שר הכלכלה והתעשייה וקודם לכן יו"ר ועדת הרפורמות של הכנסת

השנה: נלחם בהסכמי הבלעדיות של היבואנים

את הפעולות המשמעותיות שלו השנה ביצע אלי כהן לאו דווקא בתפקיד שר הכלכלה אלא בתור יו"ר ועדת הרפורמות של הכנסת — ועדה שהוקמה כדי לעקוף את ועדות הכספים והכלכלה ולהעביר במהירות חוקים שהאוצר רוצה ביקרם. כהן היטיב לקדם את הרפורמות של שר האוצר כחלון, ובכלל זה הרפורמה בבנקים, והדבר תרם לקידומו לתפקיד שר במשרד הכלכלה.

אלי כהן צילום: אוראל כהן

ואולם בעיני כהן עצמו, ההישג הגדול שלו יהיה חציית רף ה־100 מיליארד דולר יצוא: היעד שהציב הוא זינוק בתמ"ג מהמקום ה־21 בעולם היום למקום ה־15 בתוך חמש שנים. ויש לו גם אסטרטגיה להגיע לשם: החלפה של התעשייה המסורתית בסייבר, באנרגיה ובאגרו־טק. כדי לעשות זאת יהיה עליו להשיג מכחלון מאות מיליוני שקלים לשיקום תקציבה של הרשות לחדשנות, שנשחק בשלוש השנים האחרונות ב־8%.

בשלושת הרבעונים שלו בתפקיד שר השמיע כהן הצהרות לוחמניות נגד היבואנים והסכמי הבלעדיות שלהם, שהוא מגדיר כאויב העיקרי של הורדת המחירים והסיבה המרכזית ליוקר המחיה. ראשונים על הכוונת היו יבואני הטואלטיקה הגדולים: כהן ניסה לקדם רפורמה שתקל על יבוא תמרוקים לישראל, תגביר את התחרות בתחום ותשים סוף לחגיגת הפרמיות בו. בתגובה, היבואנים והיצרניות הזרות הפעילו את משרד הבריאות, שתקע מקלות בגלגלי הרפורמה עד שכהן נאלץ למשוך אותה.

כהן יידרש להתאמץ הרבה יותר אם הוא רוצה לקדם רפורמות כאלה: ההתנגדות שבה נתקל בטואלטיקה היא סמן ראשוני למה שמחכה לו בתחומים אחרים, כמו מזון. מעבר לכך יהיה עליו לתגבר את הפעילות לטובת עסקים קטנים ובינוניים, מנוע הצמיחה של המשק. בכנסת הוא קידם רפורמות כמו חיזוק התחרות בתחום האשראי. במשרד בקנה שלו השקת מנגנון של הצהרות לצורך קבלת רישיון עסק (במקום חובת בדיקות של הרשות), ואולם, לשם פעילות למען מגזר זה עדיין דרושה הסרה מהותית של חסמים בירוקרטיים.

שחר אילן

הרפורמות בדרך

מקום 33: אבי ניסנקורן (50) יו"ר ההסתדרות

השנה: ניצח בבחירות לראשות ההסתדרות וקיבל כרטיס צהוב מבג"ץ

האירוע המרתק ביותר בהסתדרות השנה לא היה הבחירות המתוקשרות לראשות הארגון במאי, שבהן ניצח אבי ניסנקורן את שלי יחימוביץ עם רוב משכנע של 63% - אלא אירוע צנוע יותר: באמצע יולי, במהלך הדיונים בבג"ץ על אודות השביתה בחברת החשמל ביטל ניסנקורן באופן חד־צדדי את עיצומי העובדים בחברה, כדי ששופטי בג"ץ לא יידרשו לשאלה מהי זכות השביתה הנאותה במשק. ניסנקורן הבין שבג"ץ עלול להעלים את השוט הרציני ביותר שלו - השבתת חברות במקרה של מצוקה תעסוקתית.

אבי ניסנקורן צילום: יובל חן

לכן, השנה הקרובה תהיה עבור ניסנקורן שנת מבחן גם ליכולתו לקבץ את העבודה המאורגנת במשק, אבל גם ליכולתו להשאיר את ארגון העובדים הגדול ביותר במדינה רלבנטי.

לפתחו של ניסנקורן מתגלגלות שתי רפורמות ענק שהממשלה החלה לקדם, ושתוצאותיהן יקבעו את עתיד ההסתדרות לשבט או לחסד. הרפורמה הראשונה, שכבר יצאה אל הדרך, היא זו של הנמלים.

כאן מדובר במקרה קלאסי של חוסר יכולת ממשלתית להתמודד עם ועדי העובדים, עד לרמה שבה הצליח שר התחבורה ישראל כץ, אחרי עשור של איומים, להשיק את התוכנית לבניית שני נמלים חדשים ופרטיים באשדוד ובחיפה, מהלך שיותיר את שני הנמלים הקיימים, על מוקדי הכוח האדיר שלהם, לא רלוונטיים בעליל. ניסנקורן כבר הצליח להשיג סוכריה ענקית בדמות עשר שנות חסינות מפיטורי התייעלות עבור העובדים הקיימים, אבל ההפרטה הזאת עלולה להיות סמן ימני לעתיד החברות הממשלתיות בעולמות ההפרטה.

הרפורמה השנייה היא זו שבחברת החשמל. בדומה לנמלים, גם כאן ניסנקורן מגיע כאשר "הרכבת יצאה מהתחנה" - המדינה לא הצליחה להתמודד עם הוועדים, ולכן הפריטה במעמד צד אחד את ייצור החשמל והתירה לבנות תחנות כוח פרטיות. עבור חברה עם חוב פיננסי של כ־43 מיליארד שקל מדובר בחדשות רעות מאוד, כיוון שהתוכנית הממשלתית טוענת שעד אמצע העשור הקרוב חצי מהעובדים הקבועים של חברת החשמל (כלומר עד 4,500 איש) יילכו הביתה. ניסנקורן יצטרך להתאמץ כדי להשיג תנאי פרישה טובים לעובדים, ותנאי תעסוקה נאותים לאלו מהם שיישארו.

ליאור גוטמן

הגיע הזמן להילחם בחברות הגלובליות

מקום 34: משה אשר (52) מנהל רשות המסים

השנה: העמיק את השיתוף במידע על חשבונות בנק זרים הגיע הזמן להילחם בחברות הגלובליות

משה אשר לא היה יכול לבחור תקופה טובה מזו לכהן בתפקיד מנהל רשות המסים. המגמה העולמית של שיתוף פעולה נגד העלמות מס והחמרת הענישה, שהחלה לפני כמה שנים, רק הולכת ומתחזקת.

בשנה שעברה אושר בחקיקה ההסכם עם ארצות הברית להעברת מידע פיננסי על אזרחים אמריקאים לרשות המסים האמריקאית, ובינואר הועבר מידע על עשרות אלפי חשבונות של ישראלים בארצות הברית. בקרוב עתיד להגיע מידע גם מבנקים זרים במדינות אחרות. המהלכים האלה והחמרת הענישה על עבירות מס הביאו לידי כך שהשנה הסתיים מבצע מוצלח של גילוי מרצון, והוא חשף הון של 30 מיליארד שקל ויכניס לפי הערכות עוד 3 מיליארד שקל ממסים.

משה אשר צילום: אוראל כהן

אחת הסוגיות הבוערות ביותר בעולם המס היא המיסוי שנדרשות לשלם החברות הבינלאומיות כמו גוגל או פייסבוק. למעשה, בתחום הזה פיגרה רשות המסים מאחור. בסוף השנה שעברה הוציאה שומה של 3 מיליארד שקל לחברת HP (היום HPE) הבינלאומית, בעקבות רכישת קניין רוחני מחברה ישראלית ב־2006, אולם הדרך לגבות מס אמת מאותן חברות שמנצלות את הגלובליות שלהן עוד ארוכה.

אחת הבעיות של הרשות היא יכולתה לבדוק רק אחוזים אחדים בלבד מתיקי המס בכל שנה, בשל מחסור בכוח אדם, חוסר יעילות מבני ותשתית טכנולוגית מיושנת (אף שחל שיפור מסוים בטכנולוגיה בתקופתו). מבחינה זו החמיץ אשר הזדמנות גדולה לקדם את הרשות, משום שחתם על הסכם להעלאת שכר לעובדים, כסף שיבוא על חשבון גיוס עובדים חדשים.

עמרי מילמן

חם על הפארם

מקום 35: איציק אברכהן (61) מנכ"ל שופרסל

השנה: מתח עוד יותר את המותג הפרטי ורכש את ניו־פארם

בשנה השישית לכהונתו בשופרסל איציק אברכהן מסתמן כאחת הדמויות המשפיעות בשוק המזון. בעשייתו הוא מזים את התיאוריות כאילו רק אנשי שיווק יכולים להוביל חברות: אברכהן הגיע מתחום התפעול, הצליח להוציא את שופרסל מהבוץ העמוק שבו שקעה עם פרוץ המחאה החברתית, ומאז הוא מייצב אותה באופן מרשים.

איציק אברכהן צילום: נמרוד גליקמן

לצד הכישרון והיכולות זכה אברכהן מן ההפקר גם בשלוש התפתחויות שהטו את השוק לטובתו: ראשית, המתחרה הראשית שלו, מגה, נקלעה לקשיים, והותירה את הזירה הרווחית של הרשתות השכונתיות במרכזי הערים ללא תחרות. מאוחר יותר, עזיבתו של בעל השליטה הדומיננטי נוחי דנקנר הורידה מאברכהן את הלחצים שלא לפגוע בחברות המזון הנשלטות בידי חבריו של דנקנר; ובעל השליטה החדש, אדוארדו אלשטיין, נותן חופש הפעולה לאברכהן. לבסוף נמכרה מגה לנחום ביתן ולא לרמי לוי: לוי הבטיח שיביא את מחירי הדיסקאונט למרכזי הערים, מה שהיווה איום על שופרסל, אבל ביתן לא משחק בזירת המחיר - מה שאפשר לשופרסל להמשיך את מדיניות התמחור הנוכחית בלי להיכנס לקרבות מחיר, שהיו הסיבה המרכזית לקשיים שאליהם נקלעה בעבר.

אבל אברכהן לא הסתפק בהתפתחויות הממוזלות האלה, ופעל לפתח מנועי צמיחה שיאפשרו לשופרסל לשפר רווחיות. מהלכי הפיתוח של המותג הפרטי לעולמות החיתולים, המזון לתינוקות, החלב והבשר כבר נראים מובנים מאליהם, וכעת אברכהן מפתח את תחום המשקאות הקלים, את התחום האורגני כדי שמכירותיו יעלו מ־280 מיליון שקל כיום ל־350 מיליון שקל, ובמקביל הוא לוטש עיניים לתחום הוויטמינים ותוספי התזונה.

הוא מתכוון להמשיך להכניס את המותג הפרטי לזירות חדשות, כך שבתוך חמש שנים לכל היותר יגיע לנתח שוק של 25%–35% ממכירות הרשת - מה שיחליש עוד יותר את התלות בספקים. אברכהן גם פועל לחיזוק המכירות באונליין, שלהערכתו יזנקו בתוך חמש שנים ל־12%–15% ממכירות הרשת. תחום נוסף שהוא מתחזק שייך לעולמות הפיננסים: לטובת כך רכשה שופרסל את חלקה של פז בשופרסל פיננסים, ובכוונתה להציע בסניפיה שירותי בנקאות שונים.

אלא שכל אלה עומדים בצד לעומת המהלך הגדול ביותר שהוביל אברכהן: רכישת ניו־פארם. אברכהן הצליח לשכנע את רשות ההגבלים העסקיים שמכירת ניו־פארם לשופרסל היא הדרך היחידה להחליש את סופר־פארם. המהלך הזה, שאושר רק בשבוע שעבר, ישנה את מאזן הכוחות בשוק ויעצים את שופרסל משמעותית. מצד אחר, יהיה לזה מחיר: כדי לעמוד במגבלות שהלפרין תטיל על העסקה יהיה על אברכהן למכור תשעה סניפים של ניו פארם ואחד נוסף של שופרסל.

נורית קדוש

חזר למילואים

מקום 36: רוני חזקיהו (66) החשב הכללי במשרד האוצר

השנה: קידם את ההשקעה בתשתיות

אל לשכת החשב הכללי, אחד התפקידים הרגישים ביותר במגזר הציבורי, הגיע רוני חזקיהו מהבנק הבינלאומי, אבל השירות הציבורי לא זר לו: ב־2006 הוא כבר שימש כמפקח על הבנקים. כך שהפעם הוא הגיע לעשות "שירות מילואים" במגזר הציבורי, לבקשת שר האוצר משה כחלון.

בחצי השנה שחלפה מאז כניסתו לתפקיד, עיקר עבודתו הוקדשה ללמידה.

כחשב כללי חזקיהו נדרש לאשר את השימוש של גופי הממשלה בתקציב שהוקצה להם; הוא בעצם חותם על כל חשבונית שמשולמת מכספי המיסים שלנו. התפקיד שלו הוא למנוע מקרים כמו פרשת השחיתות של ישראל ביתנו, שבה נחשדים גורמים במפלגה בהטיות מכרזים, שוחד ועוד. החשב הכללי אחראי גם לניהול החוב הממשלתי, שעומד על יותר מ־740 מיליארד שקל, כך שכל טעות בניהול החוב עולה לנו הרבה כסף.

רוני חזקיהו צילום: עמית שעל

כחלק מתחומי האחריות שלו פועל חזקיהו בימים אלו לחיזוק מעמד החשבים ביותר ממאה יחידות שונות של הממשלה, ולבסס אותם כחלק מהנהלת אותם גופים, הגם שהם כפופים למשרדו. זהו חלק ממהלך רחב יותר שמבצע חזקיהו, שנועד למנף את כוחו ואת גישתו למשרדי הממשלה כדי לקדם מהלכים משמעותיים, שלא בהכרח שייכים לתחום אחריותו. למעשה, עוד בטרם הסכים לקבל את תפקיד החשב הכללי סיכם חזקיהו עם השר כחלון כי הלה ייתן לו גיבוי לקידום מהלכים רוחביים. כך, אחד הפרויקטים שחזקיהו קיבל על עצמו הוא בתחום התשתיות: עד סוף השנה הוא נדרש להגיש תוכנית השקעה בתשתיות ל־15 השנים הבאות, שתתמודד עם הבעיות שצפויות לעמוד על הפרק.

תוכנית אחרת שהוא מקדם היא הפחתת הביורוקרטיה והקלה על עסקים באופן שיביא לצמיחת התוצר ב־0.5%. הדרך לעשות זאת היא לקצר תהליכים מיותרים במגזר הציבורי, בדגש על עולם העסקים ותהליכי תשלום המס: צוותי עבודה חוצי־משרדים יאתרו ויפחיתו נטל ביורוקרטי עודף בתחומי רישוי עסק, רישום נכס, נגישות לאשראי וכולי. המטרה היא לשפר את מקומה של ישראל במדד ה־Doing Business, שבו היא הולכת ומידרדרת. אגב, באופן מעניין ישנה קורלציה הפוכה בין מדד עשיית העסקים לבין רמות השחיתות. אפשר להתווכח על הסיבה והתוצאה, אך בכל מקרה שתי המטרות האלו, שהולכות יחד, הן כעת בתחום האחריות של חזקיהו.

עמרי מילמן

להגנת הטבע

מקום 37 

יצחק פטרבורג (66) יו"ר טבע והמנכ"ל היוצא של החברה

השנה: הנהיג את טבע בצלילה הגדולה להגנת הטבע

קור שולץ (56) המנכ"ל הנכנס של טבע

מאז ומעולם היתה טבע המניה המשפיעה ביותר על הבורסה בתל אביב. בשנה האחרונה ההשפעה רק גברה, ולא לטובה: מתחילת 2017 קרסה המניה ב־55%, והאור עוד לא נראה בקצה המנהרה. הקריסה הפכה את ביצועי המדדים המרכזיים של הבורסה לגרועים יחסית לעולם המערבי, מה יורגש היטב בפנסיות של כולנו. אבל גם מעבר למניה, טבע היא חלק מרכזי מכלכלת ישראל כמי שמעסיקה כ־7,000 ישירות ועוד אלפי עובדים באופן עקיף ואחראית לכמעט עשירית מייצוא המוצרים מישראל.

קור שולץ

עד לפני שבוע האיש המשפיע ביותר בטבע היה ה"אין מנכ"ל" שלה. לענקית הגנריקה היה מנכ"ל זמני, יצחק פטרבורג, אבל מבחינת המשקיעים האמריקאים (והם הרוב המכריע) החברה התנהלה ללא הנהלה. זו בעצם אחת הסיבות לצלילה המתמשכת. אלא שהשבוע טבע גאלה את משקיעיה ועובדיה מייסורי חוסר הוודאות ובישרה על מינויו של קור שולץ למנכ"ל.

יצחק פטרבורג צילום: אוראל כהן

שולץ יהפוך עתה לאחד האנשים המשפיעים על הכלכלה המקומית. המעמד הזה מוכר לו, כמי ששימש עד עתה מנכ"ל לונדבק הדנית: גם שם קיבל לידיו חברה שנכנסה לסחרור. העובדה שעם מינויו מניית לונדבק קרסה ומניית טבע זינקה מלמדת שהמשקיעים היו מרוצים מהעבודה שלו.

על הנייר שולץ הוא בדיוק מה שטבע צריכה. העניין הוא שעל הנייר גם פטרבורג היה כמועמד קלאסי: רופא בהכשרתו; מנכ"ל מנוסה (מקופת חולים כללית ועד סלקום) שהובא לחברה על ידי אלי הורביץ עצמו; ומי ששימש ראש החטיבה האינובטיבית בחברה וצמח להיות היו"ר שלה. וכאן שורש הבעיה: המשקיעים היו יכולים להאמין בפטרבורג כמנכ"ל זמני, ואולי אף לקדמו למנכ"ל קבוע שיקבע ויוציא לפועל חזון התאוששות לטבע — לולא העובדה שבתפקידו כיו"ר הוא חתום על כמה מהעסקאות הבעייתיות בתולדות החברה, מרכישת רימזה המקסיקנית ב־2.3 מיליארד דולר ועד עסקת הענק לרכישת אקטביס, 40 מיליארד דולר.

סופי שולמן

"מי משפיע יותר ממני?"

מקום 38: דוד ביטן (65) יו"ר הקואליציה

השנה: חיזק את מעמדו בתור המביא והמוציא של נתניהו

"איזה מקום אני? למה, מי לפניי? מי משפיע יותר ממני?" - כך הגיב יו"ר הקואליציה דוד ביטן על בחירתו לרשימת המשפיעים הכלכליים. האמת היא שביטן הוא לא רק אחד מראשי הקואליציה המוכרים בכל הזמנים, הוא גם האיש שבלי הסכמתו קשה להעביר משהו בכנסת. הוא המביא והמוציא של נתניהו, ומכאן עיקר השפעתו.

דוד ביטן צילום: צביקה טישלר

בתחום הכלכלי, רוב העימותים בכנסת נערכים בתוך הקואליציה, בין אנשי כחלון לח"כים מהליכוד, וביטן נמצא בקביעות בעמדת המפשר. בדרך כלל הוא נוקט עמדות חברתיות: הוא תקף בחריפות את האוצר כשלא פתר את בעיית העובדים בערבה מיינס; הוביל את קבוצת הח"כים שהציגו מתווה להעלאת קצבאות הנכים ל־4,000 שקל; ואיפשר את הקמת ועדת החקירה הפרלמנטרית לאשראי הטייקונים.

ההישג הבולט שלו, לפחות מבחינת הקואליציה, הוא העברת חוק ההסדרים, על 52 סעיפיו, בתוך שלושה שבועות. את רוב תשומת הלב משכו ההקצבות הפוליטיות שקיבלו חברי כנסת מהליכוד בליל אישור התקציב, לחלוקה לפי ראות עיניהם. "כספים פוליטיים זה בסדר גמור", אומר על כך ביטן.

לדבריו, הוא ייזום שינוי בחוק שלפיו לא כל כסף שיקבל ח"כ במסגרת אישור התקציב ייחשב כסף פוליטי, כלומר חלק מהסכומים לא יפורסמו. מצד אחר, הכישלון הגדול של ביטן - שוב, מנקודת המבט שלו - היה הניסיון למנוע את הקמת תאגיד השידור הציבורי. הוא, מצידו, טוען שהמאבק לא נכשל, כיוון שהעובדים הפנימו את הביקורת והבינו שעליהם להצניע אג'נדה אישית. האופוזיציה טענה שבמאמץ להעברת חוק פיצול התאגיד ריסק המכבש של ביטן כל נוהג אפשרי בכנסת. "זו טענה מצחיקה", הוא משיב. "כל אחד מנצל את זכויותיו לפי תקנון הכנסת".

הבעיה הכלכלית הבוערת של ישראל היא בעיניו הפנסיה. "כיום אין כאן ביטחון פנסיוני", הוא אומר. "בעוד עשר שנים אנשים שיֵצאו לפנסיה לא יוכלו לחיות בכבוד. זה ייצור משבר". ההצעה שלו: להשתמש ברווחי הגז כדי להקים קרן שתבטיח שאנשים יקבלו פנסיה של 2% מהמשכורת לשנה.

שחר אילן

כל אחד נהיה יבואן

מקום 39: ג'ק מא (52) מייסד אתר הסחר עליבאבא

השנה: הציף את הישראלים בהיצע סיני זול

לפני כמה שנים האמרה "העולם ידבר סינית" היתה מעלה אסוציאציות של מלחמה קרה. אבל במציאות של היום העולם מדבר בשפה שבייג'ינג ושנחאי החלו להבין בעשרים השנים האחרונות: כסף וטכנולוגיה. ומאחורי שני אלה יושב ג'ק מא, מייסד עליבאבא, אימפריית הקמעונות הגדולה בסין ומהגדולות בעולם, ומי שהפך אותה לתחנה המרכזית של רכישת מוצרים זולים מהאינטרנט, ולמעשה לאלטרנטיבת עשה זאת בעצמך של יבוא זול, המסייעת למלחמה ביוקר המחיה.

ג'ק מא צילום: בלומברג

מא הוא אדם צנוע ונגיש בחיי היומיום (בכנסים של עליבאבא הוא מבדר את עובדי החברה מחופש לדמויות אנימה), אבל אסור לטעות: מדובר באיש עסקים אגרסיבי, בעל שאיפות גלובליות מוצהרות. מא כבר אינו מחקה את אמזון או את איביי. מא רוצה להיות הבנקאי המקוון הגדול בעולם. הדרך לשם עוברת דרך אסיה, ואנט פייננשל (Ant, נמלה), חברה־בת של עליבאבא, כובשת אותה לאט אבל בטוח.

אנט היא לא רק בנק: היא גם סוכנות ביטוח, ובעתיד הקרוב גם שירות העברת כספים. כבר היום החברה החדשה שווה כ־70 מיליארד דולר והחלה לאיים גם על חברות פיננסים מסורתיות כמו בנקים וחברות ביטוח בסין. השנה היא ניסתה לרכוש את מוניגרם, חברת העברת הכספים הבינלאומית, תמורת כ־900 מיליון דולר. סיבוכים רגולטוריים מעכבים את סגירת העסקה, ובינתיים הוגשו הצעות נוספות, אבל אם ישלים מא את העסקה, תהיה לו דריסת רגל גלובלית והוא יוכל להתחרות גם בבנקים, ובעיקר בפייפאל שפופולרית במערב.

את השם עליבאבא בחר מא משום שבאגדה בשם זה יש סיסמה סודית שפותחת מערה ומעניקה גישה לאוצרות נהדרים. מא העניק לחברות קטנות ובינוניות בסין גישה להון כזה, כשפתח לפניהן כלי שמגיע לכל לקוח בעולם. כעת הוא רוצה גם לנהל את הכסף של החברות האלה.

רפאל קאהאן

סופרמרקט טייקון

מקום 40: ג'ף בזוס (53) בעל השליטה באמזון

השנה: הפך להיות בעלי החברה שלה השווי הגבוה ביותר בוול סטריט

אמזון היא לא רק אתר מסחר מקוון. לפני 20 שנה, כשג'ף בזוס החל את דרכו בתור בעל אתר למכירת ספרים, הוא לא ציפה שב־2017 מניית החברה שלו תהיה בעלת השווי הגבוה ביותר בעולם, ותהפוך אותו לאיש העשיר בעולם, ולו לכמה שעות.

בזוס הוא האיש שאחראי, יותר מכל אדם אחר, למהפכת הקמעונות המקוונת ומי שהרחיב את האינטרנט מרשת של ידע למנוע שמפעיל את הכלכלה והמסחר. אמזון שלו משמשת דוגמה לכל אתר סחר אחר בעולם, מפליפקארט בהודו עד עליבאבא בסין. גם souq.com מדובאי, שרכשה אמזון השנה בכמיליארד דולר, עבד במודל של החברה.

ג'ף בזוס צילום: amazon

ואולם הכוונות של בזוס חורגות הרבה מעבר למסחר המקוון ועוברות לעולם הממשי. הוא פועל להקמת חנויות חכמות ללא קופאים שיאפשרו לרוכשים להיכנס אליהן ולצאת מהן עם המוצר שבחרו, בלי להתעכב בקופה, כשהתשלום מתבצע אוטומטית בהתבסס על בינה מלאכותית. אמזון גם ביצעה השנה את העסקה הגדולה בתולדותיה כשרכשה את רשת המרכולים האמריקאית הול פודס ב־14 מיליארד דולר. העסקה הזאת מכניסה את וולמארט ואת סירס הגוססות לכוננות ספיגה: אמזון כבר הראתה השנה שרק המחשבה של כניסה לתחום מסוים עשויה לגרום צרות לחברה שכבר נמצאת בו. הפלישה של בזוס מהאינטרנט לרחוב, והכיבוש שלו, מעצבים את העתיד של שוק הקמעונות וצריכים להדאיג כל קמעונאי, גם בישראל.

בזוס אינו מסתפק רק בכדור הארץ: החלומות שלו מגיעים גם לחלל. חברת הטילים שלו, בלו אוריג'ין, ביצעה שיגור מוצלח ראשון של טיל לשימוש חוזר שמסוגל לשוב ולנחות. לא בטוח לאן עוד יוליך העתיד את בזוס. מעטים התחומים שבהם אין לאמזון השפעה היום, והוא עוד צעיר יחסית, יש לו די זמן להגיע גם לירח או למאדים.

רפאל קאהאן