מי מפחד מביטול תשלומי הורים?

בתחילת שנת הלימודים קיבל הורה לילד בכיתה א' מכתב מבית הספר הממלכתי־דתי שאליו רשם את בנו, ובו נכתב כי הוא מחוייב ב"תשלום מרצון" של 531 שקל בעד תגבור שיעורי גמרא, משנה ועוד. ההורה התמה לא הבין מדוע הוא נדרש לשלם סכום גבוה בכ־200 שקל ממה שמאשר משרד החינוך. מה גם שילדים שרק התחילו להכיר את האותיות והניקוד ודאי אינם יכולים לעיין בדפי תלמוד.

התשובה המפתיעה שקיבל ההורה מפקיד משרד החינוך היתה כדלקמן: לא זו בלבד שלבית הספר יש אישור לגבות את הסכומים הללו, אלא שההורה, אם לא מתאים לו, יכול להעביר את הילד לבית ספר אחר. להעביר "מרצון", כמובן.

הממלכתי למד מהדתי

אפשר היה לראות בסיפור הזה דוגמה אנקדוטלית לאופן שבו ההורים מממנים מכיסם את חוק חינוך חובה חינם, או לאוזלת היד של המדינה באכיפת חוקיה שלה, אלמלא היה מדובר במשהו עמוק הרבה יותר, משהו שמאחוריו הרבה פוליטיקה ולא מעט כסף.

טפח מהפרשה הזו נחשף אתמול בישיבה שהתקיימה בוועדת החינוך של הכנסת כדי לדון בתשלומי ההורים לגנים ולבתי הספר. ליתר דיוק, לא בישיבה עצמה אלא בהיעדרות של חברי הכנסת ממנה. אף שכמעט כל העוסקים בתחום, ובהם רבים מחברי הוועדה, תמימי דעים בדבר הצורך להפחית ואף לבטל לחלוטין את תשלומי ההורים (תל"ן, תכנית לימודים נוספת) ‑ רק שישה חברי כנסת הגיעו אתמול בישיבה, אם סופרים את יו"ר הוועדה ח"כ יעקב מרגי מש"ס. בנוכחים היו חברי הכנסת יוסי יונה, איילת נחמיאס ורבין ואיציק שמולי (המחנה הציוני), עודד פורר (ישראל ביתנו) וחיים ילין (יש עתיד). למפלגות אחרות בקואליציה לא היתה נציגות.

סיבות יש למכביר: כמה מחברי הכנסת העדיפו ללכת לדיונים אחרים (חבר הוועדה מנחם מוזס מיהדות התורה הלך לדיון בוועדת הכספים על תקצוב בתי הספר החרדיים, חברי ועדה אחרים השתתפו בדיון על הצעת חוק הלאום), כמה מחברי הכנסת היו חולים. אבל ברור שאם היה חשוב לחברי הכנסת להגיע, הם היו מגיעים. לדוגמה, יונה ונחמיאס ורבין הם בכלל לא חברי ועדת החינוך, אבל הגיעו כי הנושא קרוב ללבם. יונה הוא מייסד השדולה לחיזוק החינוך הציבורי.

תשלומי ההורים הפכו מזמן לחלק בסיסי במימון מערכת החינוך, אבל הם בולטים במיוחד בבתי ספר שמציעים לימודים תורניים. לכן מעניין שבדיון בוועדת החינוך לא נרשמה שום נציגות לסיעות החרדיות או לבית היהודי, שציבור הבוחרים שלהן הוא הראשון להתרעם על התשלומים הללו. החריג היחיד היה מרגי, המתנגד בעקביות לתשלומי ההורים: דווקא הוא הכריז שמשרד החינוך נכנע בעבר למפלגות החרדיות ולעסקנים חרדים.

נפתלי בנט שר החינוך צילום: עמית שאבי

הורים לתלמיד בכיתה י"ב בכל בית ספר יכולים לשלם 4,488 שקל בשנה גם בלי אישור ועדת החריגים של משרד החינוך. 1,388 שקל הם ישלמו כתשלומי חובה ורשות שבית הספר רשאי לגבות כדי למממן פעילויות שונות; 1,150 שקל הם ישלמו עבור תוספת של חמש שעות לימוד בשבוע מעבר ללימודים הרגילים (שמסתיימים בשעה 13:00); עוד 450 שקל הם ישלמו על "רכישת שירותים מרצון"; ו־1,500 שקל נוספים ‑ על "העשרת מגמות". אולם בבתי ספר ייחודיים ובבתי ספר שנהוג בהם תגבור של לימודים תורניים, הסכום כבר מגיע ל־6,898 שקל בשנה. הפער נובע מתוספת של עוד עשר שעות לימוד בשבוע, שמאריכות את יום הלימודים עד 16:00. בכיתות הנמוכות גם הסכומים נמוכים יותר, אף עדיין עומדים על מאות או אלפי שקלים בשנה.

פחות תל"ן, פחות מנדטים

תשלומי ההורים לבתי הספר כבר מזמן אינם רק סוגיה של יוקר מחייה, כפי שתפסו אותם לאורך השנים. מדובר בלא פחות מכלי שבאמצעותו בתי הספר מסננים ילדים בהתאם להכנסת ההורים ‑ כלי שיוצר פערים בין ילדים שמקבלים תכנים באיכות גבוהה, משום שהוריהם מסוגלים לשלם, לבין ילדים שהוריהם אינם יכולים לעמוד בנטל, ולכן שולחים את ילדם לבית ספר שבו השיעורים מצומצמים יותר בהיקפם ובאיכותם. במובן הזה, תשלומי ההורים הם מסיבות העומק לקושי של ילדים ממעמד כלכלי־חברתי נמוך לעלות בעתיד בסולם החברתי. ואמנם, מבחני פיז"ה הבינלאומיים הראו שכבר עכשיו אי השוויון בחינוך בישראל הוא הגדול ביותר בקרב מדינות ה־OECD, ופערי הציונים תואמים את פערי ההכנסות בין הורי התלמידים.

הבעיה הזאת חריפה במיוחד בבתי הספר של החינוך הממלכתי־דתי, בזרמים של החינוך החרדי ובכמה בתי ספר כנסייתיים בחינוך הערבי, שגם בהם תיגבור שירותי דת מהווה תירוץ לגבות תשלומים נוספים מההורים. מדוע הנציגי הזרמים האלה מתעלמים מהתופעה? בירור עם גורמים בסיעת הבית היהודי מעלה שהיעדרם מהדיון בכנסת לא מפתיע. הם נמצאים בין הפטיש לסדן. אף שציבור הבוחרים שלהם לוחץ לביטול התשלומים, רבים מהעומדים בראש הרשתות שמפעילות את בתי הספר הם חברי מרכז המפלגה, והם לוחצים להמשיך ולאפשר את התשלומים הללו.

אז למה בנט לא פועל? את התשובה הרשמית נתן מנכ"ל משרד החינוך שמואל אבואב בדיון קודם בוועדת החינוך: הוא מעדיף לתעל את התקציב לפרוייקטים לכלל הציבור כמו הרחבת קייטנות החופש הגדול. אבל בבית היהודי יש הטוענים שהפניית תקציבים גדולים למגזר הדתי־לאומי תעלה באוב את המפד"ל המגזרית מעוטת המנדטים, ותפגע בשאיפת המפלגה להגיע למספרים דו־ספרתיים של מנדטים בבחירות הבאות.