נגב קרמיקה סוגרת את המפעל בירוחם, 120 העובדים יפוטרו; ההסתדרות הגישה בקשה לצו מניעה נגד המהלך

מפעל נגב קרמיקה בירוחם ייסגר ו-120 עובדיו יפוטרו. כך הודיע הבוקר (יום ו') מנכ"ל קבוצת נגב, אורי גלבוע, לעובדים. למרות הערכות כי מדובר בצעד לא סופי ואמצעי לחץ על ההסתדרות והוועד מצד ההנהלה, ככל הידוע ההחלטה היא סופית, והבעלים לא מתכוונים לסגת ממנה.

עובדי המפעל קיבלו מכתבי שימוע לקראת פיטורים בצירוף מכתב של המנכ"ל שבו נמסר: "אין למפעל זכות קיום. לכן, אבדה תקוותנו והנהלת החברה קיבלה החלטה קשה לסגור את המפעל".

על רקע הדברים, הגישה ההסתדרות לפני שעה קלה בקשה לצו מניעה נגד הפיטורים לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. לטענת ההסתדרות, המהלך שביצעה החברה לוקה בחוסר תום לב של ההנהלה.

״לא נקבל את הצעד החד-צדדי והברוטלי של הודעת פיטורים וסגירת המפעל במפתיע, יום לאחר החג וערב שבת", אמר יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן. "על הנהלת נגב קרמיקה להתעשת, למשוך את מכתבי הפיטורין ולשוב לשולחן המו״מ. כל התייעלות תיעשה אך ורק בדרך של הידברות. אני מאמין כי בית הדין לעבודה יקבל את בקשת ההסתדרות לצו מניעה שימנע את המהלך הכוחני של הנהלת נגב קרמיקה".

מוקדם יותר היום הגיבו בהסתדרות בזעם לצעד המפתיע של הנהלת נגב: "עשו 2-3 פגישות לפני החג, ופתאום, מיד אחרי החג ובערב שבת, הדביקו 120 מכתבים על הדלתות של העובדים שהמפעל נסגר והם מפוטרים. ככה לא מנהלים מו"מ. להביא 30 מאבטחים מירושלים שיחסמו את הכניסה זו בריונות לשמה. מה גם שההסתדרות הוכיחה שהיא יודעת להגיע להסכמות ולמנוע סגירה של מפעלים", אמרו שם.

הבעלים של נגב קרמיקה החל מאפריל האחרון הם קרן ויולה קרדיט, המנוהלת ע"י רותי שמחה, ויריב לרנר, לשעבר מנכ"ל קווינקו.

משה סולומון עובד במפעל, מציג את מכתב המנכ"ל

עובדי נגב קרמיקה, הבוקר צילום: הרצל יוסף

נגב קרמיקה נרכשה באפריל האחרון מידי אפריקה ישראל לפי שווי של 335 מיליון שקל, לאחר שהגיעה לחובות של 700 מיליון שקל. במסגרת המכירה מחקו הבנקים 429 מיליון שקל מהחוב ופרסו 263 מיליון שקל.

החברה הוקמה בסוף שנות ה-60 ומעסיקה כיום כ-700 עובדים, 120 מהם במפעל בירוחם בו עוסקת החברה בייצור אריחי גרניט פורצלן. במקביל מפעילה נגב רשת חנויות למכירת אריחים ומוצרים לעיצוב הבית תחת המותגים ויה ארקדיה, נגב וסופר קרמיק.

המפעל הנוכח והחדיש בירוחם הוקם ע"י המנכ"ל הקודם של אפריקה תעשיות החברה האם, אבי מוטולה, לצידו של מפעל ישן. ואולם השקעה שאמורה היתה להסתכם ב-200 מיליון שקל, גדלה ל-400 מיליון שקל והמפעל נקלע להפסדים לאחר שכושר הייצור שלו היה גבוה בהרבה מהביקוש בארץ, והחזון לפרוץ את גבולות ישראל ולמכור קרמיקה בחו"ל לא התממש בשל עלויות הייצור הגבוהות. היבוא הזול מטורקיה, ספרד ואף מאיטליה, התחזקות השקל ותוכניות הממשלה ובראשן "מחיר למשתכן", יצרו ביקושים לאריחי פורצלן זולים במיוחד מצד קבלנים, שהתחייבו להקים עשרות אלפי יחידות דיור.

יריב לרנר צילום: יח"צ

מוטולה עצמו נאלץ לעזוב את החברה כבר אחרי המעבר להפסד בסוף 2014, ובהמשך פתחה החברה בחקירה נגדו בעקבות תלונה שהוגשה על אי-סדרים כספיים בתקופת כהונתו.

אפריקה נאלצה למכור את נגב בשל החובות ובתום הליך התמחרות בין קרן איפקס ישראל המנוהלת ע"י זהבית כהן ו-ויולה החליטה האחרונה לשלם מחיר גבוה יותר, ולקחת על עצמה את החוב הבנקאי של 263 מיליון שקל. בנוסף הזרימה לחברה הלוואת בעלים של 50 מיליון שקל, תוך מתן אפשרות להגדילה ל-75 מיליון.

כבר בעת הרכישה היה ברור שהמפעל יצטרך לעבור הליך התייעלות כואב, אבל ההחלטה על סגירתו מפתיעה ועשויה להצביע על כוונה מוקדמת של הבעלים לסגור אותו במידה שהעובדים לא ישתפו פעולה בהליך התייעלות. ההנהלה מכחישה זאת וטוענת כי הציגה תוכנית התייעלות והבראה שנדחתה במלואה ע"י הוועד, מה שלא הותיר בפניהם ברירה אלא לסגור את המפעל.

הבעלים והמנכ"ל גלבוע דרשו פיטורים שךל 40 עובדים וקיצוץ מאסיבי בשכר, בטענה שהמפעל מפסיד 2 מיליון שקל בחודש, אבל העובדים וההסתדרות סירבו.

מנגב נמסר: "ההחלטה על סגירת המפעל התקבלה בלב כבד, לאחר עבודה יסודית ומאומצת לקידום תוכנית הבראה והתייעלות מקיפה, שלצערנו נדחתה במלואה על ידי נציגי ועד העובדים. מבחינתנו, העובדים הם לב ליבו של כל עסק, וללא הירתמות מלאה שלהם, אין כדאיות בהפעלת המפעל. היקף הפעילות של המפעל מהווה 15% בלבד מפעילות נגב, ולכן לא תהיה פגיעה בפעילות קבוצת נגב או באספקת הזמנות קיימות ועתידיות".