מבחן רכב: סיטרואן C3 איירקרוס - רכב כביש־שטח מגניב ומשעשע שלא רוצה שטח

פתאום נהיה ממש מגניב להיות צרפתי. פעם הבריטים היו כבדים, סגריריים, פומפוזיים. עכשיו הם מגניבים. פעם הצרפתים היו מתנשאים, אנטיפטים, מרוכזים בעצמם. הם עדיין. אבל הם גם מגניבים. זה מתבטא במוזיקה האלקטרונית, באוכל ובמכוניות, במיוחד בסיטרואן. פעם מכוניות של סיטרואן היו מעניינות וגם מוזרות. היום מכוניות של סיטרואן מעניינות וגם ממש מגניבות.

פעם סיטרואן ופיז'ו חלקו רכיבים ופלטפורמות. מכוניות סיטרואן היו חדשניות, אבל לא מספיק. היום סיטרואן ופיז'ו עדיין חולקות פלטפורמות, אבל מישהו בסיטרואן החליט להיות ממש אמיץ ולהמציא את סיטרואן קקטוס, רכב כביש־שטח סופר־מהפכני ופשוט שידע לנגן בדיוק על הרגשות הנכונים. בסיטרואן הבינו שזה עובד היטב, ולכן להלן סיטרואן C3 איירקרוס, גרסת המיניוואן של C3, אבל במגניב. מה זאת אומרת? מאוד פשוט: לסיטרואן C3 היתה פעם גרסת מיניוואן, קראו לה C3 פיקאסו, אבל אף אחד לא רוצה מיניוואנים, כולם רוצים כביש שטח, אז הנה איירקרוס. עקרונית יש לה פלטפורמה של סיטרואן C3, אבל הכל מוגבה. היא ארוכה בכ־16 סנטימטר וגבוהה ב־15 סנטימטר, יש יותר מרווח גחון, יש מערכת בקרת שטח.

סיטרואן C3 איירקרוס

יש כבישים מדהימים בקורסיקה. הקורסיקאים לא ממש סגורים על מה הם. הם דוברים צרפתית, נוסעים ברנו ופיז'ו וגם ממש שונאים את הצרפתים. מישהו בקורסיקה, כנראה לא צרפתי, החליט שכל כביש שנמצא מחוץ לעיר הוא כביש בינעירוני, כלומר מותר לנסוע בו מהר. רוב הכבישים הרריים, ורוב קורסיקה הררית. פעם היו עורכים כאן מרוצי ראלי, אולי לכן כל המקומיים נוהגים כדי לחסל את הנהג ברכב שמגיע ממול.

שלל צבעים

מה שעבד בסיטרואן קקטוס עובד גם כאן, אבל בגרסה מעט מרוככת. כרגיל בסיטרואן מדגישים כמה הרכב עירוני ומתאים לסגנון חיים. יש להם פרסומת עם צוללן, גם כמה מטפסי הרים, גם דוגמנית אותרה בסרטון. עזבו אתכם משטויות, C3 איירקרוס היא מכונית שנבנתה קודם כל להגניב. למישהו בסיטרואן יש חוש הומור בריא או חוש לאופנה. מבחוץ איירקרוס היא אחת המכוניות היותר מיוחדות: יש לה פנסים צרים כאלה, מתחתיהם יחידות תאורה ענקיות. לא מוזרות כמו אלה של הקקטוס, קהל היעד מעט שמרני יותר, ועדיין זה מגניב. לאיירקרוס יש 90 צבעים. גג אדום עם מרכב אפור, גג שחור, גג לבן, גג נפתח בחלק מן הגרסאות. יש לה מתקן מיוחד למטען על הגג, בתי גלגלים כהים שמקיפים גלגלים בצבע כרום, פגוש קדמי אגרסיבי.

מכירים את להקת פיניקס? זו להקה צרפתית, ששרה באנגלית. לשיר קוראים J-BOY, חפשו ביוטיוב. M83? גם להקה צרפתית, שרים באנגלית. לסיטרואן איירקרוס יש להקה. כזו שהקליטה אלבום של שירים שמיועדים רק לסיטרואן אייקרוס. כולם אותו דבר: מוזיקה קלילה, אוורירית, אלקטרונית ומתחנפת, כזו שמלטפת את האוזניים ומדרבנת נהגים לחשוב שהם יכולים לנסוע 90 קמ"ש בכבישים המטורפים שמעל אג'קסיון, איפה שנפוליאון נולד, אולי כן, אולי לא, זה לא ברור, ובכלל שונאים כאן את הצרפתים. ומעל 60 קמ"ש זו כבר התאבדות.

תא הנוסעים של סיטרואן איירקרוס מזכיר את המוזיקה הצרפתית באנגלית של פיניקס. הוא מיועד להתחנף, להיות נוסטלגי, אבל לא יותר מדי. לא להיות יותר מדי אמיץ, לא להיות מגניב כמו תא הנוסעים הפשוט של קקטוס, הסיטרואן של הרנסנס, אבל להיות מספיק מגניב. פיאט 500, מיני קופר, סיטרואן, בחברות האלה הצליחו לפצח את הגן החמקמק שיוצר אושר בזמן שהייה בתא נוסעים. תא הנוסעים של איירקרוס מרגיש קליל, אפילו יותר מדי קליל, כלומר לא מורכב טוב. אבל הוא לא, הוא מורכב מצוין. זו הקלילות שעושה את ההבדל ומקשה לקחת את השמחה של תא הנוסעים של איירקרוס בצורה רצינית. זה בגלל פתחי האוורור האדומים, בגלל צג המידע הגדול שהוגלה דווקא למטה, זה בגלל בקרות נסיעת השטח, שברור לכולם שלא ממש יזכו לשימוש, ובכל מקרה נתקענו פעם אחת עם איירקרוס בחול, כי המערכות לא באמת עובדות בצורה אופטימלית. מי בכלל יורד לחול עם מכונית בלי ארבע על ארבע?  

בכל מקרה, תא הנוסעים מרווח ואוורירי. ההגה לא בדיוק עגול, הוא יותר בכיוון של להיות מרובע. למה? כי פעם עשו ככה בסיטרואנים. גם המושבים לא בדיוק מושבים, יותר בכיוון של כורסאות אופנתיות. כך הם מיועדים להיראות, לנסוך שמחה ושלווה. זה נחמד ברמת הרעיון, לא כל כך נחמד ברמת הביצוע. חסרה להם תמיכה צדית וגם תחתונה. בסיטרואן איירקרוס יושבים יותר על הכיסא ופחות בתוך הכיסא. התחושה מלאכותית ומונעת מהנהג לחוש באמת שהוא מחובר לאיירקרוס. חבל, כי היא בהחלט מבקשת חיבור עם הנהג.

לרכב יש מנוע טורבו מוכר של סיטרואן, בנפח 1.2 ליטרים, שלוש בוכנות, למנוע יש טורבו, 110 כוחות סוס. תיבה אוטומטית ורעש מטרטר של סיטרואן. דווקא כאן עדיפה תיבה ידנית. התיבה האוטומטית דורשת נסיעה רגועה, לא אוהבת שמאיצים באיירקרוס, ודווקא בכבישים שבהם קשישות שהכירו את נפוליאון שועטות במהירות מטורפת זו בעיה.

מחוץ לחגיגה

ההיגוי של איירקרוס מעניין: קקטוס רצתה היגוי כמו של סיטרואן דה שבו. היא היתה רכה מאוד. איירקרוס כבר לא רכה: היא קשיחה למדי, אבל יודעת היטב לספוג בורות. היא מעבירה מידות גדושות של היזון חוזר מן ההגה ומן השלדה, אפשר לחוש היטב מה קורה מתחת, מה עושים המתלים, רק חבל שההגה אינו שותף לחגיגה. איירקרוס צריכה כנראה לחיות בעיר ולא באי. אז ההגה מנותק לחלוטין, קשה לחוש מה עובר על הגלגלים הקדמיים של איירקרוס. איירקרוס נועדה לפריז, ללונדון, לבירות אירופה, היא לא באמת רוצה שטח, זה לגיטימי. בכביש מהיר, אם בכלל תצליחו למצוא פיסת אספלט כזו בקורסיקה, איירקרוס מרגישה טוב. היא מייצרת שמחה אצל היושבים בה, בלי להתאמץ יותר מדי, בלי עודף גימיקים. אולי חוץ מבקרת השטח הלא נחוצה, שלא תעניין אף אחד.

בשורה התחתונה, סיטרואן איירקרוס לוקחת את הגישה הסיטרואנית של הצרפתיות העכשווית המדליקה, עם השירים הפלסטיים ולוחות המחוונים הצבעוניים, ומיישמת אותה ביעילות מפתיעה על רכב כביש־שטח. אגב, החברה־האם של סיטרואן קנתה את אופל. הפלטפורמה של איירקרוס אחראית גם לרכבי כביש־שטח של אופל, אבל הם גרמניים, יעילים, חמורי סבר. אולי לכן הסיטרואן אינה מושלמת. זה לא כל כך משנה. בעידן שבו כל היצרנים צריכים רכב כביש־שטח, וחלקם מייצרים מכוניות כה משעממות עד שעצם הגעת לישראל דורשת הצמדת מדבקת ליסינג עם רגע הירידה מן האונייה, האיירקרוס היא קטע. קטע מרענן. אפילו משעשע.