מציאת עבודה: לנשים קשה יותר מחוץ לת"א

להיות אישה בעולם גברי זה קשה, אבל מתברר שככל שמתרחקים מתל אביב הקושי הופך להיות הרבה יותר מאתגר. מצד אחד מדינת ישראל מעודדת משפחות צעירות לעבור לפריפריה ומצד שני פועלת על מנת לצמצם את פערים שנוצרו בין המינים. אבל מה קורה כאשר אותן התוכניות סותרות אחת את השנייה? כך נוצר מצב שנשים הבוחרות להעתיק את מגוריהם אל מחוץ לתל אביב מוצאות את עצמן מתמודדות עם פערי שכר ויכולת תעסוקה שהולכת ומצטמצמת.

יותר מחצי מהמשרות הפנויות בישראל נמצאות בתל-אביב או באזור המרכז. 57% ליתר דיוק, לפי נתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ונכון למרץ 2017. הנתון הזה מראה את הפער התהומי בין ההזדמנויות שעומדות בפני מי שגר בפריפריה, לעומת מי שגר במרכז. אבל זו תמונה חלקית בלבד של פערי הזדמנות תעסוקתיים. נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס -2015) חושפים שככל שמתרחקים מאזור המרכז, פערי התעסוקה בין גברים לנשים גדלים, ואחוז הנשים העובדות יורד. כלומר, נשים בגיל העבודה שחיות בפריפריה מתמודדות עם שני חסמים תעסוקתיים גדולים: מקום המגורים שלהן, ועובדת היותן נשים.

כך למשל, בערים הגדולות ההבדל בין אחוזי תעסוקת הגברים לאחוזי תעסוקת הנשים אינו גדול: בתל-אביב 71.8% מהמועסקים הם גברים, לעומת 67.3% בקרב הנשים. בראשל"צ עולה כבר הפער לקרוב ל-6% ובחיפה הוא כבר עומד על 7%. אבל ככל שמתרחקים מהמרכז פערים אלו גדלים; בחדרה למשל אחוז הגברים המועסקים הוא 70.4 לעומת 51.4% בקרב הנשים, בנפת באר שבע ובירושלים הפער עומד כבר על 14% ובנפת עכו כבר מעל ל-20%.

צילום: גלעד קוולרצ'יק

למה יש פחות נשים שעובדות בפריפריה, לעומת גברים? אפשר לשער שאחת הסיבות העיקריות היא היעדר הזדמנויות תעסוקה מתאימות בקרבת ביתן. אמנם כל אנשי הפריפריה מתמודדים עם היעדר מקומות עבודה, אבל גברים יהיו מוכנים לנסוע יותר רחוק בשביל מקום עבודה. כך, לפי נתוני הלמ"ס (2012), יותר גברים (62%) עובדים מחוץ למקום המגורים שלהם מאשר נשים (50%) וגם מבזבזים יותר זמן בדרכים.

נשים יחפשו מקומות עבודה קרובים למקום מגוריהם. זאת, כיוון שנשים הן עדיין לרוב האחראיות העיקריות על טיפול במשק הבית ובילדים, והן צריכות להיות קרובות וזמינות לכך. לדוגמה, קרבה לבית מאפשרת הורדת הילדים בבית-הספר, איסוף בצהריים מהגן, הכנת ארוחות, חזרה בשעה שתאפשר לשבת עם הילדים על שיעורי הבית, פגישות בבית-הספר, סידור וטיפול בבית, וכו'. סיטואציה של ילד חולה למשל תחייב הורה שעובד בקרבת מקום ויכול להגיע בטווח זמן קצר. חשוב לציין כי קיימים גם קריטריונים כספיים לבחירה של אם לעבוד בקרבת מקום מגוריה, חסכון בהעסקת מטפלת או סיוע לילדיה בלימודים ללא הצורך בלשכור מורה פרטית.

פעמים רבות נושא התעסוקה בפריפריה דורש הקרבה. ברוב הפעמים את ההקרבה הזו תעשה האישה כי למרות הרצון האדיר לצור שיוויון בשכר מדינת ישראל רחוקה מאוד מכך וכיום גבר גם אם הוא עובד במשרה הזהה לאישה ככל הנראה ירוויח יותר. הבעיות האלו הן לא ייחודיות לנשים בפריפריה, אבל בשילוב עם היעדר היצע עבודות קרובות, התוצאה היא אחוזים נמוכים יותר של תעסוקת נשים ביישובי הפריפריה.

אחד הפתרונות שיגדילו את אחוזי התעסוקה בקרב נשים בפריפריה ואת איכות המשרות הקיימות הנו יצירת מרכזי תעסוקה בפריפריה. פתרון כזה צריך לכלול פיתוח של אזורי תעשייה קיימים ויצירת חדשים, יצירת מרכזי הייטק חדשים והעברת משרדי ממשלה לאזורי פריפריה. אלה יאפשרו לכל אנשי הפריפריה להרחיב את ההזדמנויות התעסוקתיות שלהם, אבל ייטיבו במיוחד עם נשים. פתרון נוסף נמצא דווקא בעולמות התחבורה הציבורית והוא יצירת הסעות ייעודיות למרכזי תעסוקה קיימים מאזורים מרוחקים. זאת, כדי למזער את שיקול הנסיעה של העובדות. דבר נוסף שיש לקחת בחשבון תמיד בזמן שאנו דנים בתעסוקת נשים הוא שרק שילוב נשים בעמדות כוח משמעותיות יעזור להתאים את שוק התעסוקה לנשים באופן משמעותי.

כל פתרון חייב לבוא בד בבד עם עידוד גברים לקחת חלק פעיל יותר במשקי הבית, כמו לדוגמה הנהגת יומיים בשבוע שבהם אין ישיבות עד מאוחר כדי שגם אבות יוכלו לצאת להביא את הילדים מהגן, והנהגת חופשת לידה שוויונית. בלי שוויון במשימות בבית, לא יהיה שוויון בשוק התעסוקה. נכון, הפתרונות שמתאימים לגברים לא יתאימו בהכרח לנשים. אמירה זו נכונה גם עבור נשים בפריפריה - פתרונות שמתאימים לגברים לא בהכרח יעזרו באותה המידה גם להן. לכן חשוב גם לצלול פנימה לתוך קבוצות נשים שונות בפריפריה כדי לענות על הצרכים הייעודיים של כל אחת. אבל בכל מקרה, בלי הסתכלות ממוקדת על נשים בפריפריה כבעלות חסמים ייחודיים להן, לא יהיה שינוי במצבן.

הכותבת היא עובדת ארגון דרכנו