"רוצה לדעת איך תיראה המכונית שלך? תסתכלי בסרטי מדע בדיוני"

"האוטו שלי יפגוש אותי בכניסה לבית, לאחר שהוא נטען כל הלילה במקום החניה שלו. הוא יהיה בדיוק בטמפרטורה שאני אוהבת, ישמיע לי את המוזיקה שאני הכי אוהבת - עידן רייכל בפול ווליום, ויאפשר לי לעבור על ענייני עבודה בזמן שיסיע אותי למשרד". זה העתיד שהציגה עדי אופק, מנהלת המרכז למחקר ופיתוח החדש של מרצדס שהושק בחודש שעבר בישראל, מעל במה בתל אביב בפני קהל רב משתתפים. "מיד אחרי שיוריד אותי בפתח הבניין, האוטו יחזור לקחת את הילדים לבית הספר", המשיכה והוסיפה בחיוך, "יש לקוות שהוא לא יהיה מספיק חכם כדי לעשות את שיעורי הבית במקומם".

אופק יודעת על מה היא מדברת, בתור האשה הראשונה שהצטרפה לצוות ההנהלה של מרצדס אסיה, החברה־האם של מרצדס, לפני כתשע שנים, ומילאה מאז שורה של תפקידי ניהול בחברה במזרח הרחוק ובארץ. החזון שלה במרצדס מסמן וי על המגמות העולמיות הבולטות שנמצאות בפיתוח בענף: "בעתיד הרכב שלנו יהיה מודע לנוסעים בתוכו ולבטיחות שלהם, לרמזורים מבחוץ, למכוניות אחרות, לכבישים ולעוד שורה של דברים אחרים", אמרה בכנס, "המכונית החדשה תהיה מקושרת, אוטונומית ושיתופית, כך שיהיה אפשר להשכיר את הרכב לזמן קצוב לאחרים, וכמובן אלקטרונית".

עדי אופק צילום: עמית שעל

הראיון עמה מתקיים במשרדים החדשים של החברה, בקומה 23 בבניין מרצדס בתל אביב, לא הרחק מקיר של בטון חשוף שעליו סמל החברה המפורסם, עיגול עם כוכב בעל שלוש צלעות. כשמביטים מבעד לחלון נשקפים הפקקים הנצחיים בכבישי איילון, ופתאום החזון השאפתני הזה נראה רחוק מאוד.

"זה תהליך שיימשך הרבה זמן גם בתחום הרכבים החשמליים וגם באוטונומיים", מבהירה אופק. "יש עוד מיליון שאלות בדרך ליישום מלא, כמו איך משלבים אותם עם רכבים קיימים, שאלות של רגולציה, תשתיות ועוד. על זה אנחנו עובדים".

על חשיבותו המכרעת של הפרויקט ניתן ללמוד מדברי נשיא דיימלר דיטר זטשה, שביקר בישראל בנובמבר. לדבריו, החברה השקיעה כבר 10 מיליארד יורו בפיתוח רכבים חשמליים, והסיבה לכך שבחרו בישראל כמרכז הפיתוח היא כי "ישראל היא מובילה במספר הסטארט־אפים לנפש. להערכתנו, יש כאן 6,000 סטארט־אפים. כיום אבטחת מידע היא חלק מבטיחות הרכב, ולקוחות יאמצו רכב חדש רק אם הוא יהיה בטוח מפני פריצה. בהיבט זה תל אביב חשובה".

אופק עצמה נזהרת מאוד בדבריה כשהיא נשאלת על פרויקט הדגל של מרצדס, ומסכימה להסגיר רק מעט מידע.

איך מייצרים את רכיב הקסם החמקמק שנקרא "חדשנות"?

"צריכים לקרוא טוב את המפה, לאתר את המגמות שישפיעו על העתיד ואז לענות עליהן במהירות על ידי פיתוח ואימוץ טכנולוגיות מנצחות. בשביל זה אנחנו צריכים ראייה של 360 מעלות. תחתיי כיום עובד צוות של 15 איש, שיתרחב ל־25 בשנה הבאה. הצוות מייצג מגוון של דעות וכישרונות מתחומי חיים שונים, והוא אחראי לאתר וללמוד מגוון של מחקרים מאוניברסיטאות ברחבי העולם והמצאות מדהימות של סטארט־אפים צעירים". אחד מהם הוא חברת ההסעות השיתופיות הישראלית Via, שעמה חתמה בספטמבר מרצדס על הסכם שיתוף פעולה אסטרטגי, המוערך בכ־200 מיליון דולר. באותו חודש היא גם השקיעה 60 מיליון דולר ב־StoreDot הישראלית, שמפתחת טכנולוגיה לטעינה מהירה של רכב חשמלי.

הדמיית רכב העתיד של מרצדס. "הוא יהיה אלקטרוני, מקושר לאינטרנט, אוטונומי ושיתופי, כך שיהיה אפשר להשכירו לזמן קצוב לאחרים"

ומה הלאה?

אופק: "תסתכלי על סרטי מדע בדיוני. משקיעים בהם הרבה מאוד תחקיר. אם מראים בהם מכוניות מעופפות, אז יהיו מכוניות מעופפות. הכל יהיה כל כך בלתי אמצעי, מונגש אלינו כמו שאנחנו צריכים".

"כמו רוב הנשים, גם אני לא הייתי מאוד מקושרת"

אופק (46) נולדה בגבעתיים וגדלה ברמת השרון, שבה היא חיה גם כיום עם שני ילדיה, רועי (16) ומאיה (11). "אבא היה מנכ"ל של חברת בנייה, ואמא התחילה כמורה שהתקדמה עד למנהלת אגף החינוך והתרבות של גבעתיים. כששואלים אותי איך החלטתי להיות מנהלת, אני תמיד אומרת שעם אמא כמו שלי, שניהלה בבית ובעבודה, זה היה לי ברור.

"המקום היחיד שקיבלתי על זה פידבק שלילי היה גרמניה. הייתי בהיריון עם רועי, וכבר בעמדת מנהלת, ומישהי אמרה לי שבגרמניה מי שמנהלת ומגדלת ילדים נחשבת מי שממש לא דואגת לילדיה". מאז, היא ממהרת לסייג, השתנתה הגישה בגרמניה, ובדיימלר יש הרבה יותר נשים בעמדות ניהול.

לאופק יש תואר ראשון בניהול וסוציולוגיה מאוניברסיטת תל אביב ותואר שני במינהל עסקים עם התמחות בחשבונאות. את דרכה המקצועית החלה בחברת המחשבים ואן, שם פתחה את חטיבת המימון. אחרי שלוש שנים, במקביל לתום לימודיה, חיפשה תפקיד ניהולי, ומצאה אותו בדיימלר, שבדיוק נכנסה לישראל וחיפשה מנהלת אשראי.

מכוניות מעופפות בסרט "בלייד ראנר 2049". "צוות הפיתוח שלנו מאתר ולומד מחקרים מאוניברסיטאות ברחבי העולם והמצאות מדהימות של סטארט־אפים צעירים"

"בחיים לא רציתי לעזוב את ישראל", היא אומרת, "אני מחוברת למשפחה שלי בוורידים וכשהציעו לי לעבוד בחו"ל, סירבתי. משרת ניהול האשראי של שוק המזרח הרחוק התפנתה בסינגפור, ובן זוגי מאוד רצה שנחיה תקופה בחו"ל, אז הגשתי מועמדות ובלבי קיוויתי שלא אתקבל. באותה תקופה לא ראית דוגמאות למנהלת עם ילדים, אז הסיכוי לא היה גדול. אלה תהליכים ארוכים מאוד, שמצריכים הרבה נטוורקינג, וכמו הרבה נשים, לא הייתי מרושתת. אבל באופן מפתיע התקבלתי.

"כשעברתי לסינגפור זה היה שוק. בישראל התבלטתי בתרומה המקסימלית שנתתי, אבל שם נבלעתי בין כל האנשים האיכותיים. זה היה הדבר הכי קשה שעשיתי בחיים שלי. לקחתי את הלב וקרעתי אותו לגזרים".

אחרי כמה שנים בסינגפור מונתה למנכ"לית החברה בדרום קוריאה. "יש הרבה קווי דמיון בין דרום קוריאה לישראל", היא מסבירה, "שתיהן קיבלו עצמאות ב־1948, וצמחו מאז מהר מאוד. בשתיהן המשאב העיקרי הוא כוח האדם, ובשתיהן שיעור ההשקעה הגדול בעולם במחקר ופיתוח מתוך התוצר הלאומי הוא מעל 4%.

"כשעבדתי בסינגפור היחידים שהיו מפריעים לי בפגישות היו הקוריאנים. הם גם היו היחידים שיצרו איתי קשר בחופשות. הם מהירים, חדורי אמביציה ועובדים עם הרבה רגש. כששאלו אותי באיזו מדינה מהמזרח אני רוצה למנכ"ל אמרתי שרק בקוריאה. שם מדלגים על כל מחסום בדרך למטרה. ההבדל הוא ששם יש כבוד להיררכיה.

"כשהתחלתי את התפקיד בקוריאה אמרתי לעובדים שאני מעדיפה שיתנו לי פידבק אמיתי, גם אם זה יפגע בי, כי אני מעדיפה להיעלב מאשר להתקדם לכיוון הלא נכון. זה היה להם קשה, אבל הם קיבלו זאת. כשישבתי בארץ עם הצוות החדש שלי, אחרי תשע שנים במזרח, אמרתי גם להם את זה, והם הסתכלו עליי בפליאה ואמרו 'ברור שנגיד לך'".

"אמא אמרה שאסור לי להראות חולשה"

אופק הצליחה להגשים את עצמה מקצועית במזרח הרחוק, אבל הריחוק מישראל תמיד העיב עליה. "בכל ביקור בישראל, הפרידות היו מלוות בכל כך הרבה דמעות, עד שבאחת הפעמים שכחתי את הלפטופ בבידוק הביטחוני בנתב"ג. המרחק מהמשפחה היה קשה והעבודה שלי היתה תובענית. היתה לי עזרה בבית עם מטפלת שעבדה שישה ימים בשבוע, אבל היה לי קשה לדאוג לחיי החברה של הילדים. הרגשתי שאני לא מצליחה להשקיע בזה".

ואז הגיעה נקודת המפנה. "בסוף 2015 נפרדתי מבעלי, והייתי צריכה לתת מצגת בסדנת מנהלים. התקשרתי לאמא שלי ואמרתי לה שאני לא מסוגלת. היא אמרה לי שאני לא יכולה להראות חולשה, והודיעה שתטוס אליי כדי לטפל בילדים ושאלך לסדנה. וכך היה.

מבט מבפנים לאבטיפוס הרכב האוטונומי של מרצדס. "יש עוד מיליון שאלות בדרך ליישום מלא, למשל איך משלבים אותם עם רכבים קיימים או ענייני רגולציה ותשתיות" צילום: איי פי

"באותה הסדנה דיברו על איך שהעולם משתנה והחברה משתנה, וצריך כישורים חדשים ודיגיטליים, שלנו בעולם ההנדסה אין אותם. מישהו בסדנה זרק 'שמענו שאולי יקימו מרכז לחדשנות בישראל', והוא בכלל לא ידע שאני ישראלית. חזרתי לקוריאה, דיברתי עם הבוס שלי ועם משאבי אנוש, זימנו אותי לגרמניה להיפגש עם המנהלים, וקיבלתי את התפקיד. זאת היתה מתנה משמים. סגירת מעגל".

המשענת שמהווה אמה של אופק היא מוטיב שחוזר במשך הראיון עמה. "עוד כשעבדתי בוואן וגרתי בבית, אמא שלי ראתה אותי ערב אחד ושאלה: 'מה קרה? למה את נראית עייפה?'. עניתי לה: 'סוף היום', והיא אמרה לי בקול רם: 'שאותך אף אחד לא יתפוס בלי ליפסטיק, את צריכה תמיד להיראות מיליון דולר. אשה היא אשה. את רוצה שיקשיבו לך? את צריכה לכבד את עצמך ולהיראות בהתאם'.

"כיום אני עושה כושר מוקדם בבוקר, כי אין סיכוי שזה יבוא על חשבון הילדים. העט נופל לי בשש. אני צריכה לחזור ולהיות עם הילדים בארוחת ערב, זה היה כלל גם במזרח, אפילו שזה לא היה מקובל. ובלילה אני חוזרת לכל מיני ענייני עבודה".

ההנחה של אמה של אופק, שלא תמיד יקשיבו לה בחדרי הנהלה שברובם יושבים גברים, לא היתה מופרכת. בשלב הנוכחי בקריירה של אופק ההתמודדות קלה יותר, אבל היא מודעת לתקרות הזכוכית שאחרות עדיין צריכות לנפץ. לכן כשהקימה את הצוות בארץ התעקשה שחברת כוח האדם תביא לראיונות נשים. זה לא רק עניין אישי שלה. החברה, היא אומרת, חרתה את נושא הגיוון האנושי על דגלה. "התפיסה עכשיו בחברה היא שכדי להשיג את התוצאות הכי טובות צריך יותר מחשיבה מסוג אחד בלבד, חייבת להיות אפשרות להסתכל על סיטואציה מהרבה מאוד כיוונים, ונשים מסתכלות על דברים לגמרי אחרת מגברים".

המירוץ לרכב האוטונומי - רחוקה הדרך לעצמאות

יצרני הרכב נמצאים בעיצומה של מלחמה לפתח רכב אוטונומי, אף שלא ממש ברור אם יש לו בכלל ביקוש מהצרכנים. בניגוד למהפכות העבר, שצמחו מתוך נבכי התעשייה עצמה, מהפכת הרכב האוטונומי דורשת מהיצרנים להכניס פנימה פרטנרים לא מוכרים ומאיימים: חברות טכנולוגיה, שמבחינת יצרני הרכב מהוות "רוע הכרחי", כלומר גופים שאם לא ישתפו עמם פעולה, הבמה תישמט מתחת לרגליהם.

כל פיתוחי הרכב האוטונומי ברחבי העולם והשימוש בהם עדיין נמצאים בחיתוליהם. אך יש עובדה אחת ברורה: מהפכת הרכב האוטונומי תחל ברכבי היוקרה, בגלל עומק הכיס של הרוכש, המכתיב את אופי הטכנולוגיה. עיקר המלחמה בתחום הזה מתנהלת כיום בין שלוש יצרניות הרכב הגרמניות: אאודי, ב.מ.וו ומרצדס בנץ. שלושתן מדגישות כי השגת אוטונומיה מלאה אינה מהווה עבורן מטרה מסומנת לטווח המיידי, וכי הן מפתחות מערכות המאפשרות השגת אוטונומיה בשלבים, למשל הנהג יוכל להסיר ידיים מן ההגה, אך לפרקי זמן קצרים בלבד.

במירוץ האוטונומי ב.מ.וו מתווה את היעדים השאפתניים ביותר. היצרנית הבווארית, שחברה למובילאיי ולאינטל, הכריזה כי תציג מכונית אוטונומית מלאה בשנת 2021, אך באופן מפתיע ציינה כי היא אינה שואפת לכך שהמכוניות העצמאיות יאפילו ביכולותיהן על הרכבים המסורתיים. מרצדס בנץ מתיימרת להציג רכב אוטונומי כבר בשנת 2020, וגם היא מדגישה כי אוטונומיות מלאה היא עודנה חזון רחוק.

לעומתן, אאודי נחשבת המתקדמת ביותר. החברה אמנם לא מתחייבת על שנת יעד כלשהי להשקת רכב אוטונומי מסחרי, אך ה־A8 החדשה שהציגה לפני כחודשיים היא אחת המכוניות העצמאיות ביותר, שמאפשרת לנהג לנסוע ברכב כמעט ללא מגע יד אדם למשך פרקי זמן ממושכים.

תומר הדר