עבודת אלילים: איך משמרים את גיבורי-העל של הכדורסל

משפחת סופר־על

ארבעה שחקנים ניצבים בבסיס הפיכת גולדן סטייט ווריירס לקבוצה המוצלחת בכל הזמנים בקנה מידה של ניצחונות. אף קבוצה בהיסטוריה לא ניצחה בכל כך הרבה משחקים בשלוש עונות כמו הווריירס מעונת 2014/15 עד עונת 2016/17. לא בוסטון סלטיקס הענקית של ביל ראסל, לא שיקגו בולס של מייקל ג'ורדן ולא סן אנטוניו של טים דאנקן. וכמו גיבורי־על בסרט של מארוול, כל אחד מהארבעה מגיע עם סט כישורים ייחודי.

להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה https://www.clfb.org.il/heb/main/

סטף קרי פיתח יכולת ייחודית של קליעה יעילה מרחוק מאוד — הרבה מעבר לקו השלוש. היכולת הזאת זיכתה אותו בתואר "מהפכן" מפי המאמן הוותיק של סן אנטוניו ספרס גרג פופוביץ'. "קרי מחייב אותך להתחיל לשמור עליו ממש מהרגע שהוא עובר את החצי — זה פותח ומרווח את כל משחק ההגנה", הסביר פופוביץ' ל”ספורטס אילוסטרייטד”. "זה אומר שאתה צריך לשחק עם חמישייה נמוכה יחסית הרבה פעמים, וזו בעיה גדולה כי להם יש השחקנים הנמוכים הכי טובים בעולם".

צילום: גטי אימג'ס

לפי סטיב קר, מאמנו בווריירס, קרי "הוא השחקן שהכי משפיע על הגנות היריב. מבחינת מה שהוא עושה כשחקן התקפה להגנה, הוא משפיע יותר מג'ורדן. הם שני שחקנים שונים לחלוטין אבל בדרך שבה סטף משחק הוא מפחיד הגנות כפי שמעולם לא ראיתי. אף אחד בעבר לא הצליח לזרוק מכדרור מ־35 פיט (10.6 מטרים) באופן נורמלי, והוא עושה את זה בכל פעם שיש לו הזדמנות, וגם קולע. זה משנה את כל המשחק. לכן כל דבר שאנחנו עושים בהתקפה נעשה מסביבו. מבחינת השפעה על המשחק, סטף הוא השחקן הכי טוב ב־NBA".

חבר נוסף ברביעייה הוא קליי תומפסון, שלצד קרי מסייע לפתוח את המשחק. תומפסון קלע בעונה שעברה 302 שלשות בתוך פחות משנייה מהרגע שבו תפס את הכדור (97 מאיות). אלה נתונים מפלצתיים, משום שכמעט בלתי אפשרי להתגונן מול קליעה כזו. וגם כשמגנים מצליחים להתקרב לתומפסון כדי לחסום, הוא קולע מהשלוש ביותר מ־43%. הממוצע בליגה הוא 35.8%.

מאיירס. "תשאלו את השחקנים שלנו על משהו שהוא לא כדורסל" צילום: אי פי איי

קרי פותח את ההגנה, תומפסון מפרק אותה, וקווין דוראנט מנצל את השטחים ואת הפניקה כדי לקלוע כמות עצומה של נקודות. דוראנט הוא פלא טבע. 2.13 מטרים עם כישורי כדרור של רכז, אחד החוסמים הטובים בליגה ואחד הקלעים הטובים בהיסטוריה. ארבע פעמים היה דוראנט מלך הסלים של ה־NBA, והוא אחד השחקנים הכי בלתי ניתנים לעצירה בתולדות המשחק. נסה להתקרב אליו, והוא יעקוף בכדרור. תן לו מטר, והוא יקלע לך על הראש.

הצלע הרביעית היא דריימונד גרין. מתחרה קשוח ללא גבולות, שזוכר בעל פה את שמות כל 31 השחקנים שנבחרו לפניו בדראפט, ודוחף את חבריו לקבוצה לנצח בכל מאבק על הכדור. ווינר על גבול הפסיכופטי שיכול לשמור על כל שחקן בליגה.

אישיות לפני כישרון

אבל מה שהופך את ה"גיבורים" למיוחדים, מלבד כישורי הכדורסל שלהם, זה הכימיה שהתפתחה בינם לבין עצמם ובין חבריהם לקבוצה. בפאנל מיוחד שנכחתי בו, שנערך בסן פרנסיסקו לפני כשבועיים לטובת תורמים ונותני חסות, סיפר הג'נרל מנג'ר שבנה את הקבוצה, בוב מאיירס, מה הופך אותה למיוחדת: "אני מעודד את האנשים שפוגשים את השחקנים שלנו לדבר איתם על משהו שהוא לא כדורסל", אמר מאיירס. "אל תשאלו אותם על הקרסול של סטף קרי או על המשחק מאמש, אלא על משהו מהחיים שלהם. שאלו את דוראנט מה הוא אוהב מלבד כדורסל; שאלו את עמרי כספי איך זה לגדול בישראל; שאלו את קוון לוני איך זה להיות ממילווקי, ואת פטריק מקוו איך זה לגדול עם אבא מאמן".

לא במקרה מאיירס מכוון לשאלות שבוחנות קריטריונים שאינם כדורסל. הוא חסיד השיטה של "אישיות לפני כישרון", ולדבריו כך בנה גם את הווריירס. "לא הייתי נהנה מלבנות קבוצה לפי כמה נקודות ההוא קולע וכמה ריבאונדים זה לוקח. בכל תעשייה, בכל מקצוע — האישיות שלך תופיע בסופו של דבר. 'אתה האמיתי' תיחשף. בטח בעבודה שלנו, שבה כולם רואים מתי נכשלת והפסדת, ואז תוקעים לך מיקרופון לפנים ודורשים הסבר. ברגעים האלה תיחשף בצורה הגרועה ביותר שלך, כשאתה כועס ומתוסכל. לכן כשניסינו לייצר קבוצה, היינו חייבים להעריך את האישיות של מי שאנו מגייסים, לא רק את המקצוענות שלו, כי האישיות תצא החוצה".

"בפיץ' שעשינו לדוראנט (נציגי קבוצות הגיעו לווילה של השחקן, שהיה אז שחקן חופשי, כדי לשכנע אותו להצטרף אליהן, א"ד) היו כמה פרזנטציות. אבל אז גם הבאנו לו משקפי מציאות מדומה, כדי שיראה איך זה מרגיש להיות חלק מהקבוצה", מגלה מייק קייטס, האחראי לשותפויות מסחריות בגולדן סטייט. "דוראנט הרכיב את המשקפיים וכך 'נכח' בטקס הצגת השחקנים, כשקוראים בשם שלו והקהל משתגע. הוא חש איך זה להיות חלק מהריקוד המסורתי של השחקנים לפני משחק, וגם הראינו לו מה סטיב קר אומר לו בזמן המשחקים. כשדוראנט הסיר את המשקפיים הוא אמר 'טוב, בוא נדבר עם השחקנים'”. בשלב הזה המנהלים עזבו אותו עם יתר השחקנים הבכירים, והם נתנו לו להבין שקרי מוכן לוותר על הסטטוס של "אלפא דוג" למען השותפות איתו, שגרין מוכן לעבוד איתו, ושאנדרה איגודלה, אחד השחקנים האהודים ביותר, ילווה אותו.

סטיב קר. "באימון לפני הגמר ניגן לשחקנים שיר של חמישיית הג'קסונים" צילום: איי אף פי

"לכולם היה תפקיד בגיוס דוראנט", אומר מאיירס. וזה עבד. הוא מספר שהרגע שמילא אותו גאווה יותר מכל היה "אחרי שהפסדנו בגמר, במשחק השביעי (בעונת 2015/16), וישבנו לשיחות סיכום עונה עם כל השחקנים. שאלנו איך הם מרגישים לגבי ההפסד, וסיימנו את כל השיחות בלי שאף אחד האשים מישהו אחר בהפסד. אף אחד לא אמר 'אם דריימונד לא היה מורחק' או 'אם סטף היה קולע'. כולם הסתכלו על עצמם ודיברו על איך הם יכולים להשתפר ולתרום עוד. וכולם אמרו 'אני לא הולך לתת לזה לקרות שוב, אני לא רוצה להרגיש ככה יותר'. זאת החשיבות של האנשים. של האישיות שלהם. יותר מכישרון. יש טונות כישרונות ב־NBA, אבל הרבה מהם לא זכו באליפויות. הם לא הצליחו. החוכמה היא לקחת שחקן כישרוני, מאמן כישרוני, נשיא כישרוני, אבל שתהיה להם אישיות. רק כך תצליח, ולטווח ארוך".

בגולדן סטייט ווריירס משתמשים בכלים אנליטיים למדוד הכל: ממספר המסירות במשחק עד מספר החשיפות של מותג באצטדיון ובמדיה החברתית. הקבוצה מעסיקה סוכנויות חיצוניות כדי למדוד את האימפקט התקשורתי שלה, ועוד עשרות אנליסטים לניתוח הנתונים שנאספים. לכן, כשמאיירס מדבר על "אישיות לפני כישרון", המשמעות היא שבקבוצה מודדים גם את האישיות של השחקן לפני החתמתו.

עמרי כספי וקווין דוראנט מחליפים "כיף". יש מתאם בין כמויות מגעי החיבה של השחקנים לבין הצלחת הקבוצה צילום: איי אף פי

איך מודדים אישיות? בקבוצה לא שמחים להיכנס לפרטים. אבל אחד המודלים לחיקוי של מאיירס הוא דני איינג', הג'נרל מנג'ר של בוסטון סלטיקס, שמשתמש בפסיכולוגים קליניים כדי לנתח את "סוגי האישיות" של השחקנים שהוא מחתים. מאיירס, ניתן להניח, משתמש גם הוא בכלים פסיכולוגיים ובאנשי מקצוע. אלה מתווספים לניתוחי אישיות המבוססים על פוסטים ברשתות החברתיות, שנהוגים גם בקבוצות אחרות.

נוסף על כך, כשבווריירס עושים "סקירה חברתית" לפני החתמה פוטנציאלית, הם בודקים "מגע". לפי מחקר של חוקרים מאוניברסיטת ברקלי, נמצא מתאם מובהק בין מספר החיבוקים, נגיעות העידוד, הקפיצות זה על זה, ה"היי פייבס" וה"צ'סט באמפס" בין השחקנים להצלחת הקבוצה. אחד החוקרים שחתום על המחקר הוא הפסיכולוג דאכר קלטנר, המשמש כיועץ להנהלת הווריירס.

בקבוצה שמים דגש גם על הנכונות של כל שחקן לקבל את האחר. גיוון (Diversity) היא מילה מבורכת בסן פרנסיסקו הליברלית, והמועדון משקף את המגמה. בשיטוט במסדרונותיו אתה נתקל במגוון צבעים, תרבויות וטיפוסים. "אני גאה להיות חלק ממועדון שחרת את הגיוון על דגלו", אמר המאמן קר בחודש שעבר, ערב המשחק שהוקדש לקהילת הלהט"ב.

סטף קרי מדריך ילד צילום: גטי אימג'ס

רוח המפקד הרוקד

ואכן כדי להחזיק חבורה מלאת "אישיות" דרוש מאמן מלא אישיות, שרבגוניות אינה מרתיעה אותו ותפיסת עולמו תואמת את זו של המועדון. מהבחינה הזאת קר, שבילדותו עבר מקליפורניה לצרפת ומשם למזרח התיכון ואפריקה, הוא ודאי האיש המתאים. כשחקן, סטיב קר זכה בחמש אליפויות NBA תחת המאמן פיל ג'קסון בשיקגו בולס ותחת גרג פופוביץ' בסן אנטוניו ספרס. ועדיין, לראיון העבודה בקבוצה לפני ארבע שנים הוא הגיע עם פרזנטציה ובה לא פחות מ־64 שקפים ועם חזון ברור שניסח במשך שנים בנוגע למקומות שאליהם הוא רוצה להוביל את המועדון. 64 שקפים שהתבססו על רישום עקבי במחברת קטנה של כל תובנה שהגיע אליה במרוצת השנים שבהן עדיין היה שחקן בליגה.

גם אחרי שתי אליפויות כמאמן, קר מנצל את פגרות הקיץ להשתלמויות אצל מאמנים מענפים אחרים. אצל מאמן הפוטבול פיט קארול למשל, או אצל ג'ו מאדן, המאמן שהוביל את קבוצת הבייסבול שיקגו קאבס לאליפות ראשונה מאז 1908. מאדן מפורסם בזכות שיטותיו היצירתיות להורדת לחץ משחקנים: הוא הביא קוסם להופיע בחדר ההלבשה אחרי כמה הפסדים רצופים, וארגן מסיבת פיג'מות באוטובוס בנסיעה ארוכה למשחק חוץ. "מג'ו למדתי שבאמת צריך ליהנות מהתהליך, כי התוצאה לא תמיד תהיה התוצאה שאתה רוצה בה. ההתמקדות בניצחונות בלבד יכולה להפוך אותך ללחוץ מאוד", הסביר קר ל"שיקגו טריביון".

חגיגות הזכייה באליפות השנייה. "המסע צריך להיות כיף. להסתכל רק על תארים וניצחונות זאת לא תהיה דרך לחיות" צילום: גטי אימג'ס

"הרבה קרדיט מגיע לסטיב קר. הוא יצר אווירה של אושר וכיף בחדר ההלבשה", אומר מאיירס. "כששכרנו את סטיב, הוא העלה רעיון של השמעת מוזיקה באימונים. ובאמת, אם תסתכלו על האימונים שלנו, הם לא ממש נראים כאלה. שחקנים זורקים זריקות מהחצי כשברקע נשמעת מוזיקה רועשת. אבל נדרש לי זמן ורק ביוני 2015, בסוף העונה הראשונה של סטיב כמאמן, הבנתי עד כמה הרעיון הזה מבריק. זה קרה כשבאימון לקראת משחק הגמר נוגן שיר של חמישיית הג'קסונים. רגע לפני משחק גורלי, המטרה שלו היתה ליצור אווירת עבודה כיפית. הוא רצה לגרום לאנשים לרצות לבוא לעבוד. באותו רגע הבנתי: ה־NBA יכולה לשחוק אותך. אז סטיב יצר בקרב הצוות שלו תרבות של 'בואו נתעורר ונרצה ללכת לעבודה'. זה ההישג שלו.

"כשמדברים על להגן על התואר, השחקנים שלנו רואים את זה אחרת. הם חושבים 'יום שישי היום, יש לנו משחק, אני נהנה ללכת לאימון שלפני'. כולם מבינים שצריך ליהנות מהמסע, ליהנות מהיום, ואת הקרדיט לזה מקבלת המנהיגות של סטיב. המסע צריך להיות כיף, כי אם תסתכל על העבודה רק באמצעות תארים וניצחונות, זאת לא תהיה דרך לחיות או לשחק".

וולץ. "את אלה שאמרו שזה לא יקרה שלחנו מפה" צילום: איי אף פי

מאיפה נביא 1.2 מיליארד

אלא שכל הטוב הזה יעמוד בקרוב בפני כמה וכמה מבחנים, ועתידה של גולדן סטייט ווריירס תלוי ביכולתה לצלוח אותם. לפחות כרגע נדמה שהמשוכה הגבוהה מכולן, תרתי משמע, תהיה תקרת השכר. ב־NBA קיימת תקרת שכר שנתית של 99 מיליון דולר לקבוצה. המשמעות היא שהתקציב של רוב הקבוצות דומה, והן משלמות לשחקנים את אותם הסכומים פחות או יותר. קבוצות שבוחרות לחרוג מתקרת השכר נאלצות לשלם "מס מותרות" גבוה למדי, שמחולק לשאר הקבוצות בתום העונה.

הווריירס בגרסתה הנוכחית התאפשרה בזכות הימורים נכונים על השחקנים הנכונים כשהם היו שווים פחות משוויים האמיתי בשוק. קרי, למשל, קיבל חוזה של 44 מיליון דולר "בלבד" לארבע שנים בגלל פציעות בקרסול שהטילו צל על המשך הקריירה שלו. גרין קיבל שכר נמוך יחסית משום שנבחר נמוך בדראפט, ותומפסון לא נהנה משכר שיא משום שהוחתם לפני שהביא את יכולת הקליעה שלו לשיאה הנוכחי. דוראנט, היחיד שהגיע כשחקן־על, חתם על חוזה נמוך ב־10 מיליון דולר מזה שהיה יכול לחתום עליו בקבוצה אחרת משום שרצה להמשיך לשחק עם הקבוצה הנוכחית — וגם מפני שהוא מקבל סכומים לא רעים בכלל מנייקי.

אבל לשמור על חבורת השחקנים הזאת יחד תהיה משימה קשה. כבר העונה, לאחר שקרי חתם על חוזה משופר של 200 מיליון דולר לחמש שנים, הקבוצה משלמת 181 מיליון דולר כשכר לשחקניה, אחרי תוספת מס יוקרה. בשנתיים הקרובות יסתיימו החוזים של יתר "גיבורי העל", ולפי חישוביו של סם אמיק, כתב יו.אס.איי טודיי המתמחה בחוקים המסובכים של תקרת השכר, אם תרצה גולדן סטייט לשמור על כל השחקנים עד 2020/21 היא תצטרך לשלם סכום חסר תקדים של 1.2 מיליארד דולר במשכורות ומסים. או כפי שאומרים בקבוצה, "רק פיננסים יפרקו אותנו".

אז מה עושים? בפרפרזה על סרג'יו קונסטנצה ב”גבעת חלפון”: "מה שעשינו ב־2010". הביטחון של הארגון ביכולות שלו להשביח את הנכס ולהגדיל את ההכנסות מעורר קנאה. "אנחנו בטוחים לחלוטין בכיוון שאליו הולכת הבעלות", אומר לי צ'יפ באוורס, מנהל השיווק הראשי של הקבוצה.

"אנחנו צריכים לזכור איפה היינו לפני שבע שנים", מסכים ריק וולץ, נשיא המועדון והאיש שיחד עם מאיירס בנה את הקבוצה. הוא מכוון לכך שב־2010 הווריירס היתה אחת הקבוצות הכושלות ב־NBA. היא נרכשה תמורת 450 מיליון דולר על ידי ג'ו לאקוב, מנהל קרן הון סיכון שהתמחתה בהשקעות בסיליקון ואלי, המפיק ההוליוודי פיטר גובר ושותפים נוספים. בפברואר השנה הוערך שווי הקבוצה ב־2.6 מיליארד דולר — יותר מכל קבוצה אחרת בליגה מלבד לוס אנג'לס לייקרס וניו יורק ניקס.

לאקוב. הפך 450 מיליון דולר ל-2.6 מיליארד דולר צילום: בלומברג

הנשיא וולץ היה אחד מיוצרי ה"דרים־טים", נבחרת הכדורסל האגדית של ארצות הברית באולימפיאדת ברצלונה 1992. הוא היה ממייסדי "סוף שבוע האולסטאר" של ה־NBA, והוא גם המנהל הבכיר היחיד בליגות המקצועניות שיצא מהארון.

"הכל מתחיל מאנשים", אומר וולץ. "כשהגעתי הנה היה צריך שינוי תרבותי, וזה מה שדרשתי. היו פה שני סוגי אנשים. אלו שאמרו 'אוקיי, יאללה, בוא נעשה את זה', והיו כאלה שאמרו 'נההה, זה לא הולך לקרות'. אז ויתרנו על אלה מהסוג השני ושלחנו אותם למקום שבו הם חושבים שהם יכולים להיות מוצלחים יותר. האנשים שנשארו היו אנשים אדירים שרצו להיות טובים. אליהם צירפנו כמה מהמנהלים המוכשרים ביותר בתעשיית הספורט, שיכולים ליצור קבוצה שמאמינה שהיא תשנה את העולם. זה מה שעשינו, וזה מה שאנחנו נמשיך לעשות". כשמבקשים ממני עצה, מתבדח וולץ, "אני תמיד ממליץ לקנות קבוצה שיש לה כבר את סטף קרי בסגל. זה עוזר. אבל באמת, הדבר הכי חשוב להצלחה ממושכת ב־NBA הוא בעלות, בעלות, בעלות — ואנחנו התברכנו בבעלות של ג'ו (לאקוב) ופיטר (גובר). הם רוצים לנצח, הם רוצים לעשות את זה בדרך הנכונה, והם לא מפחדים לנצל הזדמנויות ולעשות את הצעד הבא".

החסות היא לכולנו

הצעד הבא, שנועד להבטיח את הצמיחה הדרושה בהכנסות ובשווי, הוא העברת הקבוצה מאוקלנד להיכל ספורט חדש בסן פרנסיסקו, בעלות של 1.3 מיליארד דולר. "מה שהם עושים עכשיו עם האצדיון החדש הוא צ'אנס גדול מאוד", אומר וולץ.

הבנייה שלו תמומן מכסף פרטי, ללא תמיכה או סובסידיות משמעותיות מהמדינה, וזה הוביל להחלטה פה אחד בעירייה לאפשר את הבנייה בשטח סן פרנסיסקו הצפופה. האצטדיון ייבנה בשכונת מישון ביי, בחלק המערבי של העיר, ממש על המים.

"לפני חמש שנים האתגר הגדול שלנו היה ליצור אמון עם הקהילה", אומר באוורס. "לא היינו ארגון טוב ולא הושקעו די משאבים בבנייתו ובבניית המותג. לכן עבדנו קשה כדי להשיג אמון מהשוק, וכעת בניית האצטדיון היא חלק ממנו. והאצטדיון יהיה בבעלותנו, מה שיקפיץ אותנו קדימה בכל הקשור להכנסות ולניהול".

איך מממנים את אחד הפרויקטים השאפתניים בעולם הספורט? חלק מהסכום יגיע מכיסי הבעלים. אבל חלק משמעותי יזרום מנותנות החסות, ה”שותפות" לבניית האצטדיון, שיהיה מקדש כדורסל ואולם אירועים, ובו בזמן מרכז מסחרי שיפעל 24/7. "יש לנו מספר שותפות להקמה של האצטדיון, כולל ג'יי.פי. מורגן צ'ייס, שמעניק את חסות השם", אומר באוורס. "הקהילה העסקית בסן פרנסיסקו לא גדולה מדי. כולם מכירים את כולם, והם הבינו מה אנחנו מציעים ומה הם יכולים להרוויח מאיתנו. יונייטד איירליינס, למשל, שהיא אחת השותפות לבניית האצטדיון, יכולה להשתמש בזכויות באופן הגלובלי. כך שאם היא עובדת עם ישראל, אוסטרליה או גואם — היא יכולה לשווק את זה כיעד שאפשר להגיע אליו. זה משתלב עם החזון שלנו להפוך את האצטדיון למותג, כמו המדיסון סקוור גארדן בניו יורק או ה־O2 בלונדון".

"צירוף חברת תעופה כמו יונייטד לצוות השותפים המרכזיים של בניית צ'ייס סנטר מראה שאנחנו זוכים לאמון אדיר", אומר וולץ. "האצטדיון אמור להפוך ליעד נוסף שצריך להגיע אליו בסן פרנסיסקו, כך שצירוף חברת תעופה השתלב בחזון שלנו".

"העזרה שאנחנו מקבלים מהשותפים אינה רק כספית אלא גם אסטרטגית", באוורס מדגיש. הוא מתכוון לכך שגולדן סטייט, שתיאלץ להוריד משכורות, תוכל למשוך ספורטאים בזכות הקשר עם הקהילה העסקית. כאן נחשף למעשה מודל כמעט מהפכני, שבו הקשר — גם זה הכספי — עם נותני החסות הוא למעשה חלק מהתשלום לשחקנים, והקשר הזה משותף לקבוצה ולשחקנים. "הכוכבים שואלים הרבה מאוד בנושאי החסות", אומר באוורס. "הם מאוד מחויבים לארגון שלנו ולנותני החסות שלנו, ואנחנו רוצים אותם כאלה. זה חלק מהעניין. השחקנים הם חברים אישיים שלנו, ולכן לא נכניס אותם לניגוד אינטרסים. אנחנו רוצים לעשות עסקים עם מותגים שעובדים עם השחקנים שלנו: נייקי, אנדר ארמור, צ'ייס, סטייט פארם, כל אלו חברות שמשקיעות בשחקנים שלנו, כמו שהן משקיעות בנו".

"המטרה שלנו היא שיהיה לנו קשר טוב עם הכוכבים שלנו ועם נותני החסות שלהם", אומר מייק קייטס. "לכן לא נבקש מהם להופיע בפרסום של חברה מתחרה. אם קרי, למשל, מקבל חסות ממרצדס, לא נבקש ממנו להופיע בפרסומת של BMW. מה שכן נעשה הוא לנסות ליצור קשר עם BMW על בסיס ההיכרות של סטף עמם.

"אחת השותפות העיקריות שלנו בבניית האצטדיון היא יונייטד איירליינס. לה, למשל, יש קו ישיר חדש בין סן פרנסיסקו לישראל, גם כדי לספק צרכים של קהילת ההייטק שלכם. אז עכשיו היא יכולה ליצור קשר עם עמרי כספי, שהתחיל לשחק אצלנו, ולהציע לו להפוך לפרזנטור שלה. זה תואם את האינטרס שלנו, של קשר חזק בין נותני החסות לשחקנים. גם בשיחות המקדימות עם קווין דוראנט אמרנו לו שבאזור שלנו אפשר ליצור בקלות קשרים עם בכירים בהייטק, ואכן לדוראנט כבר יש השקעות בסטארט־אפים מקומיים".

רום, שופר וחיי קהילה

בגולדן סטייט נעזרים בנותני חסות גם כדי לחזק קשר עם הקהילות המקומיות. מותג הרום הפיליפיני Tanduay Rum, למשל, סייע בהרמת ערב מורשת פיליפינית. גם מותגים יפניים וסיניים מסייעים להרים ערבי נושא באצטדיון של הקבוצה. איך ערב כזה נראה? ב"ערב מורשת יהודית" בחנוכה הדליקו חנוכייה, נתנו לרב המקומי לתקוע בשופר לצד הדי.ג'יי באחת מהפסקות המשחק, וקיימו ראיון אינטימי עם עמרי כספי בנוכחות 600 יהודים וישראלים שנשארו באולם. "המודל העסקי בנוי על הקשר עם הקהילה המקומית. חשוב לנו באמת, לא כססמה, לטפח אותו", אומר באוורס. “ספורטאי שלנו חייב, בחוזה, להשתתף ב־12 אירועים של הקבוצה”.

לפי המצגת שסקרה את הפעילות החברתית, המועדון כבר גייס יותר מ־6 מיליון דולר לפעילויות חברתיות. הוא ערך פעילויות ליותר מ־1.75 מיליון ילדים — מלימוד החשיבות של שתיית מים ולא משקאות ממותקים עד חיזוק לימודי מתמטיקה באמצעות סטטיסטיקות כדורסל. הווריירס בנו שמונה מגרשים, חילקו אלפי כרטיסים לילדים ועשרות אלפי זוגות נעליים. סטיב קר הקים מלגה על שם אביו מלקולם, שניהל את האוניברסיטה האמריקאית בביירות ונרצח על ידי מחבל של החיזבאללה. "אנחנו עושים מאמצים אדירים להתחבר לכל מי שבקהילה, במיוחד לאלו שצריכים עזרה", אומרת ג'וליה פאסרנק, שאחראית לקשרי קהילה בקבוצה. "כולם בארגון מחויבים לזה, כחלק מהמודל העסקי שלנו".

ועדיין, אחרי שמתרשמים מהארגון, מהעלייה המרשימה בהכנסות ובשווי, ומכך שהקבוצה נבחרה לארגון הספורט הטוב ביותר בארה"ב על ידי Sports Business Journal פעמיים בשלוש השנים האחרונות — אחרי כל זה, לכולם ברור שהקבוצה תלויה בשחקנים שלה כדי להמשיך לנצח. או יותר נכון, באישיות וברעב שלהם, כפי שמנסח זאת בוב מאיירס.

"ניסינו להגן על האליפות פעם אחת, וזה קשה", הוא אומר. "כמעט הצלחנו, ראינו את הפסגה, ונכשלנו. כך שעדיין יש אתגרים. לכולנו".

אולם חדש: פחות צופים, יותר סוויטות

הווריירס התחילה את דרכה ב־1962 בסן פרנסיסקו, וב־1971 עברה ל"אורקל ארנה" שבצדו המזרחי של המפרץ. החזרה כעת לסן פרנסיסקו, שבה ייבנה ה"צ'ייס ארנה" החדש, "לא אמורה להכעיס יותר מדי אנשים באוקלנד", טוענים אנשי השיווק של הקבוצה. "עדיין נישאר הקבוצה של האזור".

סן פרנסיסקו

התוכניות לאולם חדש לקבוצה קיימות מאז 2012, אבל הן יצאו לדרך רק ב-2017, בין היתר לאחר שהתגברו על התנגדויות של תושבים. עלות הקרקע והבנייה של המבנה הגרנדיוזי עתידה להיות 1.3 מיליארד דולר. יהיו בו 18,064 מושבים, מעט פחות מה־20 אלף באורקל ארנה. הקיצוץ הוא לטובת בנייתם של 100 תאי צפייה סביב המגרש: 60קטנים ו־40 גדולים. "אנחנו מצמצמים את מספר הצופים לטובת סוויטות ותאים פרטיים עבור השותפים המסחריים", אומר מנהל השיווק צ'יפ באוורס, ומכוון לג'יי.פי. מורגן צ'ייס שעל שמה ייקרא המתחם, ולצדה פפסיקו, יונייטד איירליינס ו־Accenture.

מלבד אירוח אירועי ספורט ישמשו האצטדיון וסביבתו מתחם עסקי לכל דבר, שבו 10,000 מ"ר של שטחי מסחר, 9,000 מקומות חנייה ו־32 לאונג'ים שיארחו, לפי התכנון, כ־200 אירועים בשנה. "כרגע בונים, בקיץ הקרוב ישלימו את הגג. את עונת 2019/20 כבר נתחיל שם", אומר באוורס.