משבר המים: רשות המים ומשרד האנרגיה התעוררו באיחור

משרד האנרגיה התשתיות והמים הודיע השבוע כי יתחיל לגבש הצעת מחליטים שתובא לאישור הממשלה ותכליתה: התמודדות עם מצבו העגום של משק המים, תוצר של תופעת טבע נדירה, בדמות חמש שנות בצורת רצופות.

הצעת המחליטים שיביא השר עוד לפני חג הפסח תכלול בין היתר: קידום הקמה של שני מתקני התפלה חדשים, הגברת ההפקה מקידוחים לרבות קידוחים חדשים, הקמת מפעלי קולחים לחקלאות, ופרויקט הזרמת המים לכנרת. לצד זאת תצומצם צריכת המים לחקלאות, ויושק קמפיין לחסכון במים לצד חלוקת אמצעי חסכון ביתיים. כמה זה יעלה לנו וכמה הפתרונות שמוצגים כעת יהיו ישימים ומהירים? יצאנו לבדוק.

1. כמה ישראל מתפילה?

חמשת מתקני ההתפלה שפועלים כיום בישראל אחראים ל־70% ממי השתייה שלנו. כדי לספק מענה מיידי לבצורת החשב הכללי רוני חזקיהו רכש מארבעת מתקני ההתפלה הפרטיים (החמישי נמצא בבעלות המדינה) כ-83 מיליון קוב בעלות של כ-180 מיליון שקל, מתוכן 8 כבר סופקו ב־2017 והיתר יסופקו השנה.

החקלאים טוענים שכמויות ההתפלה הן מחדל. "מישהו החליט שלא להפעיל את מתקני ההתפלה בתפוקה מלאה. זאת שערורייה שאין לה הגיון. וזה היה כדי לחסוך כסף. במדינה מתוקנת מי שאחראי לכך, היה יושב בכלא", אומר ל"כלכליסט" מאיר צור, מזכ''ל תנועת המושבים ויו''ר התאחדות חקלאי ישראל שהוסיף "האחראי היא רשות המים". גורם אחר מוסיף: "רשות המים פחדה להעלות את תעריף המים בגלל הביקורת הציבורית, ובאותה נשימה לא ידעו לדרוש כסף מהאוצר".

לפי תחשיב של משרד האנרגיה והמים, כל מיליון קוב עולה כ־2.3 מיליון שקל. מכאן, שעל רשות המים להחליט, האם להעלות את התעריף לכלל האזרחים כדי לקבל עוד מיליון קוב או למי לקצץ במים כדי למנוע העלאת התעריף. נבחרה האפשרות השניה.

2. איפה המתקנים החדשים?

כשהשר שטייניץ מדבר על קידום הקמה של מתקני התפלה חדשים הוא לא מספר לכם שהתוכנית להקמתם קיימת כבר 8 שנים (לפחות למתקן המיועד לקום בעמק חפר, המתקן השני אמור לקום בגליל העליון) אבל התנגדות התושבים המקומיים מנע את הקמתו. רק עכשיו מחליט שטייניץ להטיל את כל כובד משקלו ולכלול אותם בהחלטת ממשלה למרות שהם קיימים בתוכניות רשות המים מתחילת העשור. הקמת מתקן התפלה שיספק 100 מליון מ"ק ויעלה כ-2 מיליארד שקל תסתיים במקרה הטוב בעשור הבא – כך שכל קשר בינו לבין מענה לבצורת שצפויה ב־2019 הוא מקרי ולא יותר מכותרת בעיתון.

3. מי ישלם את המחיר?

בשורה התחתונה תעריף המים יעלה. אבל במקרה הזה לא מדובר בהכרח באסון. בדומה למשק הולכת הגז או משק החשמל, משק המים הוא תעריפי – הוא ממומן ומתופעל מתעריפי המים שמשלמים אזרחי המדינה.

שר האנרגיה, יובל שטייניץ צילום: מיקי נועם אלון

ולמה בכל זאת העלאת תעריף אינו בגדר גזירה כואבת מאד? צריך לזכור שהתייעלות במשק המים הורידה את תעריף בכ־40% ב־4 שנים האחרונות, לרבות הוזלה של כ־14.5% רק בשנה האחרונה שמקורה בהבטחה שלטונית של רה"מ נתניהו לשר הפנים אריה דרעי להוריד את מחירי התחבורה הציבורית והמים בשווה ערך לגובה המע"מ.

4. מי אשם?

המשבר במשק המים לא מפתיע. הוא מתרגש עלינו כבר חמש שנים ובמשרד האנרגיה והתשתיות מודים שלא לייחוס שאולי הישיבה שהתקיימה השבוע הייתה יכולה להתקיים כבר בשנה שעברה.

רשות המים שהיא הרגולטור האחראי למצב משק המים מסתמנת כמי שחרדה ממש מהעלאת תעריף המים, ומאידך אינה חזקה מספיק להלחם על תקציבי חירום מול האוצר.

המשרד האחראי מצידו היה עסוק בשנתיים האחרונות בעיקר בהשלמת מתווה הגז הממשלתי ובגיבוש רפורמה חדשה בחברת החשמל. ראש אגף התקציבים הנכנס שאול מרידור כיהן עד לפני כמה שבועות כמנכל משרד האנרגיה, עד שעשה "הצרחה" עם בכיר אגף התקציבים לשעבר אודי אדירי שנכנס במקומו לתפקיד. שני האישים אמורים בתיאוריה להכיר את הבעיה של משק המים, ואת הצורך לקדם פתרונות עבורו הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך.

והנה ראה איזה פלא, בתקציב המדינה האחרון, זה שאושר רק לפני כשבוע, לא נותר זכר למשק המים. כשמחברים רשות חלשה עם משרד שטרוד בדברים אחרים ואוצר שלא ממש מתעדף את משק המים מקבלים את התוצאה שאנו מגלים כעת.

מתקני ההתפלה בישראל וכושר הייצור שלהם

אשקלון

115 מיליון מטר מעוקב

פלמחים

127 מיליון מטר מעוקב

שורק

150 מיליון מטר מעוקב

אשדוד

100 מיליון מטר מעוקב (לפי התכנון. המתקן אינו מספק את הכמות הזו)