הסוף "למערב הפרוע" בתחום הפסולת האלקטרונית

בעידן בו עסקים וחברות מתבססות על טכנולוגיה, המשק הישראלי עדיין מתקשה להבין את חשיבות המיחזור בכלל, ומיחזור של ציוד חשמלי ואלקטרוני בפרט. עד לפני זמן לא רב, חברות רבות במשק ניצלו פירצה בחוק שאפשרה להם להתחמק ממיחזור. החוק תוקן והציב לפתחן סטנדרט טיפול מדויק, אולם הכדור עדיין נמצא במידה רבה בידיהן של החברות. השבוע חל יום איכות הסביבה הבינלאומי ולמרבה הצער, ישראל מפגרת בתחום זה ביחס למדינות המתקדמות בעולם בשל אינטרסים כספיים צרים.

חברות תקשורת, יבואנים, וגופים נוספים, מחויבים לפי "החוק לטיפול סביבתי וציוד חשמלי ואלקטרוני וסוללות", להתקשר עם אחד מתאגידי המיחזור הרשמיים ולמסור את הפסולת האלקטרונית שבידיהם על מנת שיטפלו בה באופן מבוקר וימחזרו ממנה את מיטב חומרי הגלם.

פסולת אלקטרונית צילום: אי פי אי

על פי הערכות, הזיהום הנגרם מפסולת אלקטרונית מהווה כ-70% מגורמי הזיהום הנוצרים מכלל הפסולת. במידה ואינה מטופלת בצורה הנכונה, עשויה לשחרר גזים רעילים וחומרים מסוכנים המחלחלים לאדמה ולאוויר, מזהמים אותם ומסכנים את בריאות הציבור באופן דרמטי. כחלק מהחוק מושקעים עשרות מיליוני שקלים בכל שנה על ידי תאגידי המיחזור לפסולת אלקטרונית הפועלים מטעם המשרד להגנת הסביבה בהליכי איסוף, טיפול ומיון אשר מקורם בכספי היבואנים, היצרנים והציבור. אך יתכן וגם סכומים אלו לא יפתרו את הבעיה המורכבת.

למרבה הצער, ישנם גופים מסחריים רבים הפועלים בניגוד לחוק באופן בוטה, ואינם חתומים בחוזה עם אחד מתאגידי המיחזור. יתרה מכך, גם כאלו שכבר החלו בתהליך זה, לעיתים מתחמקים מהעברת הפסולת האלקטרונית, ולמעשה מנסים למכור אותה לסוחרים, ולייצר רווח נוסף.

איך ולמה זה קרה? עד כה, תקנות החוק השאירו מקום למעט פרשנות מפולפלת באשר למה שנחשב לפסולת אלקטרונית, ומה שמותר למכירה. חברות ומוסדות ממשלתיים ניצלו את אי הבהירות בכדי למכור את הפסולת האלקטרונית המזהמת שבידיהן, מבלי להפנים את העלות הסביבתית החמורה בכך. הרוכשים הפיראטים פירקו את המוצרים באופן לא מבוקר, הוציאו מהם את המתכות היקרות באמצעות תהליכי שריפה ובדרך כלל זרקו את החלקים הנותרים בשטחים פתוחים, תוך יצירת נזק משמעותי לסביבה ואף סיכון ישיר לחיי אדם. תופעה זו פוגעת ביכולת של תאגידי המיחזור לבצע את עבודתם ולמזער את הזיהום הנוצר מטיפול לא נכון במוצרים אלו למען תושבי ישראל.

דוח סביבתי של "אדם טבע ודין", אשר פורסם ביולי 2017, חשף כי מדובר בבעיה בהיקף עצום המוערכת בכ-67 משאיות פסולת ציוד וסוללות המועברות יום ביומו לשריפה ולטיפול פיראטי בשטחים פתוחים בישראל ובאיו"ש. מדובר בנזק סביבתי עצום אשר קשה להעריך את גודלו והשפעתו על בריאות הציבור הרחב, אך יש המכירים וחשופים לשריפות אלו בעיקר באזור הדרום והשרון,ומתלוננים על צריבה בעיניהם, תחלואה, ונזקים שטרם נאמדו.

הממונה מטעם המשרד להגנת הסביבה, ביצע מספר פשיטות על אירועי מכירה, ואף איים בהטלת קנסות, אך התופעה לא פסקה לחלוטין. בחודש מאי האחרון, המשרד החליט לנקוט בעמדה חדשנית ותקיפה, והוציא הנחיות ברורות המבהירות באילו מקרים, תנאים ורמת תקינה ניתן למכור מכשירים אלקטרוניים פעם נוספת, ובאילו מקרים חייבים להעבירם למיחזור חוקי. מדובר במהלך מבורך ואימוץ רמת תקינה בינלאומית בתחום, ובכך הראה למגזר העסקי שיש "שריף חדש בעיר".

עתה, חברות שאינן מצייתות לתקנות לא יוכלו להתחמק מאחריות, ולהימנע מחשיפתם לסנקציות מחמירות של כ-150,000 שקל בקנסות, תביעות נזיקיות ישירות, ועד 6 חודשי מאסר. אלמנט שיהפוך את היעדר המיחזור ללא משתלם עבורן.

לבסוף, נדרשת גם מעורבות של הציבור הרחב, שהוא זה שמשלם ביוקר ובבריאות על היעדר הציות לחוק. אם אזרחי ישראל "יצביעו באמצעות הארנק" ויצרכו מוצרים רק מחברות המיישמות סטנדרטים סביבתיים, בוודאי שנראה חברות רבות יותר מתגייסות למען המטרה, אם לא מתוך רצון אמיתי לשינוי, אז לפחות למען השגת תדמית ציבורית חיובית, ירוקה וכנה. ימים יגידו אם המטרה הושגה, אך אין ספק שיש צורך בפעולה משולבת של כלל הגורמים על מנת לשים סוף ל"מערב הפרוע" שקיים בתחום, ונראה כי המהפכה התחילה.