פרשנות
כלל בחרה מנכ"ל חדש: כרוניקה של איבוד שליטה
אחת הפארסות הגדולות בתולדות ענף הביטוח הגיעה אתמול אל סיומה. גם יורם נוה, שהיה תחילה מועמד זניח לתפקיד מנכ"ל כלל ביטוח, לא האמין שזה קורה לו. איך חברו להם האינטרסים שהובילו אותו לתפקיד, ואיך תרמה לכך החלטה הזויה אחת של דורית סלינגר
יורם נוה לא האמין שזה קורה לו. עד לסוף השבוע איש לא לקח אותו ברצינות ברשימת המועמדים הארוכה לתפקיד מנכ"ל כלל ביטוח. איכשהו הוא נכנס לרשימת השמות, כאחד מ-5-4 מועמדים פנימיים. אבל כשמשה טרי ודני נוה, יו"ר כלל ביטוח, כמעט הלכו מכות על המנכ"ל הבא, יורם נוה לא היה ברשימת הסיבות. מהיום הוא מנכ"ל כלל ביטוח.
היריבה שלו על התפקיד, המשנה למנכ"ל וראש חטיבת ההשקעות בחברה ענת לוין, גם היא היתה בתחתית הרשימה עד לשבוע שעבר, ופתאום המריאו סיכוייה. לוין מסיימת את הפרק הזה חבולה ופצועה. איש מבין הדירקטורים של כלל לא הרים יד עבורה. גם העובדה שהרזומה שלה טוב פי כמה מזה של יורם נוה, גם אם בשנתיים-שלוש האחרונות הביצועים שלה היו פחות טובים מבעבר.
יורם נוה נחשב לחסר כריזמה, לוין נחשבת לכוכבת. שניהם חסרי רקע ממשי בתחום הביטוח. לוין מרבה להופיע בכנסים, דעתנית, עקשנית ובלתי מתפשרת, אם כי יודעת מאיזה צד מרוחה החמאה. יורם נוה נחשב ל"מרובע", חנון, איש של פשרות, מנהל אפור משהו.
שניהם היו בין ארבעת המועמדים הפנימיים בשלבים הראשונים של הבחירה, מרגע שאיזי כהן הודיע על עזיבתו. שניהם נחשבו לבעלי סיכוי לא גדול, אבל אם למי מביניהם היה סיכוי הריה שזו היתה לוין. מהר מאד החליטה ועדת האיתור לפנות למועמד חיצוני בעל רקע בתחום הביטוח, ושניהם כמעט נשכחו בין שמות, כמו יובל גביש ושי פלדמן שהיו המועמדים המרכזיים, לצד שמות כמו מוטי רוזן, אייל בן סימון ואחרים.
אז מה קרה כאן? איך הפכו שני מועמדים שוליים למועמדים מרכזיים?
שרשרת התרחשויות הובילה לסאגה האומללה הזו, שמעמידה בראשה של חברת הביטוח השבורה והמפורקת מנכ"ל שוועדת האיתור לא התלהבה ממנו בלשון המעטה בשלבים הראשונים. מועמד שנבחר בעיקר בשל האנטגוניזם שמעוררת היריבה שלו להתמודדות. מועמד שספק גדול אם יוכל להוציא את כלל ביטוח מהבור שבו היא מצויה, למגינת לבו של בעל השליטה המנוטרל, אדוארדו אלשטיין.
יורם נוה שימש בעבר מנכ"ל כלל פיננסים ובהודעת הדוברות של כלל תואר אתמול כ"בעל ניסיון בניהול ארגון פיננסי גדול עם מאות עובדים שניהל בשיאו 50 מיליארד שקל, מנוסה בניהול חברה ציבורית מפוקחת, פעל והצליח לשפר את הביצועים העסקיים, התייעלות ומכירת פעילות בצורה ממיטבית... כלכלן ועורך דין עם ניסיון רב בשוק ההון... לאורך כל השנים השכיל לנהל ארגונים מורכבים בסיטואציות מאתגרות והכל תוך יצירת חיבור בין אנשים והשגת המטרות שהושגו בפניו... זכה להערכה רבה מהמנהלים והעובדים ונתפס כמי שיכול להרגיע את הארגון..." וכו' וכו'.
יורם נוה לא אמור היה להיבחר. אבל כשהדירקטוריון עמד לבחור לפני שבוע, רצה משה טרי את יובל גביש, והיו"ר דני נוה את שי פלדמן. גביש לא הרשים את ועדת האיתור בהופעה שלו. פלדמן הרשים יותר. אבל דני נוה וטרי לא הצליחו למצוא מועמד מוסכם, והסכימו לבחור מנכ"ל זמני לתקופה של 3-6 חודשים.
באותו שלב החל מו"מ עם איזי כהן שביקש להאריך את כהונתו בשישה חודשים. כהן התפטר בצעד פזיז לפני שלושה חודשים. הוא קרא ב"כלכליסט" ידיעה על הדו"ח שהכין משה ברקת נגד החברה ונגד כהן, נכנס לדני נוה והודיע לו – אתם שופכים את דמי אני הולך הביתה. דני נוה לא החזיק לו בחולצה ואפשר לו לעזוב. הדירקטוריון הבין כבר באותו שלב שכהן של היום איננו כבר הבולדוזר של ענף הביטוח, וכי הוא אחראי להידרדרות החברה. כהן קיבל מילים חמות ונשלח הביתה. טרי לא הסכים בשום אופן להאריך את כהונתו.
חתול שחור
באותו שלב, ביום ההתפטרות, עבר חתול שחור בין כהן לבת טיפוחיו ויד ימינו ענת לוין. כהן האשים אותה בהדלפת הדו"ח. לוין נשבעה שלא. אבל כהן התעקש שכן ומשוכנע בכך עד היום. מאותו רגע הם לא מדברים וכשהופיע בפני הדירקטוריון להציג את דעתו על המחליף הראוי אמר על לוין: "אם הייתי נשאר מנכ"ל הייתי מפטר אותה".
אבל בשבוע שעבר חזרה לוין לתמונה. פרסום הידיעה על העובדה שמשכה את כספי כלל מהקרן של דני נוה, העמיד את היו"ר בסיטואציה לא נעימה. טרי הציע את לוין כמנכ"לית זמנית ודני נוה הסכים. לוין הסכימה ביום רביעי אחה"צ, אבל בלילה התקשרה לדני נוה ואמרה שמינוי זמני לא יאפשר לה לפעול כמנכ"לית ולהביא שינויים ואיוש משרות בחברה, והיא רוצה הגדרה אחרת, "קבועה" יותר, של מ"מ מנכ"ל. דני נוה סירב בתוקף והודיע שהוא ממשיך לדבוק בתפיסה שהחברה זקוקה לאיש ביטוח. נראה היה שהמשבר בין דני נוה לטרי חוזר.
למשוואה הזו נכנסה ביום חמישי המפקחת על הביטוח דורית סלינגר. היא קראה לראשי החברה והודיעה כי איננה מוכנה לקבל מינוי של מנכ"ל זמני, אלא רק מנכ"ל קבוע, ועליהם לקבל את ההחלטה על המנכ"ל הבא, הקבוע, עד יום ראשון. ההודעה התקבלה ביום חמישי בערב. זו היתה הודעה הזויה. שום ארגון לא יכול לבצע בחירה של מנכ"ל ביומיים, ועוד ביומיים של סוף שבוע. התחושה בקרב גורמים בחברה היתה שהמניע היחיד של סלינגר היה לזרז את מינויה של לוין. בין השתיים יש היכרות ארוכת שנים.
דובריה של סלינגר כבר עשו אתמול צעד לאחור כשנשאלו לפשר ההודעה הלא מובנת. הם טענו שהיא התכוונה רק למינוי מנכ"ל קבוע כהגדרה, ולא תחמה את המינוי בזמן. אבל הדיווח על הדד-ליין עד יום ראשון הופיע ביום חמישי בשני אתרים כלכליים, ובנוסף, סביר להניח שבחברה לא היו ממהרים למנות היום. התחושה בקרב גורמים בחברה היתה שהמניע היחיד של סלינגר היה לזרז את מינויה של לוין. בין השתיים יש היכרות ארוכת שנים.
בשלב הזה נראה היה שלוין בדרך הבטוחה לתפקיד. דני נוה נראה בדרך לתבוסה ובשקט אמר לטרי שהוא רוצה להעמיד מועמד להצבעה מול לוין. טרי, לדברי בכירים בכלל, הסכים כששמע שמדובר ביורם נוה. הוא תמך בלוין והעביר את רוח המפקד לחברי הדירקטוריון החדשים שמינה יחד עם סלינגר. הבכירה שבהם ורדה אלשיך, השופטת לשעבר שהיתה התומכת הגדולה של לוין בדירקטוריון. איש לא שיער גם בשלב הזה שליורם נוה יש סיכוי.
יורם נוה עצמו כמעט ולא עשה לובינג, בניגוד ללוין. אבל הסביבה עשתה את זה עבורו. ליותר מדי גורמים היה אינטרס שיורם נוה ייבחר ולא לוין. איזי כהן, המנכ"ל שעדיין בוחש בקלחת, טען שבחירה בה תהיה טעות. דני נוה ראה בו כאיש ביטוח, שמראש הביא אותו כדי להפיל את המועמדות של לוין. ועד העובדים שהתעמת יותר מפעם אחת מול לוין, ביצע את עבודת החריש המקיפה ביותר נגדה, ובעדו. האסטרטגיה היתה לשמור בסוד את עצם המועמדות של יורם נוה עד לישיבת הדירקטוריון, והיא הצליחה חלקית עד לפרסום אתמול בבוקר ב"כלכליסט".
בישיבת הדירקטוריון עוד היו ללוין תומכים, לפחות שלושה חברי דירקטוריון. אבל התמיכה הזו נגוזה אט אט כשהתברר כי כחמישה חברי הנהלה בכירים הודיעו כי יעזבו את כלל אם היא תיבחר. התמיכה בה קטנה וכשהתמונה התבררה לטובת נוה כבר החליטו גם התומכים שלה להצביע בעדו לצורך הנראות, כדי שההחלטה תהיה פה אחד ויורם נוה יקבל ברכת הדרך למשימה הקשה שעומדת בפניו, להבריא את החברה ולשפר את ביצועיה. כרגע מדובר על התייצבות, איש לא מעריך שכלל תחזור בקרוב להיות אחת משתי הגדולות.
מספר לקחים ותובנות ניתן להפיק בכל זאת מהאירוע:
1. המונח טוב ציפור אחת ביד משתיים על העץ, מתאים לסיטואציה של לוין. אילו היתה מסתפקת בתואר הזמני, ולא מעוררת מהומות, יכול מאד להיות שהיתה נבחרת לשלושה חודשים, ומוכיחה את עצמה ומקבלת מינוי קבוע. ההימור שלה ללכת על כל הקופה הביא לכך שנותרה בלי כלום. בנוסף, לוין שילמה את מחיר ההתנהלות האישית שלה מול מנהלי החברה. האופוזיציה שהקימה לעצמה היתה גדולה מדי והיא כוללת את מנהלת הסיכונים, היועצת המשפטית ומנהלים נוספים.
2. קשה להמשיך לאורך זמן עם המבנה הנוכחי של כלל ביטוח, דירקטוריון מבוזר, נאמן שמחזיק במניות השליטה, ומנכ"ל שלוקח את המושכות ופועל לעיתים במנותק מהדירקטוריון.
3. מתברר שחטא היוהרה תוקף לא רק טייקונים, אלא גם פקידים רגולטורים. אין הסבר אחר להחלטה המוזרה של סלינגר להורות לכלל ביטוח לבחור מנכ"ל קבוע בתוך יומיים. ההתערבות הזו הביאה למצב שבו נבחר מנכ"ל לחברה בתקופה קריטית, שהוא למעשה ברירת מחדל, ולא מי שהדירקטוריון באמת רצה בעדיפות ראשונה. אם יורם נוה יכשל וכלל תידרדר, לסלינגר יהיה חלק לא קטן בכך.
4. האירוע כולו ממחיש עד כמה מצב של חברה ללא בעל שליטה יכול להיות בעייתי. המבנה המשונה של כלל, והעובדה שבעל השליטה האמיתי, לא יכול להתערב, הביאו לאחת הפארסות הגדולות בתולדות הענף. סלינגר טענה בשבוע שעבר שהדבר היחיד שהיא מצטערת זה שהיא לא הספיקה הכל. אולי בנקודה הזו טוב שלא הספיקה לממש את החלום שלה לחברות ללא גרעין שליטה.
5. אולי החשוב מכולם. כמועמדים פנימיים, גם לוין וגם דני נוה שותפים להידרדרות של כלל. תחת ניהולה של לוין הסיכוי למהפכה, הן פרסונלית והן אסטרטגית, היה גדול יותר. יורם נוה הוא איש של פשרות כאמור, והסיכוי שעל פניו שהארגון יישאר עם אותו ד.נ.א. הוא גבוה.
וכאן המבחן של יורם נוה, ואולי גם ההזדמנות שלו להפתיע, משום שנקודת המוצא שלו נמוכה יחסית ואפשר להמריא ממנה. הוא יימדד ביכולת שלו לחפור ולשנות את האגפים הבעייתיים והרקובים. להתחיל מהתחלה בלי להתחשב בחברויות וקשרים. לא לחסל חשבונות מצד אחד עם מנהלים המזוהים עם לוין, בעיקר לאור ההתאוששות של זרוע ההשקעות בשנה האחרונה והחזרה שלה למסלול, ולא לעשות הנחות לחברים מצד שני.
יש לא מעט סימני שאלה ונושאים לבדיקה בהחלטות שקיבל איזי כהן, שמקורב לדני נוה, והמבחן יהיה לחשוף את הכשלים אם היו, ואף מעבר לכשלים, כמו החלטות על התקשרות עם גורמים חיצוניים שונים, בעיקר בנושאי המחשוב. תחום הדיגיטל הוא אחד הנושאים המהותיים לשיפור, והתאמה לעולם החדש, אולם גם נושא ההפסדים בחסכון לטווח ארוך ובתחום הבריאות, דורש שיפור. ייתכן מאד שבחברה נדרש גם הליך התייעלות נוסף, שהתמיכה של הוועד בדני נוה בתהליך מול לוין, מעמידה בסימן שאלה את האמביציה שלו לבצע אותה. אם ישכיל יורם נווה להתנהל בצורה נקייה, ועם רוח גבית שיקבל מן הסתם, הן מהדירקטוריון, הן מההנהלה, והן מהוועד, הוא יוכל להפוך להפתעה אמיתית.