פרופ' יפעת ביטון: "יש הרבה גברים בינוניים בעמדות כוח. שוויון יושג כשגם נשים בינוניות יהיו כוכבות"

"אני מסתובבת במרחבים המאוד פריבילגיים של סגל אקדמי בכיר ומועמדות לבית המשפט העליון, מסתכלת סביבי ולא רואה שלכולם יש סיפור חיים כל כך פנטסטי או כישרון כה פנומנלי שגורם לי להגיד 'וואו'. רבים מהם 'רק בסדר'. וכשכולם בינוניים, אבל האשה שהגיעה למעמדם היא 'כוכבת', יש פה בעיה. את לא צריכה להיות כוכב עליון כדי להצליח, להגיע לקריירה טובה או למשרה באקדמיה".

יפעת ביטון (47) אינה חוששת מאמירות בוטות. זה אולי לא מפתיע את מי שמכיר אותה כאקטיביסטית פמיניסטית מזרחית. זה אולי מעורר מעט פליאה כשמגלים שהיא פרופסורית בבית הספר למשפטים במכללה למינהל. וזה ודאי שומט לסת ממש כשארגון שמרן כמו בנק ישראל בוחר בה למועצת המנהלים שלו. אבל זוהי דווקא הלוחמנות שלה נגד עוולות החברה שהזניקה אותה לסטטוס של "כוכבת", כלשונה, והביאה אותה לעמדה בכירה, שמתוכה היא שואפת לתקן את הפערים החברתיים — כאלה שמחייבים מאמצים אדירים מנערה טיפוסית מקריית מלאכי, כמו שביטון עצמה היתה, כדי לטפס לפסגה.

ילדה מקריית מלאכי יכולה להגיע למקום שאליו את הגעת?

"אני לא יכולה להגיד היום לילדה מקריית מלאכי 'תלכי לתיכון, תשקיעי, תקבלי בגרות טובה ותתקבלי לאיזה חוג שאת רוצה באוניברסיטה’, כי אז יחכו לה בתור ילדים מרעננה או יישוב מבוסס אחר, שהעירייה השקיעה בהם יותר כסף כדי שישלימו חמש יחידות בגרויות, ולבתים שלהם היה כסף לשיעורים פרטיים. להגיע ממכללה לבית משפט עליון לעומת בוגרת אוניברסיטה — זה יותר קשה עד כדי בלתי אפשרי. ואז בסיום תואר ראשון יש חוב כלכלי גדול יותר למי שלמד במכללה, כי שכר הלימוד שם גבוה יותר. ואם תעבדי כמוני קשה בארבע עבודות במקביל, האם תצליחי? את צריכה נחישות בלתי נלאית, וגם היא לא תמיד מספיקה. הדברים האלה מתישים. אני באמת לא מבינה למה את צריכה להיות סופר־וומן, או סופר־פרסון כדי לעשות את זה".

זריקת מרץ לבנק ישראל

כדאי להתעכב רגע על המינוי הלא שגרתי האחרון של ביטון. באפריל הודיע בנק ישראל על מינויה כחברת המועצה המינהלית שלו, מעין דירקטוריון של בנק ישראל בנושאי ניהול תקציב, אך לא בנושאי מדיניות. זוהי אותה ביטון שייצגה בעבר את עו"ד ברק כהן, מייסד התנועה "באים לבנקאים", שמוחה נגד ראשי הבנקים הגדולים בישראל, והתפרסם בשיטותיו השנויות במחלוקת כמו הטרדת ילדי מנכ"לים. וזאת אותה ביטון שמתחה ביקורת על הריכוזיות במשק, ייצוג חסר של מיעוטים בעמדות מפתח ונזקי ההגמוניה האשכנזית בחברה — כמעט ההפך הגמור מהדנ"א של בנק ישראל.

פרופ' יפעת ביטון. "כניסה לפוליטיקה היא בהחלט אופציה מבחינתי. אני מאמינה שאני מביאה קול שאנשים רוצים להקשיב לו" צילום: תומי הרפז

בן הזוג שטרנברג. "היה חייב להישאר בארץ, אך התעקש שאצא ללימודים בהרווארד בלעדיו" צילום: יובל חן

איך מי שמוחה נגד המערכת נהפכת פתאום לחלק ממנה?

"אני נכנסת למערכת עם שק של שליחות ציבורית על גבי. אפשר לגלות בתוך דקות אם מישהו בא בכוונה למכור את העקרונות שלו בשביל כסף. לא הייתי מעלה על דעתי להיכנס לבנק פרטי, למשל. אבל יש היגיון בכניסה למערכת הציבורית, שבה העבודה שלך שקופה. ולכן אני מרגישה נוח עם המעבר הזה".

יש לך עדיין ביקורת בתחום הריכוזיות?

"נעשתה עבודה מצוינת בפיצול הבעלות של טייקונים בין נכסים ריאליים לפיננסיים, אבל דווקא משום שהמשק שלנו לכאורה פתוח לתחרות ומזמין כל אחד פנימה, יש מנגנונים סמויים אחרים שלא מאפשרים צמיחה לעסקים קטנים ובינוניים. גורמים כמו מנגנוני אשראי, למשל, מייבשים את היזמות הקטנה. צריך לבחון באילו כלים רגולטוריים להשתמש כדי לא לייבש את בעלי העסקים הקטנים, אחרת ייווצרו מונופולים ריכוזיים דה פקטו".

מה מעניין אותך לשנות בבנק ישראל?

"הבנק התחיל לחשוב על שאלות של אי־שוויון וצמצום פערים, אך לא במידה מספקת בעיניי. השאלה בסוף היא איך מתנהלים בפועל באופן שמצמצם פערים. איך מתנהל דירוג השכר, איזה גיוון אנושי יש בבנק, עד כמה הבנק עורך לעצמו מבחני מראה כאלה.

"אי־שוויון לא מתבטא בהחלטות הנהלה זדוניות שלא לקדם נשים, אתיופים, מזרחים וערבים. לא כך מתנהלת אפליה כיום. זה קורה יותר מכוח האינרציה של מערכות, ולזה קוראים הסללה. יש פה מסלול חרוש שבו צועדים בסך מי לכאן ומי לשם. ובגופים שמרניים כמו המערכת הבנקאית, השינוי לא יקרה מעצם זה שהחברה 'בחוץ' הפכה פחות מפלה, ולכן צריכים להיות מעורבים יותר".

איך המצב בעינייך בבנק ישראל?

"יש בבנק ישראל הנהגה נשית מרשימה וזה משמח, אבל חייבים לבחון את המגוון גם לאורך השדרה. את מי מקבלים להתמחויות בבנק, מי נמצאים בתור ראשי אגפים. לפעמים למעלה בהנהלה יש נשים, אבל מתוך 300 עובדים 250 הם גברים. ההנהגה הנשית מדרבנת נשים בחברה הישראלית לשקול את תחום הבנקאות כרלבנטי, ככזה שאפשר לפרוץ בו את תקרת הזכוכית. ושוב - לא רק נשים מעולות משכמן ומעלה צריכות להיות מסוגלות להגיע למעלה. אני חושבת שנדע שיש שוויון כשגם נשים 'בינוניות' או 'רק בסדר' יגיעו לעמדה של כוכבות".

נשיאת העליון היוצאת מרים נאור (מימין) והנכנסת אסתר חיות. "אני חלק מהמערכת וגם מהמבקרות הגדולות שלה" צילום: אורן בן חקון

ביקורת ציבורית חריפה הושמעה גם על תת־ייצוג של נשים ומזרחים בשטרות הכסף החדשים, עוד תפקיד של הוועדה שאת חברה בה.

"כמשפטנית אני שואלת את עצמי אם הוועדה פעלה כאן לפי סמכותה, אם היא עשתה מחקר אמיתי ושקלה את כל השיקולים. התשובה היא: לא. בהליך מינהלי תקין צריכים להכניס את כל השיקולים הרלבנטיים, כולל של שוויון, ומרגע שהדבר לא קרה - נפל בהליך פגם, יותר בהיבט של דמויות שאינן מההגמוניה הציונית האשכנזית הגברית. לא חסרות דמויות שהיה אפשר לבחון, אבל לא נבחנה אף לא דמות אחת. אני מאמינה שאם ההליך יתוקן, לא נצטרך לעסוק בדברים ברמת התוצאה".

ייצגת בעבר את עו"ד ברק כהן בתביעה שלו נגד פייסבוק, שחסמה את חשבונו. הוא דמות שנויה מאוד במחלוקת.

"אני לא דוגלת בשיטות המחאה של ברק, אבל כן דוגלת בחופש ביטוי. אם פייסבוק אומרת שהוא עושה הסתה - בסדר, אבל היא לא אומרת כלום, פשוט סוגרת את הדף שלו, וזה פסול בעיניי. טוענים נגדו שהוא הולך להפגין מול בית הספר של הבנות של המנכ"ליות, וזה פוגעני, אבל איך זה קשור לפייסבוק? החיבור של מקורות כוח פורמליים כמו הבנקים למקורות כוח לא פורמליים כמו פייסבוק זה משהו שלא טוב לנו כחברה. הפריע לי שפייסבוק עושה את זה למישהו שנחשב שוליים סהרוריים ומחר תעשה זאת לכולנו".

נישואים טרנס־אטלנטיים

ביטון מתגוררת כיום עם בעלה, עו"ד אייל שטרנברג, ושני ילדיהם בהרצליה. היא נולדה בקריית מלאכי לשני אנשי חינוך. אביה יוסי עלה לארץ ממרוקו ושימש מנהל בתי ספר, ואמה שרה, שעלתה מתימן, היתה מורה. כשביטון היתה בת 15 עברה משפחתה להתנחלות הדתית בית אל - תקופה מורכבת עבורה, שבמהלכה התרחקה מהדת והפכה חילונית.

בשנת 1992, אחרי שסיימה שירות צבאי כקצינת ת"ש, החלה בלימודי משפטים באוניברסיטה העברית, שבמהלכם התמחתה שנתיים בבית המשפט העליון, בפיקוחו של השופט מישאל חשין. בשנת 2004 קיבלה תואר דוקטורט מהאוניברסיטה, והמשיכה לשנתיים של לימודי פוסט־דוקטורט בהרווארד. ב־2009 סיימה בהצטיינות תואר שני נוסף במשפטים בייל.

תקופת הלימודים בארצות הברית היתה לא פשוטה לביטון. בעלה נשאר בארץ, ואילו היא טסה עם ילדיהם והוריה, שעברו לגור עמם כדי לסייע לה. "ההורים שלי היו אנשי חינוך, ומבחינתם עבור חינוך צריך לעזוב את הכל ולנסוע עם הילדים", מסבירה ביטון את המהלך הלא שגרתי. "אמרתי להם: 'איזה לטפל בילדים? טפלו בי'. זה היה מאמץ להעשיר את עצמי בעוד כלים ולהתקדם עוד צעד אחד קדימה, וברור שזה דורש מאמץ מטורף, כי כסף לאופּר לא היה לי.

נגידת בנק ישראל קרנית פלוג (מימין) וסגניתה נדין טרכטנברג. "לא הייתי מעלה על דעתי להיכנס לבנק פרטי" צילום: אלכס קולומויסקי

"אני מסתכלת על החוויה הזאת כעל מתנה שקיבלתי. שלוש שנים אחרי שחזרנו, אבא שלי נפטר. את לא יכולה לדעת אילו מתנות מזמן לך היקום. המחיר היה פרידה זמנית מבן זוג, ופרידה זמנית שלו מהילדים, אבל כל עוד את מאמינה שאת עושה את הדבר הנכון בכיוון שאליו את צועדת, את מפתחת זווית מבט חיובית על המתנות שניתנו לך".

מדוע אייל לא הצטרף אליך?

"הוא היה עצמאי, ואמר לי 'מה אני עושה עם הקליינטורה? אומר להם שלום לשנה?'. יש מעט אנשים שיוצאים לפוסט־דוק ובני הזוג העצמאים שלהם יכולים לעבוד. בן זוגי דבק בכך שאצא והתעקש. זאת היתה החלטה משותפת, הוא אמר 'אני לא יכול לבוא, אבל שלא תעלי על דעתך שלא לנסוע'".

איך חילונית כמוך הצליחה לחיות עם הורים דתיים בבית אחד?

"על הכל כיסתה האהבה. כיבדתי את שמירת השבת ב־100%. וזאת גם מתנה, לשבת יחד עם הילדים ברוגע בלי גירויים אחרים. אני לא מסוגלת לעשות את זה כאן".

חלומות על פוליטיקה

ביטון עוסקת בפעילות חברתית כבר שנים רבות. ב־2001 היא היתה ממקימות עמותת איתךְ, שסיפקה סיוע משפטי לנשים מאוכלוסיות מוחלשות. ב־2004 היתה מעורבת בהקמת מרכז נגה, המעניק ליווי משפטי לנפגעות עבירות אלימות ומין, וב־2006 ייסדה עם בן זוגה את מרכז תמורה, כדי להעניק ייצוג משפטי לנפגעות תקיפה מינית ולאוכלוסיות מוחלשות, ובהן מזרחים, יוצאי אתיופיה וערבים. היא מזוהה עם שימוש בדיני נזיקין כאמצעי להשגת תיקון חברתי.

עו"ד ברק כהן מ"באים לבנקאים". "אני לא דוגלת בשיטות שלו, אך כן דוגלת בחופש ביטוי" צילום: יובל חן

בעבר כיהנה ביטון כיו"ר ועדת המענקים לצדק חלוקתי של הקרן החדשה לישראל; כחברה בקרן אייסף, המעניקה מלגות לסטודנטים הפעילים בקהילה; וכחברה בוועדות הכנסת לקידום מעמד האשה ולבחינת החוק למניעת הטרדה מינית. בשנים האחרונות עלה שמה פעמיים כמועמדת לבית המשפט העליון, אך ביטון לא קיבלה את המינוי.

חיידק העליון עדיין מקנן בך?

"הייתי מועמדת פעמיים, וזה יעלה שוב לדיון בעוד ארבע שנים. יש חשיבות גדולה לעיבוי של המערכת המשפטית בשחקנים שיכולים מהצד האחד לחזק את המעמד המתערער של המערכת, ומהצד האחר להוות רוח חדשה בתוכה, ואני סבורה שאני עונה על שני הקריטריונים. אני גם בשר מבשרה של המערכת, דואגת לה ורואה את חשיבותה בחברה דמוקרטית, אבל אני גם אחת המבקרות הגדולות שלה בשאלות כמו עד כמה המערכת מכוונת להגן על אוכלוסיות מוחלשות או משמשת כלי בידי החברות הגדולות לעשות חוזים ולאכוף אותם.

"אז במובן הזה, זה כן מושך אותי, כי אני מרגישה שאני יכולה בה בעת לחזק את הלגיטימציה של מערכת המשפט בציבור וגם לייצג קבוצות אוכלוסייה שמרגישות שזכויותיהן פחות מוגנות".

מעניין אותך להצטרף לפוליטיקה?

"בעבר היתה לי סלידה מהמערכת הפוליטית ומההתנהלות שלה, אבל דווקא היום, כשאני מוטרדת מהמקומות שאליהם היא הולכת ומההיצמדות לנרטיב אחד מפלג ומסית, אני מאמינה שאפשר לעשות את הדברים אחרת. ולכן מבחינתי כניסה לפוליטיקה זאת אופציה שנמצאת על השולחן.

"אי אפשר להפקיד את הפוליטיקה רק בידי מי שהם פוליטיקאים בדמם. יש אנשים מאוד טובים שמעדיפים להיות במרחבים רציונליים יותר, לא רוצים להתלכלך. אמנם זה מרחב שיש בו פחות סבלנות לעמדות מורכבות, אבל אני רוצה להאמין שזה אפשרי. ואני מאמינה שאני מביאה קול שאנשים רוצים להקשיב לו".