הדירוג החשוב: מעבר להחזר החוב רובצים החיים עצמם

אסור לזלזל בחשיבות הההחלטה של S&P להעלות את דירוג האשראי של ישראל לרמה הגבוהה בתולדותיה. למשחק האותיות המוזר של האנליסטים בלונדון, ‑AA או +AA, יש השלכות ישירות על חיי האזרחים בישראל: יותר כיתות לימוד, יותר מיטות אשפוז, יותר טנקים. הקשר הוא פשוט: הממשלה לווה כספים ממדינות זרות כדי לממן את הוצאותיה, ומתחייבת לשלם ריבית. ככל שיש חשש שהיא לא תפרע את חובותיה, הדירוג שלה יורד, והריבית שהיא נדרשת לשלם עולה. תשלומי הריבית ‑ שיגיעו בשנה הבאה ל־39 מיליארד שקל ‑ הם "כסף מת".

מצד שני, אסור גם להפריז בחשיבות ההחלטה הזאת. ראשית, ההודעה של S&P לא היתה הפתעה: המשק הישראלי הוא מהחזקים במערב; שיעור הצמיחה הממוצע שלו בעשור האחרון, 3.6%, הוא הגבוה ב־OECD; האבטלה בשפל היסטורי; ואולי חשוב מכל, יחס החוב־תוצר נמצא מתחת ל־60% תמ''ג, נמוך יותר מאשר ברוב מדינות המערב.

עכשיו נזכרתם?

מה שמפתיע הוא שהעלאת הדירוג לא נעשתה עד עכשיו. באוצר ובבנק ישראל תלו זאת בשנים האחרונות בסיכונים הגיאופוליטיים של ישראל. אבל נראה ששלוש המערכות האחרונות בין צה''ל לחמאס, שלא פגעו בצמיחת המשק, הצליחו לשכנע את המדרגים. רק לפני שבוע, כשהמדינה עולה בלהבות בגלל עפיפונים ובלונים, החשב הכללי באוצר הצליח לגייס 250 מיליון דולר בריבית אפסית כמעט של 0.05%. ריבית כזו משקפת חוסר סיכון מוחלט.

שר האוצר משה כחלון צילום: אלכס קולומויסקי

יתר על כן, בשנים האחרונות מדד דירוג האשראי איבד מזוהרו, בפרט בישראל. התנודות בדירוג האשראי עמדו במרכז תשומת הלב הכלכלית אחרי 2002, כאשר יחס החוב־תוצר איים לחצות את הרף הפסיכולוגי של 100% ‑ מצב שבו החובות של המשק עולים על כל מה שהוא מייצר בשנה. החשש היה שישראל תרד מתחת ל"דירוג ההשקעה", וכך תאבד גישה לשוק הבינלאומי ותהפוך לחדלת פירעון בנוסח ארגנטינה.

אבל במהלך המשבר הפיננסי של 2009, ממשלות רבות בעולם נאלצו להגדיל מאוד את החוב, בין היתר כדי להציל מוסדות פיננסיים. בה בשעה, ישראל צלחה את המשבר כמעט בלי פגע ונמצאה בתהליך של הפחתת חוב. שתי המגמות האלה הביאו לכך שהחוב של ישראל כבר לא היה חריג.

זאת ועוד: בעקבות צניחת הריבית בעולם לרמה אפסית, ואף שלילית, הרבה יותר קל לשרת את החוב (קרי, לעמוד בהחזרי הריבית השנתיים). ממשלות ישראל הצליחו לעמוד במשימה האסטרטגית של הורדת יחס החוב־תוצר מתחת ל־60% ‑ הרמה שחברות האיחוד האירופי נדרשות לעמוד בה לפי אמנת מאסטריכט ‑ הרבה לפני הודעת S&P.

ועכשיו אל היעד הבא

אפשר אפוא להבין את הטפיחות העצמיות על השכם מצד קברניטי המשק. אבל הבשורה של S&P חייבת לאותת שהגיע השעה להעמיד בראש סדר היום דירוגים כלכליים אחרים, שאינם עוסקים רק בהחזר חובות. חשוב להתמקד למשל במדד עשיית העסקים (doing business), שבו ישראל הידרדרה בעשור האחרון מהמקום ה־30 ל־54. חשוב לתת משקל לדירוגים של אי־שוויון בחלוקת ההכנסות, לרבות מדדי העוני, שבהם ישראל מככבת במקומות הראשונים. אפשר להתבונן בדירוגי תחבורה ציבורית, שיספרו לנו כמה זמן לוקח להגיע מהבית לעבודה. הזנחת הדירוגים האלה תחזור כבומרנג: היא תפגע בצמיחה, תעלה את יחס החוב־תוצר ‑ ולבסוף תוריד את בדירוג האשראי לרמתו הקודמת.