פתרון קסם לעוני: מחליפים מדד

העוני פחות חמור ממה שנהוג לחשוב, במיוחד בקרב החרדים והערבים. כך עולה לפחות מסקירה שפרסם אתמול אגף הכלכלן הראשי במשרד האוצר, שמציעה מדד חלופי לבחינת שיעורי העוני.

מדד העוני הרשמי נשען על ההכנסה השוטפת, כאשר משק בית מוגדר כעני אם ההכנסה הממוצעת לנפש בו, נמוכה ממחצית ההכנסה החציונית במשק. המדד ספג ביקורת רבה מצד גורמים שונים, כשבין השאר נטען נגדו שהוא אינו משקף את מלאי הנכסים וההכנסות של הפרט, מעבר לשכר, שגם הם משפיעים על הרווחה. הסקירה החדשה בחרה בגישה הפוכה, ובמקום לבחון את ההכנסות, בדקה את ההוצאות, על סמך נתוני הצריכה.

נתונים אלה כבר מחמיאים יותר: בעוד לפי נתוני הביטוח הלאומי שיעור העוני עמד ב־2016 על 18.5%, מדד נתוני הצריכה קובע ששיעור העוני היה 14.6%. השוואה מאז 2002 מעלה כי שיעור העוני בישראל לפי המדד המקובל נע בין 18.1% ל־20.6%, ואילו לפי מדד ההוצאה, בין 13.1% ל־14.7%.

ירידה לא מספקת

ממצא מעניין אחר הוא שבמדד הרגיל, העוני מושפע מאוד מהאבטלה, ואילו המדד החדש כמעט אינו מושפע ממנה. ההסבר שמציעים באוצר הוא "תיאוריית ההכנסה הקבועה", שלפיה אדם מתנהג וצורך לא רק בהתאם להכנסה הנוכחית שלו, אלא בהתאם להכנסה הממוצעת שלו לאורך החיים, כך שמובטלים מוציאים בדומה לתקופה שבה הם מועסקים.

עם זאת, שיעור העוני של ישראל גבוה כך או כך. לפי מדד ההכנסה, תוחלת העוני בישראל היא 30.2% והיא תופסת את המקום האחרון בין 28 מדינות. לפי המדד החלופי, שיעור העוני צונח ל־22.9% אך ישראל מדורגת במקום ה־26 מבין 28 המדינות. עוד ניכר כי בישראל הפער בין המדדים הוא מהגבוהים ביותר.

הפער בין המדדים בולט בשני מגזרים. במגזר הערבי תחולת העוני צונחת בחצי: מ־49.2% במדד ההוצאה ל־25.3%. בקרב משקי בית עם יותר מארבעה ילדים, אפיון המהווה אינדיקציה לאוכלוסייה חרדית, תחולת העוני צונחת מ־49.8% ל־35.4%. צניחה חדה מסתתרת גם בקבוצת האנשים שהם בגיל עבודה אך לא עובדים: מ־69.5% ל־32.8%.

בכלכלן הראשי תולים את הפער ב"דיווח פחות מדויק של רמת ההכנסה ביחס להוצאה", כשהכוונה להון שחור, הכנסות שאינן מדווחות. במגזר היהודי כולו, הפערים פחות משמעותיים: העוני יורד מ־13.1% ל־12.7% במדד ההוצאה.

האוצר נגד ביטוח לאומי

מדד העוני המקובל נותן אינדיקציה כמה אנשים מקבלים הכנסה נמוכה לעומת החברה בה הם חיים. נגד המדד נטען שאותם אנשים עשויים דווקא ליהנות מחיי רווחה, או שמצבם פחות גרוע מכפי שנדמה. בעבר היו ניסיונות לייצר מדד עוני מוחלט, אך הם נכשלו. כעת, כלכלני האוצר, בהשראת כמה ארגונים ומדינות עולמיים, אימצו שיטה שיש לה כמה יתרונות.

מנכ"ל האוצר שי באב"ד. מאז יוני אין באוצר כלכלן ראשי צילום: אוראל כהן

ראשית, רבים מעלימים את הכנסותיהם האמיתיות, אך הצריכה, שפחות מושפעת משינויים בהכנסה, מדווחת יותר. ואם המדד המקורי מבקש להעריך האם משק בית יכול לקנות סל צריכה בסיסי, המדד החדש פשוט בודק את הסל הזה.

בניגוד למה שניתן לצפות, שינוי המדד לא מביא לאותן תוצאות במדינות שונות. בישראל, שינוי המדד מביא לצניחה החדה ביותר בשיעור העוני. לעומת זאת בצרפת ולוקסמבורג, למשל, שינוי השיטה דווקא מביא לעלייה בעוני. וכשאלה התוצאות, אין ספק שלשינוי המדדים יהיו השלכות במגרש הפוליטי.

כאשר הממשלה מתמודדת עם תחולת העוני הגבוהה, אין ספק ששר האוצר משה כחלון וראש הממשלה בנימין נתניהו הם הזוכים הגדולים מהפרסום אתמול. לאורך זמן, הפוליטיקאים עשויים לדרוש לאמץ את המדד החדש.

מנגד, בביטוח הלאומי, כפי שהיה צפוי, לא אהבו את המחקר. סמנכ"ל המחקר והתכנון במוסד, פרופ' דניאל גוטליב, מבקש להזכיר כי לא בכדי ב־OECD, באיחוד האירופי ובאו"ם שיטת המדידה היא לפי הכנסות. הוא מתריע כי "הגישה החדשה מפספסת את משקי הבית שהעוני תופס אותם במפתיע והם ממתינים זמן רב עד שיתאימו את ההוצאות שלהן לרמת ההכנסה החדשה, ואף נכנסים לחובות, מתוך תקווה שיתאוששו מהפגיעה. יצליחו או לא, הם עדיין ברמת עוני קשה", מסכם גוטליב.